דף הבית » תרבות צרפת » קולנוע צרפתי » הפרה ז’קלין – סרטם החדש של מפיקי “מחוברים לחיים”

הפרה ז'קלין - סרטם החדש של מפיקי "מחוברים לחיים"

תקציר העלילה של הפרה ז’קלין

פתח הוא איכר אלג’יראי פשוט המגדל באהבה רבה את פרתו ז’קלין. פתח חולם לקחת את ז’קלין יום אחד לתערוכה חקלאית בפריז. כשהוא מקבל סוף סוף את ההזמנה הנכספת, להפתעתם הרבה של כל יושבי הכפר, פתח עוזב אותו בפעם הראשונה בחייו, נוסע במעבורת למרסיי ומחליט להגיע לתערוכה בפריז ברגל יחד עם ז’קלין. מפגשים משעשעים והפתעות שונות ומשונות מחכים לו בדרכו. זהו מסע בלתי צפוי ומאוד מרגש על פנייה של צרפת בת זמננו.

אודות הבמאי מוחמד חמידי

נולד בבונדי בשנת 1972. החל את דרכו כמורה לכלכלה וניהול בבית ספר בבוביני. הוא הקדיש את זמנו לחינוך צעירים בשכונות של פריס. בין השנים 2005 עד 2006 עבד כפרשן מדיני עבור ערוץ קנאל פלוס ויסד בלוג – הבלוג של בונדי. הוא גם מוזיקאי ועבד לראשונה עם הקומיקאי ג’מל דבוז כשכתב את המוסיקה בשנת 2006 לג’מל קומדי קלאב. כך החל שיתוף הפעולה בין השניים ומוחמד הפך למנהל האמנותי של קיסמן הפקות. הוא יסד את פסטיבל הקומדיה של מרקש, אותו הוא עדיין מנהל אומנותית. היה שותף ליצירת תוכנית היחיד של ג’מל דבוז “הכל אודות ג’מל”. לאחר שעבד מספר פעמים כבמאי בהצגות תיאטרון ותוכניות טלוויזיה. הוא ביים את סרטו הראשון “דרכון לאלג’יר”. זהו סרט אישי על נושא הזהות, שהוצג בהצלחה גם בארץ. חמידי עבד עם אותו הצוות גם על סרטו השני.

הפרה ז'קלין - תמונה מתוך הסרט
הפרה ז’קלין – תמונה מתוך הסרט

ראיון עם הבמאי מוחמד חמידי

ש: תוכל לספר לנו על הסרט הסרט?
ת: פתח הוא חקלאי פשוט מאלג’יר, שאוהב מאד את הפרה שלו ז’קלין. הוא חולם לראות אותה מתחרה בתחרות חקלאית. כשהמועמדות של ז’קלין מתקבלת הוא לוקח אותה לפריז ברגל. כשהוא יוצר רושם עז על האנשים שהוא פוגש בדרכו, עם מזגו הטוב הנאיביות שלו והאנושיות הרבה שלו.

ש: מהיכן עלה הרעיון?
ת: רצתי לעשות סרט דרך בצרפת כבר זמן רב. זו מדינה שאני מכיר היטב כיון שמגיל 17 ואילך חציתי אותה לאורכה ולרוחבה. במיוחד בעבודה כמדריך במחנות קיץ. המפגשים בין הנערים משכונות מצוקה בפרברים עם התושבים הכפריים, חוואים ואחרים הובילו לרגעים יוצאי דופן, שנגעו בי ורגשו אותי. יום אחד פטסה שאני מכיר כבר עשר שנים. הוא סיפר לי שאחד מדודיו, אדם שיש לו עניין גדול באגרונומיה ודשנים, נהג לשאול אותו באופן קבוע על תערוכות חקלאיות בהן הוא היה רוצה לבקר. עם הפרה ז’קלין יצרתי קוקטייל מכל הסיפורים הללו. אני חושב שבאופן תת מודע הושפעתי מהסרט “הפרה והאסיר” אותו ראיתי לפחות עשר פעמים כשהייתי צעיר ומעוד כמה סרטי דרך.

