הפראים (Les Fauves) ששינו את הציור הצרפתי מאת רונית גרומן

18 לאוקטובר 1905. בפריז נפתח “סלון הסתיו” השלישי. בתערוכה אורגנה לראשונה בשנת 1903 , כתגובה ל “סלון” הרשמי שנוהל על ידי האקדמיה לאומנויות היפות. “סלון הסתיו” היווה אלטרנטיבה לאומנים אשר נדחו על ידי ועדת הקבלה של הסלון הרשמי.

עלינו לקבל את החופש והרצון להבין שפה אומנותית חדשה.

כך כתב אלי פורה , היסטוריון אומנות מוערך בקטלוג התערוכה . האומנם זה מה שקרה ?

דלי גדוש צבע הושלך בפני קהל המבקרים בתערוכה.

ציטוט מעיתון ” לה פיגרו ” המכובד .

גורלה של האישה בציור יהיה דומה לגורלה של בתולה נוצרית בקרקס רומאי מלא חיות טרף

ציטוט מעיתון מכובד אחר…

המהומה נגרמה בגלל העבודות שהוצגו על ידי קבוצת ציירים : מוריס ולאמנק , אלבר מארקה , אנדרה דרן ובראשם אנרי מאטיס.
מבקר האומנות לואיס ווסל הגיב בתדהמה למראה עבודותיהם ” זהו כלוב של פראים ” אמר. גרסה אחרת מספרת כי המבקר הביט המום בצבעים העזים והבוהקים של התמונות , ולבסוף נחו עיניו על פסלון קטן בסגנון נטורליסטי , ובאנחת רווחה אמר ” דונטלו הכלוא בין הפראים”. הפרפרזה השקופה על “דניאל בגוב האריות” נקלטה היטב בציבור , והזרם האומנותי נקרא מיד ” פוביזם ” – ” ציור פראי “. האומנים אמצו אותו בשמחה .

הפוביזם ממשיך את המהפכה של האומנות המודרנית

שערורייה זאת אופיינית למפגש בין חידושיה של האומנות המודרנית והקהל. אומנות מודרנית כרוכה בנכונות לטרוף מה שהיה בהסכמה ולא מניחה לקהלה “לשקוע בכורסה נוחה”. הדימוי של “כורסה נוחה” לקוח מתוך דברים שאמר מאטיס , שנחשב לאומן המזוהה ביותר עם הפוביזם , ובמידה רבה גם מנהיג הקבוצה.

“האומנות”, כך טען , צריכה להיות “כמו כורסה נוחה שאפשר לנוח בה ממאמץ גופני”, “ללא תכנים מדאיגים או מטרידים”. האומנות צריכה להיות סוג של מקלט מפני העולם , מעין מצב אידיאלי של קיום. ההתבטאות של מאטיס עשויה להטעות. הוא אומנם חתר לשקט, להרמוניה ולפשטות , אבל האמצעים הציוריים בהם השתמש היו מאבק מתמשך במוסכמות הציור הקיים.

אם כך מה גרם לשערורייה , מה העלה את חמתם של המבקרים ?

הסערה קמה בעיקר סביב האיכות הצבעונית החדשה של הפוביסטים. הם השתמשו בצבעים גולמיים , בלתי מעורבבים , אשר הונחו על הבד ללא הדרגתיות של גוונים . לעתים הונחו כשהם מוגדרים במתאר עבה של צבע כהה. משיכות המכחול היו נועזות וברורות.
הפוביסטים פרקו כל עול של מסגרת חוקי הציור של האקדמיה כגון : הרמוניות צבעוניות מעודנות , קומפוזיציה , חוקי פרספקטיבה. התמונה התנתקה מהתיאור הנטורליסטי.

לדעתו של מאטיס חוקי הציור של לאונרדו דה וינצ’י היו נפלאים , אך צייר שיצייר על פיהם בתחילת המאה העשרים לא יבטא את רוח תקופתו .הבה נסתכל לכמה דוגמאות שממחישות את מאפייני הפוביזם!

אנרי מאטיס , הקו הירוק : דיוקנה של גב’ מאטיס

אינני עומד על הפרטים של תווי הפנים. אינני משתדל לשחזרם בנאמנות אנטומית . אני בוחר מבין תווי הפנים את אלה המרמזים על אותה רצינות עמוקה שקיימת בכל אדם.

בדיוקנאות מסורתיים מייצג התיאור בעיקר את ה “דוגמן” ואת אופיו. יכולתו של האומן נמדדה ביחס לדמיון בין המתואר והתמונה, או לפחות בהבלטת תווי האופי או סמלי המעמד של הדוגמן. כנגד זאת אצל מאטיס, הופך הדיוקן למשחק של צבעים טהרים ובוהקים שמביעים את רעיונותיו האסתטיים .

