פרנקופילים אנונימיים: פריז, צרפת, תרבות

המדריך המלא להיסטוריה של פריז חלק 3: מהמהפכה הצרפתית ועד 1914

החירות מובילה את העם מאת אז'ן דלקרואה. מקור צילום: ויקיפדיה

בכתבה הקודמת עסקנו בפריז של ימי הרנסאנס וה”שלטון הישן” (המאות ה-17 וה-18). התקופות הללו היו אומנם רצופות בלא מעט “אקשן” אך מבחינה פוליטית, צורת השלטון הייתה ברורה. אולם החל משלהי המאה ה-18 כל זה משתנה וצרפת בתוך פחות ממאה שנים מצליחה לנסות כמעט כל סגנון משטר אפשרי ממלוכה וקיסרות ועד רפובליקה דמוקרטית (פחות או יותר). אז הדקו חגורות הצטרפו אלי למסע ב-200 השנים הסוערות וההפכפכות ביותר שידעה צרפת במהלך ההיסטוריה הארוכה שלה.

לפני שנמשיך, כבר נרשמת לעלון שלי?

הכתבות המעניינות ביותר, מידע על טיולים בצרפת, הרצאות, ערבי שאנסונים ועוד דברים שפרנקופילים אוהבים אצלך במייל פעם בשבוע.

הבטחה של פרנקופיל – מכיוון שאני לא נפוליאון אין לי שום כוונה להפגיז את תיבת הדוא”ל שלך או להעביר אותו לגורמים אחרים.

פריז של המהפכות 1789-1852

מרגע שהמעמד השלישי פרש מאספת המעמדות החלה המהפכה הצרפתית להתגלגל במהירות רבה. ב-14 ביולי עלה המון זועם על הבסטיליה וכבש אותה. מספר ימים אחר כך עלה אותו המון על ארמון ורסאי והכריח את המלך ומשפחתו לחזור לפריז. לא הוא ולא אשתו יזכו לראות את הארמון המפואר… בתחילה הוכרזה בפריז מלוכה קונסטיטוציונית, אולם ככל שעבר הזמן הלכו תומכי המהפכה והקצינו ואילו המלך הלך ואיבד את סמכויותיו. בשנת 1791 ניסו המלך ומשפחתו לברוח מפריז לעבר אוסטריה על מנת לחבור לצבא הקיסר האוסטרי, אולם הבריחה נכשלה והם נתפסו בעיר Varene. מכאן ההדרדרות הייתה מהירה. בעקבות התבוסות הצבאיות והסכנה מצד צבאות אוסטריה, פרוסיה ואנגליה חל שינוי פוליטי בהנהגה ולשלטון עלו אנשי השמאל (בתחילה הז’ירונדינים ואחר כך היעקובינים שהיו אנשי שמאל עוד יותר קיצונים). השלטון החדש החליט לבטל את המלוכה ב 1792, משפחת המלוכה נכלאה במצודת ה – Temple בצפון המארה ולואי ה-16 הועמד לדין על בגידה בסוף אותה שנה. לאחר משפט סוער ועל חודו של קול (קולו של קרוב משפחתו הדוכס מאורליאן) הוחלט להוציא להורג את לואי ה-16. ראשו של מלך צרפת נכרת ב”כיכר המהפכה” (לעתיד כיכר קונקורד) בינואר 1793 ותקופת הטרור החלה.

הוצאה להורג באמצעות גיליוטינה בעת תקופת הטרור בפריז. מקור התמונה וויקיפדיה
הוצאה להורג באמצעות גיליוטינה בעת תקופת הטרור בפריז. מקור התמונה וויקיפדיה

במהלך תקופה זו שנמשכה עד ליולי 1794 עבדה הגיליוטינה ללא הפסקה ולא מעט אנשים מפורסמים איבדו את ראשם. הדוגמת המפורסמות ביותר הן מדאם דו בארי (המאהבת האחרונה של לואי ה-15), מדאם רולאנד (אחת מראשי המהפכנים, אשר לפני שהוצאה להורג אמרה את המשפט האלמותי “חירות, כמה פשעים מבצעים בשמך?”) וכמובן מארי אנטואנט שהוצאה להורג באוקטובר 1793. בסופו של דבר, ככל שהלך הטרור וגבר, כך גבר הפחד מרובספייר, אשר הנהיג את המשטר הזה וביולי 1794 בהפיכה שנקראה “הפיכת תרמידור” (בתקופת המהפכה הצרפתית עברה צרפת להשתמש בלוח שנה חדש וההפיכה נקראה על על שם החודש בו היא נערכה), הודח רובספייר ותקופת הטרור הסתיימה. בין בשנים 1795-1799 שלט בפריז שלטון הדירקטואר המושחת והחלש ובמקביל בתקופה הזאת החל לצמוח בצרפת אחד ממנהיגיה הגדולים ביותר: נפוליון.

