פרנקופילים אנונימיים: פריז, צרפת, תרבות

המדריך המלא להיסטוריה של פריז חלק 2: מהרנסאנס ועד למהפכה הצרפתית

סלון ספרותי בפריז של המאה ה-18. מקור תמונה ויקיפדיה.

בפרק הקודם עסקנו בימיה הראשונים של פריז מהזמן בה נקראה לוטציה ועד סוף ימי הביניים. החלק הזה יקח אותנו משלהי המאה ה-15 ועד לערב המהפכה הצרפתית ויפגיש אותנו עם כמה מהדמויות הצבעוניות ביותר שידעה עיר האורות.

לפני שנמשיך, כבר נרשמת לעלון שלי?

הכתבות המעניינות ביותר, מידע על טיולים בצרפת, הרצאות, ערבי שאנסונים ועוד דברים שפרנקופילים אוהבים אצלך במייל פעם בשבוע.

הבטחה של פרנקופיל – מכיוון שאני לא נפוליאון אין לי שום כוונה להפגיז את תיבת הדוא”ל שלך או להעביר אותו לגורמים אחרים.

רנסאנס, צמיחה תרבותית ומלחמות עקובות מדם 1483-1610

הרנסאנס הגיע לצרפת רק בסוף המאה ה-15 עת פלש שארל ה-8 (1483-1498), בנו של לואי ה-11, לאיטליה בשנת 1494. בעקבות הפלישה נשבה מלך צרפת בקסמי אומנות הרנסאנס האיטלקית והביא יחד איתו אומנים איטלקיים, אשר החל לקשט את ארמונותיו. אולם בזמנו ובזמן יורשו לואי ה-12 (1498-1515) ניתן היה לפגוש את אומנות הרנסאנס בעיקר בעמק הלואר ואילו פריז נותרה עיר ימי ביניימית. לפריז הגיע הרנסאנס רק בתקופת שלטונו של פרנסואה ה-1 (1515-1547) שאת הסמל שלו הסלמנדרה, ניתן למצוא בכמה מקומות נסתרים בפריז (נסו למצוא אותה בגינת Leopold Achille שבמארה או בסמטת Hirondelle ליד המזרקה של סן מישל). בפריז ישנם עוד מספר ארמונות ובתים שנותרו מתקופה זו, כאשר המפורסם שבהם הוא ארמון הלובר החדש, אותו החל לבנות פרנסואה ה-1 כשנה לפני מותו. את בניית הארמון המשיך בנו אנרי ה-2 (1547-1559) וכמעט כל מלכי צרפת וקיסריה שבאו אחריו. עוד דוגמא של אריכטקטורה רנסאנסית בפריז היא “מזרקת הקדושים המעונים” (Fontaine des Innocents) שנמצאת לא רחוק ממרכז פומפידו ומהווה מזכרת מבית קברות עתיק שהיה שם עד שלהי המאה ה-18. מעבר למפעלי הבנייה זכורה תקופתו של פרנסואה ה-1 גם בזכות רנסאנס תרבותי של שירה ופרוזה ואם תרצו לטעום מעט מהעושר התרבותי הזה נסו לקרוא את ספריו של ראבלה (Rabelais). ההנאה מובטחת.

מפת פריז במאה ה-16. מקור צילום: ויקיפדיה.
מפת פריז במאה ה-16. מקור צילום: ויקיפדיה.

לצד תנופת הבניה ידועה תקופתו של פרנסואה ה-1 גם בזכות שתי מהפכות, אשר שינו את צרפת לנצח. המהפכה הראשונה הייתה החלטת וילר-קוטרט (Villers-Cotterêts) משנת 1539 שהפכה את השפה הצרפתית לשפה הרשמית של ממלכת צרפת (היא החליפה את הלטינית בה השתמשו עד אז בכל המסמכים הראשיים). את המהפכה השנייה לא יזם המלך והיא בכלל הגיעה לצרפת מהנסיכויות הגרמניות, אך ההשפעה שלה על 100 השנים הבאות הייתה חשובה לא פחות מהמהפכה הראשונה. מדובר, כמובן בדת הפרוטסטנטית שנוצרה על ידי מרטין לותר (1483-1546) והפכה לפופולארית מאוד בצרפת, במיוחד בקרב האליטות. הפרוטסטנטים הצרפתים נקראו הוגנוטים ובתחילת שלטונו של פרנסואה ה-1, התייחסו אליהם בסבלנות יחסית. אולם, ככל שעבר הזמן החל פרנסואה ה-1 לראות בהם איום ולרדוף אותם (כמה מההוגנוטים הבולטים של תקופתו הועלו על המוקד בכיכר Maubert). הרדיפות לא הצליחו לעצור את התנועה ההוגנוטית והיא המשיכה לגדול ובמקביל נוצרה כתגובת נגד הליגה הקתולית, ששמה לעצמה כמטרה להשמיד את ההוגנוטים ולדאוג שצרפת תישאר קתולית.