ש: יש שלושה כותבים החתומים על התסריט, איך זה עבד?
ת: אני עבדתי על קווי העלילה הראשיים עם אלן מישל בלן בערך שנה. פטסה הצטרף כדי לעבוד על הדיאלוג. הוא ידע על התסריט כי רציתי שהוא יגלם את התפקיד הראשי.
ההשראה לדמויות הגיע מהאבות שלנו. והיה צריך לצור מצב שהמילים יישבו טוב בפה. אנחנו רגילים לעבוד ביחד. עברנו הרבה חוויות כייפיות יחד, במיוחד בעבודה על פסטיבל מרקש לקומדיה.

ש: יש הרבה צחוקים במהלך ההרפתקה הזו אבל יש גם הרבה רגש ודרמה. מה רצית לומר באמצעות התגובות של כל האנשים שפתח פוגש בדרך?
ת: לעיתים במהלך הכתיבה אנשים היו אומרים שאני מאד תמים ושאני צריך להתרכז בצד של הפיל גוד בתסריט. דבקתי בגישה הזו עד לסוף. רציתי שהוא יפגוש אנשים חמים ופתוחים אנשים שאיתם המפגש שלו יכול להתקיים. עם פשטות, עדינות, יופי, בלי דעה קדומה ועם הרבה טוב לב. הוא מסוגל לומר כל דבר, ואנשים אוהבים אותו בשל כך. אבא שלי שהגיע מאזור כפרי היה כזה, מאד ישיר, אבל בדרך כל כך חיובית ונעימה שאיש לא לקח את דבריו בצורה קשה. לא רציתי לאמץ גישה אגרסיבית המביאה את הסטריאוטיפ של דחייה מובנית של כל מהגר. יותר מזה אני חושב שטיפוס כמוהו שהולך בדרכים עם פרה היום, יכול לעורר תגובות ידידותיות.

ש: עבדת עם פטסה בסרטך הקודם גם, האם חשבת עליו כשכתבת את התסריט?
ת: בוודאי, יש מעט מאד שחקנים כמוהו שיכולים לשלב הומור, שירה וכנות באותו זמן. ומה שעוד חשוב היה שהוא לא כל כך מוכר. הצופה הממוצע יכול לחשוב שהבחור הזה באמת יצא הרגע מהכפר עם הפרה שלו. מצד שני, בכנות לא היה קל לשכנע שהוא זה שצריך לשחק את התפקיד. כשניסינו לשכנע מפיקים וערוצי טלוויזיה שאנחנו רוצים לעשות סרט על ערבי שחוצה את צרפת עם פרה היה קשה מאד לגייס כסף.

פטסה בוימד השחקן הראשי בסרט "הפרה ז'קלין"
פטסה בוימד השחקן הראשי בסרט “הפרה ז’קלין”

ש: כמו בסרטך הקודם יש תחושה שאתה משקיע הרבה מחשבה ונותן מקום לדמויות המשנה, מהעיתונאית הפריזאית ועד לכפריים. אוסיף שכולם מצוינים בתפקידיהם.
ת: אלן מישל בלן שעבד איתי גם על התסריט הקודם לימד אותי דבר חשוב. גם אם לאחת מדמויות המשנה יש רק שלוש דקות מסך, אתה חייב לקחת את הזמן ולכתוב לה ביוגרפיה, מה היא רוצה? מהיכן היא מגיעה? ומה היא תתרום לדמות הראשית ולהפך. זה עוזר מאד כשמגיעים לצילומים וצריך להדריך את השחקנים. עבורי במהלך הסצינה הדמות המשנית הופכת לדמות הראשית בה.

ש: מדוע יש חשיבות כל כך גדולה למולדת בשני הסרטים שלך?
ת: אולי כדי לבנות את העבר שמעולם לא היה לי. מה שמעניין אותי היום אלה הם השורשים שלי, ההורים שלי והשוק שההגירה גרמה להם. אני לא רוצה לדבר על הפרברים של פריז. זה משהו שכבר עשיתי הרבה כשהייתי מורה בבוביני או בבלוג בונדי שכתבתי. אני מוצא שזה יותר מעניין להציג את הדמות הקומית והפשוטה והתמימה הזו.