נפוליון בונה את פריז

אנשי המהפכה עסקו בעיקר בהרס ופחות בבנייה ולכן, להוציא מספר מצומצם של מבנים ברובע השני אין זכר בפריז לתקופה הזאת. אולם, נפוליון שתפס את השלטון בסופה של המהפכה הצרפתית, המשיך את המסורת של מלכי צרפת שהיו לפניו והותיר את חותמו על פריז. אולם לפני שנדבר על תרומתו לעיר האורות, חייבים לומר כמה מילים עליו. נפוליון נולד בקורסיקה בשנת 1769, כשנה אחרי שצרפת קנתה את האי מגנואה. הוא למד בבית הספר הצבאי בפריז (Ecole Militaire) וכוכבו החל לדרוך בעת המהפכה הצרפתית עת הצליח לגרש את האנגלים מהעיר טולון (Toulon). אחרי נפילת שלטון הטרור החל לעלות נפוליון בסולם הדרגות, השיג נצחונות גדולים באיטליה (1796-1797) ובשנת 1798 יצא למסע במצריים וישראל, אך שם ספג מפלה בעכוונאלץ לחזור לפריז. נפוליון הבין שההנהגה בתקופתו הייתה מושחתת ולא פופולארית וב 1799 הצליח לתפוס את השלטון באמצעות הפיכה צבאית.

נפוליון מכתיר את עצמו לקיסר ואת ז'וזפין לקיסרית. ציור מאת ז'אק לואי דוד. מקור ציור: ויקיפדיה.
נפוליון מכתיר את עצמו לקיסר ואת ז’וזפין לקיסרית. ציור מאת ז’אק לואי דוד. מקור ציור: ויקיפדיה.

בתחילת שלטונו שלט בצרפת בתור אחד משלושה קונסולים אך מהר מאוד הפך לקונסול ראשון ולבסוף בשנת 1804 הכתיר את עצמו לקיסר. במהלך עשר השנים הבאות עסק נפוליון בעיקר בלחימה והצליח להשיג שורה של נצחונות ענק כגון אוסטרליץ (Austerlitz) ויינה (Jenna) שנכנסו לספרי ההיסטוריה וחלקם אף נתנו את שמם למונומנטים של פריז. אולם, בשנת 1812 החליט נפוליון לפלוש לרוסיה אך צבאו לא הצליח לעמוד במזג האוויר הקר ובטקטיקת האדמה החרוכה בה נקטו הרוסים. התוצאה הייתה תבוסה צבאית ונפוליון נאלץ לסגת לכיוון צרפת. בשנים 1813-1814 ספג צבאו של נפוליון מספר תבוסות מידי האנגלים, הרוסים, האוסטרים והפרוסים ובסופו של דבר הצליחו צבאות אלו לכבוש את פריז ועל הדרך להמציא את הביסטרו (על מנת לקרוא את הסיפור לכו לחלק שעוסק בכתבות על התקופה). נפוליון נאלץ לצאת לגלות לאי אלבה ליד איטליה, אולם כעבור שנה ברח מהאי וחזר לצרפת. נפוליון הצליח להשתלט על צרפת במהירות ולגרש את המלך לואי ה-18 שזה עתה חזר לשם. אולם, אנגליה ושאר מדינות הקואליציה אנטי נפוליונית, לא הסכימו בשום פנים ואופן לחזרתו ולאחר תקופה של 100 ימים בשלטון הביסו אותו בקרב ווטרלו והגלו אותו לאי סנט הלנה שם הוא מת, ככל הנראה, מסרטן הקיבה בשנת 1821.

שער הניצחון בכיכר האטואל (צילום מכיוון מערב). מקור צילום: ויקיפדיה.
שער הניצחון בכיכר האטואל (צילום מכיוון מערב). מקור צילום: ויקיפדיה.

אומנם במשך 15 שנות שלטונו עסק נפוליון בעיקר במלחמות, אולם במספר השנים המועט שבהן לא נלחם הקיסר נגד כמעט כל אירופה, הוא הצליח להשאיר אחריו מורשת מפוארת. ראשית יש לציין את “קוד נפוליון” ספר החוקים שחלקים ממנו משמשים עד היום את צרפת. שנית יש לציין את מפעלי הבנייה שקיימים עד היום בפריז וחלקם הפכו לסמלים מובהקים של בירת צרפת. התרומה הראשונה של נפוליון לפריז הייתה בניית קאנל סן מרטן, אשר קיצרה מאוד את הדרך בתוך הסיין והשאירה לנו מקום רומנטי לבלות בו את ערבי הקיץ. התרומה השנייה הייתה חלקו המערבי של רחוב ריבולי שמקביל לגני הטיולרי (ובל נשכח גם את כנסיית המדלן, נמצאת לא רחוק משם וגם היא נוצרה ברובה בתקופת נפוליון, כאשר מטרתה המקורית הייתה להיות מקדש הגבורה של הצבא הצרפתי). ואם אנחנו כבר ברובע הראשון, אסור לשכוח כמובן את העמוד בכיכר וונדום שבמקור היה עשוי מתותחי אויב שנלקחו בקרב אוסטרליץ. ולבסוף, איך אפשר לשכוח את שני שערי הניצחון שנפוליון השאיר אחריו? הראשון הוא שער הניצחון המוכר פחות, אשר נמצא בכיכר הקרוסל ליד הלובר ואילו השני נמצא בכיכר “הכוכב” (La Place de l’étoile) ואשר בנייתו הסתיימו ב 1842. זהו ללא ספק שער הניצחון בהא הידיעה והוא משמש עד היום בתור מקום יציאה למצעד המפורסם של ה-14 ביולי.

