לאה, מארק, קארין ופרנסיס הם חברים ותיקים, הרגילים לבלות בצוותא, כשכל אחד מהם מוצא את מקומו בחבורה. ההרמוניה נסדקת כשלאה, הדיסקרטית שבהם, כותבת רומן שהופך לרב מכר. במקום לשמוח בשמחתה, קנאות וחשבונות מהעבר צצים אל פני השטח וחושפים את הפן האנושי והשברירי כל כך של הרקמה האנושית. קומדיה מעוררת הזדהות ומצחיקה עד דמעות.
שיחה עם הבמאי דניאל כהן
ש: עם חברים כאלה הוא סרטך הרביעי כבמאי, אתה גם תסריטאי, איך עלה הרעיון לסיפור?
ת: לפני שזה הפך לתסריט זה היה מחזה שכמעט ועלה בכמה הזדמנויות, אחד המפיקים אמר לי למה שלא נהפוך את זה לסרט. עבדתי במקביל על שני הפרויקטים ובסוף הקולנוע ניצח. והמפיק שהציע את הרעיון דויד גוקוי הוא שהפיק את הסרט.
ש: ומה המקור לסיפור?
ת: הרעיון הוא מאד מדויק, לפני מספר שנים הוזמנתי לסייע בעבודה על המחזה “שם פרטי”, של מתייה דלפורט ואלכסנדר דלפטלייר. הרבה לפני שזה הפך להצלחה האדירה שאנחנו יודעים היום. כשראיתי את הקהל מתפוצץ מצחוק בגלל דיאלוגים נהדרים ורעיונות מבריקים אמרתי לעצמי בצורה יומרנית מאוד “הייתי שמח לעשות גם דבר ברוח הזו”. תמיד גיליתי עניין בתופעה הזו של קבוצה של אנשים שכולם שייכים לה ואז פתאום מישהו משתנה וזה מעצבן את כולם. חשבתי גם על הכתיבה של המחזאית יסמינה רזה (אלוהי הקטל, אמנות) שהיא בעצמה הושפעה מצ’כוב אותו אני ממש מעריץ וכתבתי את המחזה די במהירות, אז פגשתי את המפיק דויד והתחלנו לעבוד על העיבוד לתסריט וזה לקח יותר זמן.
ש: מה עניין אותך במיוחד, הדרך שבה האחרים רואים אותנו או מה קורה כשהסיטואציה משתנה?
ת: אני חושב שזה משהו שכולנו חווינו, ברגע שאתה לוקח על עצמך איזה פרויקט זה גורם לאיזו תופעה אנושית מוזרה המתרחשת מסביבך, אתה מגלה שחלק חשב על אותו רעיון וחלק מגלה הערכה כלפיך. וחלק פשוט מקנאים בך ואומרים “אני הייתי עושה את זה יותר טוב”, או פשוט אומרים אני גם הייתי יכול לעשות את זה. היוזמה וההצלחה לא משאירים אף אחד אדיש. זה נכון לגבי כל המקצועות אבל במיוחד לגבי כתיבת ספר, כולם רוצים לכתוב ספר, לכתוב תסריט ולעשות סרט. ואם אתה נפגש עם אנשים מפורסמים אתה מגלה שבני המשפחה שלהם אומרים שהם השתנו בעקבות ההצלחה. אבל במקרים רבים זה ממש לא ככה. לעיתים הסביבה משתנה, זה מאמת אותנו עם הרגשות שלנו שלא תמיד מונעים מאנוכיות אבל פעמים רבות מקנאה וצרות עין.
זה מאד סקרן אותי לחקור את הנושא הזה, בו הצלחה פתאומית של אחד מבני החבורה משנה את המאזן לגמרי.
ש: בסרט הדמות של ברניס בג’ו הופכת להיות אמנית אמיתית, אבל החברים שלה שמנסים לחקות אותה לא מצליחים
ת: אתה נתקל באנשים שיש להם כשרון ובאחרים שלא. הדבר הקשה ביותר לקבל את המקום שהוא שלנו ולנסות ולהתקדם. ובקשר לכישרון, היום כל אחד בטוח שהוא יכול לצלם תמונות מדהימות עם הטלפון הנייד שלו, אבל בעצם בעל הכישרון במקרה הזה הוא מי שתכנן את האפליקציה. האנשים שבאמת יש להם כשרון הם נדירים האם נוכל להגיע להשגים אמנותיים אם נעבוד 20 שעות ביום במשך 20 שנה? אני נוטה להאמין שלא. אם כי הייתי רוצה להאמין שהיכולת לעבוד קשה והחריצות מביאים בסוף לאיזה סוג של יצירתיות אצל אלה המתמידים בזה.
ש: אתה כיוצר, כותב, במאי, ושחקן נתקלת ביחס כזה בעקבות ההצלחה שלך?