ש: הסצינה בה פיליפ הרוזן כותב מכתב אהבה לאשתו של פתח היא מאד מצחיקה.
ת: כבר עסקתי ביחסי אב ובן, אך לא ביחסי גבר ואישה. הזוגות בכפרים באלג’יר מאד צנועים. הם לא מביעים רגשות במחוות גופניות אחד כלפי השני. לא אוחזים ידיים ולעולם לא יתנשקו בפומבי. הן לא מחצינים את האהבה שלהם, אבל היא כמובן קיימת תמיד. הופתעתי לגלות כמה ההורים שלנו היו עצורים לגבי הרגשות שלהם. אבל אם אתה בודק לעומק את השירים של אום כולתום לדוגמה, הם מאד רומנטיים עם המון ביטויי אהבה. שרים בהם: אני אוהבת אותך, אני מתגעגע/ת, אהובי/תי. אני מראה את הפרדוקס בסצינה שהיא האהובה עלי באופן בו פתח מכתיב מכתב לפיליפ כדי שיוכל להחזיר את אשתו אליו.

ש: האם אתה חשוב שהפרה ז’קלין הוא גם סרט פוליטי?
ת: למרות מה שנראה, כן! אבל כמו במשל, היה לי חשוב שאפשר היה להבין את זה וגם לא להבליט את זה. בימים נוראים אלו שאנשים מנסים להתנגד לדתות ולדרך חיים מסוימת. רצתי להראות שבודדים ולא משנה מהיכן הם מגיעים, יכולים לחיות ביחד ולחלוק דברים, למרות הבדלים ושוני בתרבות, במצב חברתי, כלכלי או מדת שונה. ברוח הזו גודלתי. למשל פתח שהוא מוסלמי הנוהג להתפלל בשקט לעצמו רואה כנסייה בפעם הראשונה, יש לו דחף להיכנס פנימה ולראות אותה. כמו אבי שהיה נוהג לומר בחופשות “בואו נראה מה יש בפנים”. הוא היה מברך את הכומר שואל אותו המון שאלות. הסקרנות הזו, הדרך הפשוטה לחוות דברים, הפתיחות המחשבתית הזו היא משהו שאני רואה בה אמירה מאד פוליטית. פתח הוא חקלאי אלג’יראי המגיע לצרפת עם חלומות ומגלה שהאנשים עשויים לסבול בכל מקום.

ש: מה עומד מאחורי האמירה שאפשר לראות רק גברים עם שפם בטלוויזיה האלג’יראית?
ת: בהתחלה רצתי שהוא יאמר אתה פותח טלוויזיה ואתה רואה בוטפליקה, משנה ערוץ בוטפליקה, משנה עוד ערוץ בוטפליקה, אתה סוגר את הטלוויזיה זו טלוויזיית בוטפליקה. בוטפליקה היה מאד חולה אז החלפתי אותו בפרוטוטייפ של פוליטיקאי אלג’יראי, גברים בעניבה עם שפם. משם זה הפך לטלוויזיית שפם. מה שרצינו לומר זה שבאלג’יריה אין הרבה מקום להנאה או לאינפורמציה חופשית ומגוון וזה בעיקר קולה של הממשלה. למזלם העיתונות היא יותר חופשית.

ש: כשאנחנו מאזינים לדיאלוגים בסרט אנחנו מגלים הומור אלגי’ראי.
ת: האלג’יראים הם אנשים מאד מצחיקים. אתה צריך לשמוע את הבדיחות ואת הסיפורים שהם מספרים אחד לשני. כשאני מבקר בכפר של בני הדודים שלי, בית הקפה המקומי הוא אחד המקומות בהם אני צוחק הכי הרבה.

ש: מה תוכל לספר לנו על המוזיקה של אברהים מעלוף?
ת: מאז “שעת הצוענים” אני מעריץ גדול של אמיר קוסטריצה. לדעתי איש לא צילם מיעוטים כמו שהוא צילם. לסרט “דרכון לאלג’יר” ביקש ארמנד עמר המלחין, מאיברהים מעלוף להפיק את כלי הנשיפה. זה היה נהדר. לסרט הזה לא רק רציתי מוסיקת כלי נשיפה אלא רציתי שאברהים יהיה המנצח. ארמנד אמר לי “אתה יכול לעבוד איתו באותו מידה ישירות”. מעלוף קרא את התסריט והתלהב מאד. אבל הוא הזהיר אותי שיש לו רק חודש וזה עומד להיות קצת מורכב. לקחתי את הסיכון. הצטרפתי אלין לארבעה ימים בלבנון. להקשיב למוסיקה שהוא הלחין. לבדו על המחשב עם החצוצרה ומקלדת. אהבתי את זה מיד. ומיד שיפצנו כמה מן הדברים. אברהים כתב פסקול נהדר ואני בטוח שהוא ישאיר רושם נכון.