מלחמות אזרחים ואכזריות בסגנון דעא”ש

פרנסואה ה-1 ובנו אנרי ה-2 היו מלכים חזקים ולמרות המתיחות הדתית בתקופת שלטונם הם הצליחו לשמור על שלום פנימי בארצם. בשנת 1559 אף הצליח אנרי ה-2 להשיג הסכם שלום עם הספרדים מה שסיים 65 שנה של מעורבות צרפתית בחצי האי האיטלקי. אולם בעת החגיגות לכבוד הסכם השלום נהרג אנרי ה-2 בקרב אבירים וחבית אבק השריפה הדתית, עליה ישבה צרפת, התפוצצה. לאנרי ה-2 היו ארבעה בנים שמתוכם מלכו שלושה. הראשון היה פרנסואה ה-2 (1559-1560), שהיה ילד חולני שמת בגיל 16. אחריו שלטו אחיו שארל ה-9 (1560-1574) ואנרי ה-3 (1574-1589) אך מי ששלט בפועל הייתה אמן קתרין דה מדיצ’י (1519-1589). בתוך הוואקום שנוצר כתוצאה משלטון של מלכה זרה ומלכים חלשים נכנסו ההוגנוטים והקתולים והחלה שורה של מלחמות אזרחים שנמשכה בהפסקות קרוב ל-40 שנה.

טבח ברתולומיאו הקדוש בפריז - מקור תמונה ויקיפדיה
טבח ברתולומיאו הקדוש בפריז – מקור תמונה ויקיפדיה

המאורע המפורסם ביותר של אותה תקופה הוא טבח ברתולומיאו הקדוש (אוגוסט 1572), אשר נערך כמה ימים לאחר חתונתם של אנרי מנאברה, ראש הסיעה ההוגנוטית ומרגריט דה וולואה, בתה של מלכת צרפת ואחותו של שארל ה-9. נישואים אלו אמורים היו לשים קץ למאבק בין הקתולים לפרוטסטנטים, אולם ראשי הסיעה הקתולית יחד עם קתרין דה מדיצ’י החליטו לנצל את ההזדמנות על מנת לחסל פיזית את אויבהם. האות לתחילת הטבח ניתן על ידי צלצול הפעמון בכנסיית Saint Germain l’Auxerois, שנמצאת מערבית ללובר ובעקבותיו יצא המון קתולי וטבח במשך מספר ימים באלפי פרוטסטנטים. אולם הטבח הזה לא הצליח לעצור את הסיעה ההוגנוטית שהמשיכה להתקיים (אנרי מנאברה ניצל מהטבח בזכות אשתו) ואיתה גם מלחמת האזרחים. בשנת 1588 נרצח הדוכס מגיז, ראש הסיעה הקתולית על ידי מלך צרפת בארמון בלואה ובתגובה נרצח מלך צרפת אנרי ה-3 על ידי קנאי קתולי בשנת 1589. על ערש דווי החליט אנרי ה-3 שאנרי מנבארה ירש אותו והוא הפך למלך אנרי ה-4 (1589-1610). פריז שתושביה תמכו בסיעה הקתולית הקיצונית לא הסכימה לקבל את מרותו של המלך החדש ובמשך השנים הבאות נמשכה מלחמת האזרחים. אנרי ה-4 נאלץ בסופו של דבר לצור על פריז אולם מכיוון שלמרות שהעיר הגיעה לחרפת רעב היא לא נכנעה, מחליט אנרי ה-4 בשנת 1593, לשנות את דתו מפרוטסטנטיות לקתוליות ותובע את מטבע הלשון “פריז שווה מיסה”. רק כך מצליח אנרי ה-4 לזכות בפריז וכעבור מספר שנים אף לסיים את מלחמת האזרחים באמצעות האדיקט מנאנט (1598).