פריז ממשיכה לסעור – מהפכות 1830, 1848 ו 1851

לואי ה-18 (1814-1824) אחיו של לואי ה-16 שבא אחרי נפוליון, היה מלך זהיר יחסית שהבין שלא ניתן להחזיר את הגלגל של המפכה הצרפתית אחורנית לחלוטין מבלי להמריד חלקים נרחבים בעם. לכן, הוא ניסה לנהל מדיניות מתונה יחסית, הצליח למות מוות טבעי במיטתו בשנת 1824 ולהיות המלך האחרון שנקבר בקתדרלת סן דני. המבנה המיוחד ביותר מתקופתו היא La Chapelle Expiratoire, קפלה יפהפיה ועצובה שנבנתה במקום בו נקברו לואי ה-16 ומארי אנטואנט. אחיו של לואי ה-18, שארל ה-10 (1824-1830) , לא היה חכם כמוהו. מטרתו העיקרית הייתה לנסות להחזיר את צרפת לימים של לפני המהפכה הצרפתית והוא נקט במדיניות אנטי מהפכנית, לה התנגדו חלקים נרחבים בעם. כאשר העביר חוק שהגביל את חופש הביטוי ביולי 1830 פרצו מהומות בפריז שמהר מאוד התגלגלו למהפכה. תוך שלושה ימים מפרוץ המהומות החליט שארל ה-10 לוותר על כסאו לטובת בנו, אולם תושבי פריז שקצו בשושלת בית בורבון לא קיבלו זאת והמלך ובני משפחתו נלצו לברוח לאנגליה.

החירות מובילה את העם מאת אז'ן דלקרואה. מקור צילום: ויקיפדיה
החירות מובילה את העם מאת אז’ן דלקרואה. מקור צילום: ויקיפדיה

האנשים שארגנו את המהפכה בחרו בלואי-פיליפ (1830-1848) דוכס אורליאן ובנו של האיש שהצביע בעד הוצאתו להורג של לואי ה-16. לואי פיליפ היה מלך מאוד ליברלי ועממי שאהב לטייל בגני הטיולרי עם מטריה, בעודו אומר שלום לעוברים ושבים. תקופת שלטונו היא התקופה בה מתרחשים רוב הרומאנים של אונורה דה בלזק וקריאה בספרים כגון “אבא גוריו” יכולה ללמד אותכם לא מעט על הלך הרוח באותה תקופה. למרות שבתקופת שלטונו של לואי-פיליפ המשיכה פריז לצמוח וצמחה ליותר ממליון תושבים הוא לא יזם מפעלי בנייה רבים. אולם, בתקופתו הושלמו לא מעט פרוייקטים דוגמת שער הניצחון והאובליסק שהגיע לכיכר הקונקורד והפך לחלק חשוב בה. אחד המבנים היחידים שניתן לשייך לחלוטין לתקופתו הוא העמוד בכיכר הבסטיליה שבא לציין את אלו שנהרגו בזמן מהפכת יולי 1830 שהעלתה אותו לשלטון. עוד מצבה שניתן לשייך באופן מוחלט לתקופת שלטונו היא קאפלה קטנה ועצובה שנמצאת לא רחוק מ Porte Maillot ואשר הוקמה לזכר בנו פרדיננד שנהרג בתאונת כרכרה לא רחוק משם.

למרות מדיניותו הליברלית יחסית והעממיות שלו, לא היה לואי-פיליפ אהוב על חלקים נרחבים בעם. המלוכנים ראו בו בוגד מכיוון שלקח את השלטון מהענף הבכור של הבורבונים. לעומתם המהפכנים ראו בו נציג של השלטון הישן שגנב להם את המהפכה, שעלתה להם בדם כה רב. וכך במהלך שלטונו המשיכו לפרוץ מפעם לפעם מהומות והיו לא מעט ניסיונות להתנקש בחייו. בפברואר 1848 פרצו מהומות בפריז ושוב נבנו להן הבריקדות והפריזאים יצאו לרחובות. לואי-פיליפ הבין מהר את חומרת המצב וברח יחד עם משפחתו לאנגליה ובפריז הוכרזה הרפובליקה השנייה (הראשונה הייתה הרפובליקה שהוכרזה ב 1792 בזמן המהפכה הצרפתית).

הקריקטורה המפורסמת של אונורה דומייה שבה הופכת דמותו של לואי פיליפ לאגס. מקור ציור: ויקיפדיה.
הקריקטורה המפורסמת של אונורה דומייה שבה הופכת דמותו של לואי פיליפ לאגס. מקור ציור: ויקיפדיה.