ש: איך היה התהליך של ללהק פרה לתפקיד של ז’קלין?
ת: היה לנו תהליך ליהוק מעניין שהוליד הרבה קשיים. כיון שלא יכולתי לקחת פרה צרפתית למרוקו שם צילמנו. את הסצינות שמתרחשות באלג’יר. ולא להביא פרה מרוקאית לצרפת. היינו צריכים למצוא שלוש פרות זהות. אחת בכל מדינה עם אחת שתחליף אותה במידת הצורך. עבדתי על הסרט שלוש או ארבע שנים ופקדתי ירידים חקלאיים רבים. ראיתי מאות פרות עם נתון אחד בולט שהיה לי ברור. ז’קלין צריכה להיות חומה כדי להיות פרה אלג’יראית. מערכת היחסים בים פטסה לפרה הראשונה שבחרנו לא היתה אמינה. היא היתה יותר מדי קטנה. אז שמעתי שיש חוות גידול פרות במרוקו פרות מסוג טרנטייז. נסעתי לראות אותן והבנתי שהן גדולות יותר, חומות מאד יפות ובגודל מתאים. ומאותה רגע עשינו את הליהוק כך שחיפשנו פרה כזו קודם במרוקו ואז חיפשנו את הכפילה שלה בצרפת. אני חושב שראיתי אולי 300 פרות באלפים. השתיים שבחרנו בצרפת עברו אימונים עם פייר קדאק, מאמן חיות לקולנוע שגר בפונטנבלו. שם הכרנו בין פטסה וז’קלין הצרפתייה. בינתיים ז’קלין המרוקאית הוכנסה לבית בו פטסה וסואד למביקיר המפיקה המרוקאית הכירו לה נער צעיר, לוהם שנשכר להשגיח עליה ובדרכו לאמן אותה. הוא השתגע עליה. החלטנו להפתיע אותו בכך שהצענו לו אותה במתנה ביום הצילומים האחרון. הוא היה מאד נרגש.

 

עוד משהו שיכול לעניין אותך

אהבתם את הכתבה?

אני משקיע באתר אינסוף שעות בחודש (בכיף גדול) על מנת להביא לכם את הכתבות האיכותיות ביותר שיהפכו את תכנון הטיול שלכם לצרפת לקל ומהנה. רוצים לעזור לי לפתח את האתר ולהמשיך לספק תוכן איכותי ובחינם?

האמת שאין דבר פשוט מזה. אם במקרה אתם נוסעים לצרפת תוכלו לתמוך באתר על ידי הזמנת מלונות, דירות, כרטיסים למוזיאונים ואטרקציות בפריז או מחוצה לה, מופעים ומסעדות (או בקיצור כל מה שאתם צריכים בשביל הטיול שלכם).  ההזמנות הללו לא יעלו לכם שקל אחד נוסף (חלקן אפילו יחסכו לכם כסף) אבל לי הם יתנו עמלה קטנה שתאפשר לי להמשיך ולהשקיע באתר על מנת להפוך אותו לטוב עוד יותר.

ואם לא יוצא לכם לנסוע לצרפת בקרוב ובכל זאת בא לך לעזור אשמח אם תשתפו את הכתבה כדי שגם החברים שלכם יהנו.

המון תודה מראש.

צבי חזנוב (הפרנקופיל)

הרשמה לעלון שלי

הכתבות המעניינות ביותר, מידע על טיולים בצרפת, הרצאות, ערבי שאנסונים ועוד דברים שפרנקופילים אוהבים אצלך במייל פעם בשבוע.

הבטחה של פרנקופיל – מכיוון שאני לא נפוליון אין לי שום כוונה להפגיז את תיבת הדוא”ל שלך.

מה דעתכם על הכתבה?

האימייל לא יוצג באתר.