ת: כמובן, ולכן אני משוכנע שכל צופה יכול למצוא את עצמו בדמויות בסרט שלי. אני זוכר שכשהתחלתי לעשות סרטים בנוסף לתיאטרון שמעתי תגובות מאד לא יפות, לעיתים אכזריות למשל כשמצאתי מפיק לסרט הראשון שלי אמרו לי “ואו זו תוכנית ממש מעולה”. אבל זו לא היתה “תוכנית ממש מעולה” בשבילי, זו היתה הזדמנות מצוינת לעשות סרט עם מפיק חשוב שאהב את התסריט שלי. זו היתה דרך מצוינת בשבילי להגשים חלום ולעשות קולנוע, זו לא היתה תוכנית פעולה מצוינת זו היתה המציאות. אבל זו תכונה אוניברסלית, כל אחד שופט את השני דרך נקודת המבט שלו. אני שמח שהצלחתי למצוא זויות מיוחדות לכתוב סיפור ואז תסריט. ומה שהיה יכול להיות קומדיה משעשעת בלבד הופך להיות יותר ויותר אכזרי. התגובה של החברה להצלחה של הספר היא מעניינת, כשהיא אומרת אני לא יודעת מה אנשים מוצאים בספר הזה. היא באמת מאמינה בזה וזה מעניין כי זה מחזיר אותנו לנושא האוביקטיביות, מה אנחנו באמת חושבים על אחרים ומה הם חושבים עלינו. ובעיקר כמה אנחנו עיוורים בלהבחין בתיסכולים שלנו ובמוגבלויות שלנו.
ש: מילה על הצורה של הסרט ועל העיצוב, נראה שהכל נעשה במחשבה רבה ובהקפדה.
ת: כשהייתי צעיר נהגתי לצייר, עשיתי קומיקס והעיצוב תמיד היה לי חשוב. בעיצוב הסרט הזה הושפעתי מן הצייר האימפרסיוניסטי מן המאה ה-19 גוסטאב קייבוט. ורציתי שתמיד תהיה זריקה של אור על המסך.
ש: בוא נדבר על צוות השחקנים. אני יכול לומר שזה הצוות היפה ביותר של השנה.
ת: יש לי חברות רבת שנים עם ונסן קסל הוא קורא כל מה שאני כותב וכמעט עבדנו בעבר ביחד. נתתי לו לקרוא את התסריט ואמרתי לו שאין כאן תפקיד בשבילו כי זה סרט של אנסמבל והוא בדרך כלל נושא על כתפיו את הסרטים. אבל הוא הגיב אחרת לגמרי כי הוא אדם מפתיע. עברו חודשים ונפגשנו לארוחת ערב והוא התחיל לדבר איתי על התסריט. ושהוא רוצה לעשות את זה. היינו בתהליך הליהוק, המפיק שלי מאד שמח על ההחלטה של ונסן ותוך שבוע קיבלנו תשובה חיובית מפלורנס פורסטי ופרנסואה דמייאנס. ברניס הגיעה מעט מאוחר יותר, זה לקח שנה למצוא את הזמן שבו כל הרביעיה הזו תהיה פנויה לצלם את הסרט הזה בגלל לוחות הזמנים המטורפים שלהם. אבל לרגע לא ויתרתי על הרעיון להביא אותם אל מול המצלמה של הסרט שלי. וכשאני צופה בסצינה הראשונה במסעדה שהם כולם ביחד אני מאושר.
שחקנים ראשיים
ונסן קסל
מן הכוכבים הגדולים של הקולנוע הצרפתי.
הופיע בעשרות סרטים בצרפת ובהוליווד בהם סימנים של כבוד, ברבור שחור, תיק נעדר, יוצאים מן הכלל, ג’ייסון בורן, אושן 12 ו13, אליזבת ,בלתי הפיך לצד רעייתו לשעבר מוניקה בלוצ’י. וכן הופיע בסדרה ווסטוורלד.
היה מועמד 7 פעמים לפרס הסזאר וזכה בפרס הקולנוע הקנדי לתפקיד משנה על תפקידו בסרטו של קסבייה דולן זה סוף העולם
ברניס בג’ו
התגלתה לעולם בסרט הארטיסט, סרטו של בן זוגה הבמאי מישל הזוינצוס, תפקיד עליו זכתה בשלל מועמדיות כולל לאוסקר ובפרסים כולל הסזאר.
הופיעה בעשרות סרטים בהם העבר, של אסגר פארדי, גיבור חייה, המסע ועוד שביים בן זוגה והשתתפה בסרטו הישרלאי של תום שובל, הסירו דאגה מליבכם.
פלורנס פורסטי
קומיקאית , סטנדאפיסטית מצליחה שממלאת את האולמות הגדולים ביותר בהצגות היחיד שלה. כתבה מספר תסריטים ומשתתפת בתוכניות טלווזיה רבות. לפני שנתיים עוררה סערה כשהנחתה את טקס הסזאר ולאחר שפולנסקי זכה בפרס הבימוי, סירבה לעלות לבמה ולסיים את הטקס.
פרנסואה דמיאנס
שחקן בלגי שעשה קריירה מצליחה מאד בצרפת. בארץ מוכר מסרטים רבים בהם משפחת בלייה, קשר משפחתי, היהודים, העדינות, קומדיה אלוהית, ועוד .