הרפובליקה השנייה סבלה מחוסר יציבות מהיום בו נוצרה בגלל לחצים פוליטיים וכלכליים. בבחירות שנערכו נבחר להפתעת כולם לואי נפוליון (אחיינו של נפוליון בונאפרט) שהתמודד מול המשורר לאמרטין. רוב הפוליטיקאים זלזלו בנפוליון והיו בטוחים שניתן יהיה להחליף אותו בבחירות הבאות. אולם, לנפוליון היו תוכניות אחרות ובדצמבר 1851 הוא הכריז על מהפכה צבאית שבעקבותיה נאסרו חלק ממתנגדיו הפוליטיים בעוד שאחרים, כמו ויקטור הוגו, ברחו לחו”ל. לאחר מספר ימים של בריקדות וקרבות רחוב, הצליח נפוליון השלישי ליצב את שלטונו. החלה הקיסרות השנייה…

פרקים מ”היה היה” על התקופה

הפרק הראשון עוסק כולו כמובן במהפכה הצרפתית:

היה היה פרק 22 – המהפכה הצרפתית

הפרק השני עוסק באביב הימים שבמהלכו סולקה המלוכה מצרפת והפעם באופן סופי:

היה היה פרק 23 – אביב העמים

סרטים מומלצים על התקופה

הסרט הראשון המומלץ על ידי נקרא “שלום למלכה” והוא עוסק בימים הראשונים של המהפכה הצרפתית כפי שחוו אותם אצילי וורסאי.

Farewell, My Queen Official Trailer #1 (2012) – Lea Seydoux, Diane Kruger Movie HD

הסרט השני שעוסק במהפכה הצרפתית, עליו אני ממליץ בחום, הוא La nuit de Varenne שעוסק בבריחה של לואי ה-16 מפריז ומככב בו, בין השאר מרצ’לו מסטרויאני הגדול בתפקיד קזנובה המזדקן.

ולבסוף לא ניתן לכתוב על המהפכה הצרפתית מבלי להזכיר את ספרו האלמותי של צ’ארלס דיקנס “בין שתי ערים”, אשר עובד מספר פעמים לסרט:

A Tale Of Two Cities Official Trailer (2011)

גם על נפוליון עשו כמובן לא מעט סרטים. הסדרה האהובה על ביותר נעשתה ב 2002 ומככבים שם בין השאר ג’ון מלקוביץ’, איזבלה רוסליני וז’ראר דפארדייה:

Napoleon (2002) unofficial trailer

ואפרופו, ז’ראר דפרדייה, אם תרצו ללמוד קצת על התקופה של אחרי נפוליון (1814-1830) אני ממליץ לראות את “הרוזן ממונטה קריסטו”, המבוסס על ספרו האלמותו של דיומא, בכיכובו:

THE COUNT OF MONTE CRISTO (1998) English Subs

ולבסוף על מנת ללמוד על תקופת שלטונו של לואי פיליפ, אני ממליץ לראות את אחד הסרטים שנעשו בעקבות ספרו של ויקטור הוגו “עלובי החיים”:

Les Misérables – International Trailer

כתבות ב”פרנקופילים אנונימיים” שעוסקות בתקופה

דברים שלא ידעתם על הבסטיליה

סנסון הגיבור – סיפורם של תלייני פריז

מסע בעקבות המנון המרסייז

סיפורו של המטר

הנשים הראשונות זכו באות ליגיון הכבוד

קבורתו המיסתורית של לואי ה-17

סיפורו של פסל השלום בלובר

כיצד נוצרו הרסטוראן, הביסטרו והבראסרי

שלוש המוסקטריות של אלכסנדר דיומא

מסלול טיול בפריז בעקבות ויקטור הוגו

הסיפור מאחור הציור “רפסודת המדוזה”

מסלול טיול בין הפסאז’ים של פריז

אחוזת הקבר של מלך צרפת האחרון

מסלול טיול ברובעים התשיעי והעשירי

 

התקופה היפה 1852-1914

מבחינת רוב ההיסטוריונים “התקופה היפה” (La Belle Epoque) מציינת את את התקופה שבין חיסול הקומונה הפריזאית (1871) ועד מלחמת העולם הראשונה (1914). אולם, בעוד שאני מסכים ש”התקופה היפה” הסתיימה עם פרוץ מלחמת העולם ה-1, הרי שלדעתי התקופה הזאת החלה עם עלייתו לשלטון של נפוליון השלישי (1852-1870) מכיוון שחלק ניכר מתקופתו שלטונו התאפיין בצמיחה תרבותית ואורבנית תוך שיפור משמעותי ברמת החיים של חלק ניכר של הצרפתים.

אין ספק שאין שלטון שהותיר את רישומו על פריז יותר מזה של נפוליון ה-3. כאשר תפס את השלטון בכח בדצמבר 1851 הייתה פריז בחלקה הרחב עיר ימי ביניימית שהתאפיינה ברחובות צרים מסריחים מביוב, פקקי תנועה והיעדר שטחים ירוקים. לואי נפוליון, אשר העביר חלק מחייו בלונדון בתור גולה פוליטי התרשם מאוד מהשדרות הרחבות של בירת אנגליה ומפארקים דוגמת סיינט ג’יימס או קנסינגטון. לכן בעודו שם גמלה בליבו החלטה שאם אי פעם יהפוך לשליט צרפת הוא ינסה להפוך את פריז לדומה יותר ללונדון (אוי לבושה). והאמת זה הצליח לו הרבה יותר ממה שתכנן ופריז בסוף שלטונו הפכה לטובה בהרבה מלונדון, מכיוון שמעבר לאדריכלות היפה היא הכילה שמחת חיים וקסם שמעולם לא היה ולא יהיה בבירת אנגליה.

