הסלון היפואי – ללמוד צרפתית בנעלי בית

הסלון של דורית שילו ביפו

אפשר להתחיל להיות פרנקופיל מבלי לדעת ולו מילה אחת בצרפתית. אולם ככל שעובר הזמן והפרנקופיליה מתגברת הולך וגדל הצורך ללמוד את השפה על מנת להגיע לרבדים העמוקים יותר של התרבות הצרפתית. וכך מוצאים את עצמם פרנקופילים רבים מתדבקים על שעריהם של אוניברסיטאות, בתי ספר לשפות ומכונים המציעים קורסים שונים ללימוד השפה הצרפתית. את שפתם של וולטר, מולייר ואותו נהג מונית, אשר הסתובב 20 פעם סביב שער הניצחון בדרך למלון ודרש ממני מחיר מפולפל, למדתי באוניברסיטה העברית לפני קרוב ל – 15 שנה. זכיתי ללמוד אצל מורה נהדרת בשם סופיה, אשר במשך שנה, שלוש פעמים בשבוע, הרביצה בנו את הצרפתית ולא וויתרה. בסוף אותה שנה כבר ידעתי צרפתית ברמה סבירה שאף השתפרה אחרי חודש של חילופי סטודנטים בעיר בזנסון (Besancon).

סיימתי את לימודי האקדמיים ופצחתי בקריירה בתחום משחקי המחשב. מכיוון שלא יצא לי להשתמש בצרפתית שלי, להוציא במהלך הטיולים לצרפת, היא הלכה והדרדרה אט אט וכללי הדקדוק הלכו ונשכחו להם. כשיום אחד גיליתי שאני מסוגל להטות פעלים ב – 3 זמנים בלבד, הגעתי למסקנה ש”בעקבות הזמן האבוד” של פרוסט היה יכול להיכתב כאן ועכשיו ולספר את סיפורו של פרנקופיל, שמגמגם צרפתית ויוצא לחפש זמנים אבודים כמו Imparfait du subjonctif. בעקבות זאת החלטתי שכשירות לציבור, הגיע הזמן שבמסגרת המדור “צרפת בישראל” אלך לסקור מקומות שיכולים להחזיר לי ולפרנקופילים אחרים את השליטה בשפה היפה והקשה הזאת.

המקום הראשון עליו אני רוצה לספר הוא “הסלון היפואי”, אשר נמצא בביתה של דורית שילה. דורית, כותבת ועורכת מחוננת, בעלת בלוג מצויין, התגוררה בפריז במשך מספר שנים. כשחזרה לארץ החליטה ללמד צרפתית בסלון ביתה באמצעות שירים ופרוזה וזאת להבדיל מלימודי צרפתית קלאסיים בהם יושבים בכיתה ופותרים תרגילי דקדוק. השיעורים שלה מחולקים לשתי רמות; רמת “הקרואסון” למתחילים ורמת “אלבר קאמי” למתקדמים. וכך ערב אחד אחרי העבודה הגעתי לשיעור ניסיון אצלה ביפו.

איך שנכנסתי לביתה הרגשתי איך כל המתח והלחץ שנובעים מיום עבודה אינטנסיבי מתפוגגים להם. בסלון הנעים כבר ישבו להם חבורה קטנה ומגובשת של פרנקופילים ועסקו בשיחה בענייני היום (בצרפתית כמובן). למזלי הגעתי בדיוק לפני שהתחיל השיעור ואחרי שהצגתי את עצמי בצרפתית רצוצה (ועל הדרך הצלחתי לעשות כמעט כל שגיאה דיקדוקית אפשרית) התחיל השיעור האמיתי. “מנת היום” הייתה שירו האלמותי של אפולינר גשר מיראבו. לאט לאט עברנו על מילותיו של השיר, למדנו לעומק את משמעותו ועל הדרך התאמנו על ה Subjonctif אחד מסיוטיו הגדולים של כל ישראלי הלומד את השפה הצרפתית. החברה הייתה נהדרת והשיעור עבר בנעימים. דורית ניהלה את השיעור בנינוחות, תיקנה את שגיאותנו והעבירה את החומר בצורה נעימה וכיפית. בסיום השיעור שמענו את אפולינר עצמו מקריא את שירו המפורסם ולאיזון את גרסתו של סרז’ רג’אני. אני אישית מעדיף את רג’יאני אבל אתם מוזמנים לבדוק בעצמכם:

והנה הגרסא של רג’יאני:

יצאתי מהשיעור אל הערב היפואי בתחושת אופריה קלה. הפטפוט בצרפתית רצוצה והעיסוק באחד ממשורריה הגדולים של צרפת היוו אנטי תזה מושלמת לסביבה האינטנסיבית והלחוצה שהיא חלק אינטגרלי מהקריירה שלי. מאוד נהנתי מהמפגש, כך שאם אתם מחפשים מקום בוא תוכלו ללמוד צרפתית בצורה נעימה וקצת אחרת תוך התנתקות מתלאות היום יום, אני ממליץ בחום על המקום הזה.

הסלון היפואי

  •  
  •  
  •  
  •  
  •