אנרי מאטיס , הריקוד 1910

תמונה זאת מהווה אחד השיאים ביצירתו של מאטיס. הפשטות היא מקסימלית . הנוף מצטמצם לרצועות פשוטות של אדמה ירוקה ושמיים כחולים . הדמויות בעלות שיער וגוף חומים .הכל צבוע אחיד ושטוח . אינטנסיביות הצבע מקסימלית . הקו הזורם מוסיף להבעת תנועת הריקוד.

אנרי מאטיס , שולחן האוכל – הרמוניה באדום 1910

תמונה זאת מאחדת איכויות שונות ביצירותיו של מאטיס : הבעת הצבע , כוחו של הקו , שטיחות , ביטול חלל ונפח . ב ” הרמוניה באדום ” היסוד הדקורטיבי של הצבע , הדגם והרגש הקורן מהתמונה , הם , עיקר עניינו של מאטיס.

השפעה מתמשכת על האומנות באמריקה

ה”פראים ” ( פוביסטים ) פעלו כקבוצה שלוש שנים 1905 עד 1908 . אבל הפוביזם , על אף קיומו קצר המועד , השפיע על אומנות המאה העשרים . עקבותיו ניכרים , בין היתר ביצירות מסוימות של חואן מירו , ואסילי קנדינסקי , מארק שאגאל ועוד.

מה שקרה בפריז ב 1905 הוא כעין ואפס לעומת מה שקרה ב 1913 באמריקה…

ב 1913 נפתחה בניו יורק “התערוכה הבין לאומית לאומנות מודרנית” הידוע בשם “ארמורי שואו”. זאת היא התערוכה הגדולה הראשונה של אומנות מודרנית באמריקה .התערוכה נדדה מניו יורק לשיקגו ו בוסטון .לעיני הקהל שהיה רגיל לאומנות ריאליסטית ( “פרובינציאלית מנומנמת”) התגלה האוונגרד האירופאי .

מפץ גדול ושערוריה ! ” מלאה מוזרויות , עוותים , גסויות , גחמנית ומשוגעת ” כך תאר ,בבוז , את התערוכה אחד המבקרים. ” זאת לא אומנות ” אמר תאודור רוזבלט , הנשיא , לגבי האומנות המודרנית .

הסיקור האינטנסיבי עזר . בשיקגו הגיעו 100.000 מבקרים. ביום האחרון של התערוכה ,סטודנטים לאומנות יחד עם המרצים הפגינו נגד העבודות הרדיקליות שהוצגו , ביניהם , ” הערומה הכחולה ” של מאטיס. הם ארגנו משפט ציבורי מדומה. סטודנטים שחקו תפקידים של שופטים , עורכי דין וחבר מושבעים. הצייר הואשם ” ברצח האומנות ” ונמצא אשם . העתקים של ציורי מאטיס הועלו באש.

אבל , בפרספקטיבה של הזמן, אירועים אלה סמנו את ההתחלה של הצטרפות האומנות באמריקה לחזון האומנות המודרנית שיגיע לשיא בשלותו רק כעבור שתי מלחמות עולם, באקספרסיוניזם המופשט של שנות הארבעים. בשנים אלה עברה הבכורה האומנותית מפריז לניו יורק.

ולסיום…

האומנות המודרנית מזמינה את צופיה לקום מהכורסה הנוחה ובמקום היא מעמידה דבר שדומה יותר למיטת מסמרים … אבל בסוף הדרך מובטח גם עונג , הדרך אל העונג כרוכה בעכובים , בקשיים ובשיבושים  ( רות דירקטור , אומנות עכשווית אני מדברת אליכם )

כמה מילים על רונית גרומן

למרות שמסלול לימודיה ( מגמה מתימטית פיזיקלית בתיכון , תאר ראשון בביולוגיה , לימודי תאר שני במנהל חנוך) רחוק מתרבות צרפת ,תמיד , זה היה נושא אהבתה והתעניינותה. הסיבה העיקרית לכך היא שאימה ז”ל היתה פרנקופילית מסורה והיא ספגה אהבה לתרבות צרפת מילדותה. בשנים האחרונות חזרה רונית לאהבת נעורים אחרת : המחול . גם אהבה זאת מקורה בילדותה מכיוון שהיא רקדה בלט קלאסי 10 שנים.

כיום היא מעבירה הרצאות שרובם קשורות במחול. חשוב לה להציג את הרקע ההיסטורי וכיצד הוא מתבטא בנושאי הבלט ובסגנונות הבלט השונים. בנוסף , היא מתארת את הקשר בין הבלט וספרות , מוסיקה וציור התקופה. גאוותה על כך שהצלחה לעניין בהרצאותיה גם ילדים ואנשים צעירים ללא רקע קודם בנושאים הנ”ל. בעלה שותף מלא לפעילות ובכל חוג אנחנו מופיעים יחד.

אימייל ליצירת קשר והזמנת הרצאות : pablogrohman@hotmail.com