הברון אוסמן מגיש את תוכניתו לבניית פריז מחדש לנפוליון ה-3. מקור ציור: ויקיפדיה.
הברון אוסמן מגיש את תוכניתו לבניית פריז מחדש לנפוליון ה-3. מקור ציור: ויקיפדיה.

זמן קצר לאחר שעלה לשלטון מינה נפוליון ה-3 את הברון הוסמאן למשרת הפרפקט של מחוז הסיין (Prefect de la Seine) שהפך אותו בפועל לשליט פריז עם סמכויות כמעט בלתי מוגבלות. המטרה העיקרית שלהם הייתה להפוך את פריז לעיר מודרנית, פתוחה ומאווררת ועל הדרך לצמצם את האפשרות של מרד עממי והקמת בריקדות. לשם כך פיתח הצמד שורה של שדרות רחבות דוגמת בולבאר סבסטופול או בולבאר הקיסרית (מאוחר יותר הוא יהפוך ל Avenue Foch)  בגדה הימנית ובולבאר סן ז’רמן, סן מישל ובולאר דה גובלן (Des Gobelins) בגדה השמאלית. הבולבארים הללו הביאו יחד איתם גם סגנון בנייה יחודי שיהפוך לסטנדרט קשיח במהלך עשרות רבות של שנים שבאו אחר כך. מדובר בסגנון הבניה ההוסמאני של בניינים בני חמש קומות בעלי חזיתות אחידות, כאשר בקומה הראשונה נמצאות חנויות ואילו הקומות הבאות מוקדשות למגורים (באותה תקופה, לפני המצאת המעלית מי שגר בקומות הנמוכות היו העשירים ואילו אלו שגרו למעלה ובעליות הגג היו העניים). השדרות האוסמאניות שינו לחלוטין את מראה העיר ולוו בהרס אדיר של חלקים נרחבים ממנה. הדוגמא הטובה ביותר היא איל דה לה סיטה בו נמחקה שכונה שלמה ששכנה ליד כנסיית הנוטרה דאם ובמקומה נבנו שדרות ומבני ציבור. במקביל לבנייה בתוך “פריז הישנה” סיפח הוסמאן בשנת 1860 לפריז כפרים, כגון בלוויל, מונמארטר, פאסי ואוטיי והגדיל מאוד את שטחה. כך נוצרה לנו פריז המודרנית ועשרים הרובעים שלה, אשר ממוספרים בצורה של שבלול.

מפת פריז המודרנית על כל 20 הרובעים שלה. מקור ציור: ויקיפדיה.
מפת פריז המודרנית על כל 20 הרובעים שלה. מקור ציור: ויקיפדיה.

מעבר לבולבארים חדשים וסגנון בנייה תרם הברון אוסמן לפריז עוד כמה דברים חשובים. ראשית, בתקופתו נוצר הביוב הפריזאי שפתר אחת ולתמיד את בעית המגיפות שהשתוללו בעיר ואת הצחנה שהייתה מאז ומתמיד סימן ההיכר שלה (לא מאמינים? תקראו את ה”בושם” של פטריק זיסקינד). כמו כן בתקופתו נוצרו כמה מהגנים החשובים ביותר בפריז בהם בוט דה שומון (Butte de Chaumont) ופארק מונסורי (Montsouri) וגנים מוכרים כגון גני לוקסמבורג ומונסו עברו “מתיחת פנים”. ישנם עוד לא מעט שינויים אריכטקטוניים עליהם ניתן לדבר (בניית האופרה של גארנייה והבולבאר שהוביל אליה, בניית חלקו הצפוני של ארמון הלובר ועוד), אולם במסגרת המקום המאוד מצומצם בכתבה הזאת הרשו לי להזכיר עוד שתי תופעות חשובות מאוד שקרו בתקופה הזאת. הראשונה היא בנייתם של בתי הכלבו הגדולים ששינו לחלוטין את תרבות הצריכה של האנשים (תוכלו לקרוא עליהם בספרו של אמיל זולא “גן עדן לנשים”). התופעה השנייה הן התערוכות הבין לאומיות שהחלו בלונדון אבל מהר מאוד הגיעו לפריז. הפעם הראשונה הייתה ב 1856 ומאז הן התרחשו כל 11 שנים, עם הפסקות קלות עד 1937. התערוכות הללו הביאו לפריז כמה מהאטרקציות הגדולות שלה ובראשן הספינות על נהר הסיין שנקראות באטו מוש (1867), מגדל אייפל (1889) והמטרו של פריז (1900).

ולפעמים החגיגה נפסקת – המצור על פריז והקומונה

בעוד שנפוליון ה-3 הצטיין במדיניות הפנים ויצר את פריז אותה אנחנו מכירים, הרי שבמדיניות החוץ הוא היה כישלון חרוץ. במהלך שנות שלטונו הצליח שליט צרפת להסתכסך עם כמעט כל בעלת ברית אפשרית ובראשן אוסטריה. כתוצאה מכך כאשר הכריז מלחמה על פרוסיה בשנת 1870 הוא מצא את עצמו עומד מולה לבדו. הסיבה למלחמה הייתה סכסוך לגבי השאלה האם נסיך גרמני יהפוך למלך ספרד. ביסמארק, שרצה לאחד את גרמניה תוך ניצחון גדול על צרפת, ניצל את הסכסוך הזה וגרם לנפוליון ה-3 להכריז מלחמה על פרוסיה בקיץ 1870. לצבא הצרפתי לא היה שום סיכוי מול הצבא הפרוסי המאומן היטב והמונהג על ידי קצינים מבריקים והתוצאה הייתה שרשרת של תבוסות. נפוליון ה-3 שלא ירש ולו גרם מהגאונות הצבאית של דודו, נכנע בעיר סדאן (Sedane), נפל בשבי הגרמני ויחד איתו נפלה הקיסרות השנייה. וכך בעוד אישתו בורחת מפריז בעזרתו האדיבה של רופא השיניים שלה, בעיר האורות הוכרזה הרפובליקה השלישית.

שימוש בכדורים פורחים בעת המצור על פריז. מקור ציור: ויקיפדיה.
שימוש בכדורים פורחים בעת המצור על פריז. מקור ציור: ויקיפדיה.

במקביל להכרזת הרפובליקה המשיכו צבאות פרוסיה להתקדם ובספטמבר החלו לצור על פריז. בתחילה היו הכוחות הנצורים אופטימיים ואף הצליחו להשתמש בהמצאה הצרפתית של הכדור הפורח לשם העברת מסרים מפריז החוצה. אולם לאחר מספר ניסיונות כושלים לשבור את המצור החל המוראל של הנצורים להיסדק. לכך נוסף מחסור במזון שגרם לרעב הולך וגובר (בשיאו אכלו הפריזאים את הפילים בגן החיות ואת כל העכברושים אותם הצליחו ללכוד). בסופו של דבר, לאחר שהניסיונות לשחרר את העיר כשלו פריז נכנעה לפרוסים. בהסכם השלום שנחתם נאלצה צרפת לתת את חבלי הארץ אלזס ולוריין. כמו כן הושת עליה קנס עצום והקיסרות הגרמנית הוכרזה באולם המראות בוורסאי. ההסכם התקבל בזעם אצל קבוצות שלמות בפריז שראו בממשלה הרפובליקנית בוגדים מכיוון שהעזו לתת חבלי מולדת לפרוסים. כתוצאה מכך כאשר חיילי הממשל רצו לקחת את התותחים שהוצבו בפסגת המונמארטר ומומנו על ידי הפריזאים, פרץ מרד בעיר והוכרזה הקומונה (לא לפני שהספיקו לרצוח את הגנרלים שבאו לקחת את תותחי המריבה).

הקומונה נמשכה בפריז במשך מעט יותר מחודשיים (26 במרץ-30 במאי 1871) אולם הותירה את חותמה על צרפת ועל העולם במשך שנים רבות, בזכות חיבורו של קארל מארקס על עלייתה ונפילתה. מאוד קשה לדבר על הקומונה בתור גוף אחיד מכיוון שהיה מורכב מקבוצות רבות ופעמים רבות מנוגדות באופיין. כתוצאה מכך גם המעשים שנעשו באותה תקופה נעו בין מעשים חיוביים מאוד (לדוגמא: הענקת זכות בחירה לנשים) לבין רצחנות והרס. ככל שעבר הזמן הלכו הקומונארים והקצינו ואנשים כמו הסדיסט ראול ריגו (Raoul Rigault) החלו לתת יותר ויותר את הטון. הקומונה עלתה השמיימה בדם ואש במהלך השבוע האחרון של מאי, עת פרצו כוחות הרפובליקה ממערב אל פריז והחלו אט אט לכבוש את העיר. הימים האחרונים של הקומונה היו עדים לכמויות אדירות של הרג והרס כאשר הקומונארים רצחו את בני הערובה שלהם ובראשם הארכיבישוף של פריז והחלו לשרוף את העיר. בתגובה החל הצבא לטבוח בכל מי שנתפס בתור קומונאר או תומך של הקומונה והתוצאה הייתה אלפי הרוגים (לא כולל אנשים שהוצאו להורג מאוחר יותר בגני לוקסמבורג ובוורסאי). ב 30 במאי ההסתיים כיבוש פריז, כאשר כיסי ההתנגדות האחרונים חוסלו בבית הקברות פר לאשז. פריז בערה, ארמון הטיולרי נהרס לגמרי ואף על פי כן דווקא מנקודת שפל זו החלה אחת התקופות היפות של פריז.

ארמון הטיולרי השרוף. מקור צילום ויקיפדיה.
ארמון הטיולרי השרוף. מקור צילום ויקיפדיה.

פריז קמה לתחייה – הבל אפוק ממשיכה

רבים מאוד הופתעו מהמהירות בה חזרה צרפת לעצמה לאחר המלחמה ההרסנית עם פרוסיה. את פיצויי המלחמה הצליחה צרפת לממן תוך מספר שנים והרפובליקה השלישית, למרות שנדמה היה שתהייה זמנית מאוד, כמו הרפובליקות שקדמו לה, הצליחה להתבסס. בפריז הוחלט להרוס את ארמון הטיולרי, על מנת ליצור את הפרספקטיבה המוכרת לנו בין שער הניצחון של הקארוסל לבין שער הניצחון של כיכר האטואל. אולם במקביל הוחלט לבנות מחדש את העירייה והתוצאה הייתה ארמון מרשים מעין כמוהו שיכול להתחרות עם ארמונות אצולה רבים ואפילו בארמון וורסאי (מי שלא מאמין מוזמן לבקר בעירייה ולראות את אולם הנשפים המפואר). כמו כן המשיכה הרפובליקה את מפעלי הבנייה של נפוליון ה-3, כאשר החשוב שבהם הוא בניין האופרה שהושק בשנת 1878 (את האדריכל שארל גארנייה שכחו להזמין לאירוע הפתיחה והוא נאלץ לקנות כרטיס כאחד האדם).

בניין האופרה של פריז שעיצב שארל גארנייה - מקור צילום: ויקיפדיה.
בניין האופרה של פריז שעיצב שארל גארנייה – מקור צילום: ויקיפדיה.

במקביל לתנופת הבנייה הפכה פריז לבירת האומנות העולמית, תואר עליו שמרה במשך שנים רבות. בתחילה היו אלו האימפרסיוניסטים, אשר אומנם החלו לצייר בתקופת הקיסרות ה-2, אולם רק בזמן הרפבוליקה ה-3, החלו לזכות להצלחה והכרה. אנשים כמו מונה, מאנה, פיזארו, ברת מוריזו ואחרים יצאו מהסטודיו אל רחובות פריז ובזכותם אנו יכולים להנות משלל ציורים שמתארים את פריז “של האנשים הרגילים” על שלל יופיה וקסמיה. מאוחר יותר הצטרף אליהם טולוז לוטרק בעל סגנון הציור היחודי והוא היה מהציירים הראשונים, אשר התיישבו במונמארטר והפכו אותו למרכז של הבוהמה הפריזאית. בראשית המאה ה-20, בעוד האימפרסיוניסטים הופכים אט אט לחלק מהממסד האומנותי, הגיעו למונמרטר פיקאסו מוריס ולאמינק וז’ורז’ בראק, אשר יחד עם מאטיס  היוו את היסוד של האומנות המודרנית של זמננו. כתוצאה מהתסיסה האומנותית והבוהמיינית במונמארטר הלכו והתפתחו בו בתי קפה וקאברטים דוגמת Le Chat Noir ו Moulin Rouge המפורסם והפכו את מונמרטר גם לבירת הבידור הפריזאי. במקביל הפכו הבולבארים הגדולים ברובע התשיעי לאבן שואבת לשמנה וסלתה של החברה הצרפתית בזכות המסעדות המפוארות , תי הקפה וכמובן התיאטראות שם. הבולבארים הללו הפכו בעצם למרכז של פריז (גם אם לא המרכז הגיאוגרפי) ונשארו המקום החשוב והתוסס ביותר בעיר האורות עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה.

אולם פריז של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה העשרים ידעה לא רק עושר אומנותי ובידורי אלא גם לא מעט קיטוב ומתח פוליטי. במהלך שנות ה-90 שטף את פריז גל של טרור אנרכיסטי שהגיע לשיאו עם הירצחו של נשיא צרפת סאדי קארנו (Sadi Carnot) בשנת 1894. אולם בעוד שהגל הזה הלך ושכך עת התקרבה המאה ה-19 לסיומה הרי שפריז החלה לתסוס בגלל פרשה אחרת לגמרי שפילגה אותה לשני מחנות. הכוונה היא כמובן לפרשת דרייפוס, אשר החלה בשנת 1894 עת נעצר קצין יהודי בשם דרייפוס בחשד שמסר מידע סודי לגרמנים. לא אפרט על הפרשה מכיוון שכתבתי עליה בעבר אולם אין ספק שמדובר בפרשה, אשר עצבה את דמותה של צרפת לדורות והפכה את פריז לשדה קרב בין התומכים למתנגדים.

פרשת דרייפוס פילגה במרירות את החברה הצרפתית. בקריקטורה זאת מתוארת ארוחה במשפחה דמיונית. בתמונה העליונה מישהו אומר:
פרשת דרייפוס פילגה במרירות את החברה הצרפתית. בקריקטורה זאת מתוארת ארוחה במשפחה דמיונית. בתמונה העליונה מישהו אומר: “.. מעל הכל! הבה לא נדבר על פרשת דרייפוס!”. בתמונה התחתונה המשפחה נלחמת והכותרת אומרת “…הם דיברו על זה…”

וכך בעוד שפריז נהנת מאומנות מהפכנית, רוקדת ושרה בקברטים, מתווכחת ותוססת מבחינה פוליטית אך גם חווה צמיחה כלכלית אדירה, הגיע פתאום יולי 1914 והחגיגה נגמרה באחת. האורות של עיר האורות כבו והחלה מלחמת העולם הראשונה…

פרקים מ”היה היה” על התקופה

הפרק על “התקופה היפה” מתאר היטב את מה שהיה בצרפת בשלהי המאה ה-19 וראשית המאה ה-20:

היה היה – פרק 24: התקופה היפה

סרטים שעוסקים בתקופה

אחד מהאנשים שתיאר היטב את תקופת הקיסרות השנייה היה אמיל זולא שכתב על התקופה בסדרת הרומאנים שלו “רוגון-מקאר”. ישנם מספר סרטים שנעשו בעקבות ספריו והמוכר ביותר בהם הוא ז’רמינאל בכיכובו של ז’ראר דפרדייה:

ואם מדברים על הרפובליקה השלישית אז לא ניתן להתעלם מהשערוריה הגדולה של תקופתה, פרשת דרייפוס: הנה סרט תעודה שמסכם היטב את הפרשה:

The Dreyfus Affair and Anti-Semitism: AP Euro Bit by Bit #36

כמובן שהיא אפשר לדבר על שלהי המאה ה-19 ללא המולן רוז’. הנה הסרט האחרון שנעשה על המועדון המפורסם הזה:

Moulin Rouge | #TBT Trailer | 20th Century FOX

אחת הדמויות המפורסמות ביותר של סוף המאה ה-19 הייתה, דמות פיקטיבית של גנב אלגנטי בשם ארסן לופן (Arsene Lupin) והסרט הבא שנעשה בעקבות הדמות שלו יכול לתת לכם מעט ידע על התקופה (והמון אקשן והנאה):

ואפרופו דמויות פיקטיביות, לא ניתן לסיים לדון בתקופה הזאת מבלי שנזכיר את פנתום האופרה, נכון?

Phantom of the Opera Trailer

כתבות ב”פרנקופילים אנונימיים” שעוסקות בתקופה

סיפורה של הקרוסלה

סיפורה של הקורטיזנה לה פאיבה

ורלן המשורר המקולל

מוזיאון האימפרסיוניסטים מרמוטן

זיקפתו המסתורית של ויקטור נואר

בין קדושה לקדישה – סיפורן של הזונות בפריז

מזרקות וואלס – יופי של מים

הריקוד השערורייתי של קארפו

חלף עם הרוח – האיש שהפך לארטרקציה של מולן רוז’

סיפור אהבתם של נסיך הומוסקסואל ויורשת לסבית

מוזיאון ז’אקמר אנדרה

האיש שמכר את מגדל אייפל (פעמיים)

קאמי פיסארו – הצייר האימפרסיוניסט הראשון

סיפורה של וילה אפרוסי

מסייה שוקולד

משפט דרייפוס והאם הוא מזכיר את משפט אלאור אזריה

הטרור בפריז של סוף המאה ה-19 וכיצד הוא מתחבר לקבארט האהוב עלי?

מסלול טיול בפריז בעקבות פיקאסו

מסלול טיול בפריז בעקבות מאטיס

הפרקים הקודמים

המדריך המלא להיסטוריה של פריז חלק 1: מימי האימפריה הרומית ועד ימי הביניים

המדריך המלא להיסטוריה של פריז חלק 2: מהרנסאנס ועד למהפכה הצרפתית

המדריך המלא להיסטוריה של פריז חלק 4: ממלחמת העולם הראשונה ועד ימנו

 

  •  
  •  
  •  
  •  
  •  

מה דעתכם על הכתבה?

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

מה חדש בפרנקופילים אנונימיים?

אהבת את האתר?

רוצה לעזור לי המשיך לפתח את האתר ולספק תוכן איכותי ובחינם?

האמת שאין דבר פשוט מזה. כל מה שצריך לעשות זה להזמין מלונות, דירות, כרטיסים למוזיאונים ואטרקציות בפריז או מחוצה לה, מופעים ומסעדות או בקיצור כל מה שצריך בשביל הטיול הבא שלך לצרפת.  ההזמנות הללו יחסכו לך כסף וזמן ואילו לי הם יאפשרו להמשיך ולהשקיע באתר על מנת להפוך אותו לטוב עוד יותר.

ואם לא יוצא לך לנסוע לצרפת בקרוב ובכל זאת בא לך לעזור אשמח אם תשתפ/י את הכתבה כדי שגם החברים שלך יהנו.

המון תודה מראש.

צבי חזנוב (הפרנקופיל)

האתר פרנקופילים אנונימיים נוצר בשנת 2013. האתר כולל בין השאר מספר הפניות לתוכניות שותפים ותוכן שיווקי שנבחר בקפידה. כל זכויות הקניין הרוחני בתכנים המופיעים באתר, לרבות לוגו, שם האתר, עיצוב האתר, תמונות, קבצים גרפיים, טקסט ו/או כל חומר אחר, שייכות לי (צבי חזנוב) או לצד שלישי שהתיר לי לעשות בהם שימוש.

נגישות