אנרי ה-4 בונה את פריז מחדש

כאשר אנרי ה-4 נכנס לפריז בשנת 1593 הוא מוצא עיר חריבה. יחד עם שר האוצר שלו מוריס דה סולי, הוא מתחיל לשקם את צרפת בכלל ואת פריז בפרט, כאשר לנגד עיניו עומדת המטרה ש”לכל איכר תהיה תרנגולת בקדירה כל יום ראשון”. מעבר לצעדים כלכליים אותם נקט עסק אנרי ה-4 בבנייה מחדש של פריז והשאיר אחריו מספר מונומנטים, חלקם מהפכניים. ראשית המשיך אנרי הרביעי לבנות את ארמון הלובר (ניתן למצוא את האגף שלו בחלק הדרום מערבי של הארמון). כמו כן יצר המלך את הפון נף, הגשר הראשון בפריז שיצר מהפכה אורבנית שלימה. לבסוף בנה המלך שתי כיכרות, את כיכר דופין הצמודה לפון נף ואת כיכר ווז’, שכמו הפון נף היוותה גם היא מהפכה אורבנית (תוכלו לקרוא על המונומנטים הללו הללו למטה בחלק שעוסק בכתבות נבחרות על התקופה). אנרי ה-4 תכנן כיכר נוספות, מפוארת אף יותר מכיכר ווז’ ושמה “כיכר צרפת” (Place de France). הכיכר הזאת הייתה אמורה להיות ממוקמת בחלקו הצפוני של המארה, אולם התוכנית הזאת לא יצאה אל הפועל, מכיוון שהמלך נרצח על ידי קנאי קתולי בשנת 1610 בעודו עומד בפקק תנועה ברחוב Ferronneri.

גשר הפון נף. צילום: צבי חזנוב
חלקו הדרומי של הפון נף. צילום: צבי חזנוב

פרקים מ”היה היה” שרלוונטיים לתקופה

הפרק היחידי הרלוונטי לתקופה הזאת הוא הפרק על הרנסאנס שמתרחש ברובו באיטליה אך לקראת הסוף מספר גם על מערכת היחסים בין לאונרדו דה ווינצ’י ופרנסואה ה-1:

היה היה – פרק 14: המאה ה 15

סרטים מעניינים על התקופה

הסרט הראשון על התקופה שהייתי ממליץ לכם לראות הוא “המלכה מרגו”, המבוסס על ספרו של אלכסנדר דיומא ומספר את סיפור של מרגריט דה ולואה ואנרי מנאברה (לעתיד אנרי ה-4).

Queen Margot Official Trailer (2014) HD

הסרט השני, אומנם איננו מתרחש בפריז אך הוא סרט נהדר שמתרחש במאה ה-16 בצרפת ועוסק בחייל, שנחשב מת, שחזר אל הכפר אל אישתו שלא מכירה אותו.

כתבות ב”פרנקופילים אנונימיים” שעוסקות בתקופה

בנוונוטו צ’ליני והמלחיה של פרנסואה ה-1

ממה מת פרנסואה ה-1?

חייה של דיאנה דה פואטיה המאהבת של אנרי ה-2

כיצד נוצרה אגדת “היפה והחיה” בצרפת של המאה ה-16?

סיפורה של הסינדרלה מלוריין

השעון העתיק והיפה בפריז

סיפורו של הפון נף

סיפורה של כיכר ווז’

סיפורו של אוטל דה סולי

גבריאל ד’סטרה המאהבת שהפכה כמעט למלכת צרפת

פריז של הבורבונים 1610-1789

כשנרצח אנרי ה-4 היה בנו לואי ה-13 (1610-1643) בן 9 בלבד ולכן מי ששלטה במקומו הייתה אמו מארי דה מדיצ’י (1578-1642), אשר החליטה לנצל את כספי הירושה שנפלו לידיה על מנת לבנות את ארמון לוקסמבורג בגדה השמאלית. תקופת שלטונו של לואי ה-13 עברה ברובה תחת צלו הרחב של הקרדינל רישלייה (1585-1642), אשר היה ראש ממשלתו ותפקד בפועל בתור ראש המדינה. מכיוון שהקרדינל רצה להיות קרוב למלך שהתגורר בלובר הוא החליט לבנות ארמון בקרבתו, אשר נקרא ארמון החשמן (Palais Cardinal), אולם מכיוון שלא היו לו יורשים הוא החליט, לפני מותו לתת את הארמון למלך צרפת וכך השתנה שמו של הארמון לשם המוכר לנו “פאלה רויאל” (Palais Royal). כאשר מת לואי ה-13 היה בנו לואי ה-14 (1643-1715) רק בן חמש ומי ששלט בפועל היו אימו אן מאוסטריה והקרדינל האיטלקי מאזריני שהיה ראש ממשלתה, ויתכן מאוד שגם המאהב שלה. מכיוון שתושבי פריז הם קסנופובים לא קטנים, הם מרדו כנגד המלכה וראש ממשלתה. שם המרידה היה הפרונד (La Fronde) , על שם כף הקלע איתה ידו אבנים לחלונות ארמון המלך והיא נמשכה במשך כחמש שנים (1648-1653). המרידה אומנם נכשלה אך השפיעה רבות על לואי ה-14, שמאותו רגע החל לשנוא את פריז ועזב אותה לורסאי ברגע שיכל. ואף על פי כן, לפני שעשה זאת הספיק לואי ה-14 להותיר את חותמו על עיר האורות.

מפת פריז בשנת 1644. מקור צילום ויקיפדיה.
מפת פריז בשנת 1644. מקור צילום ויקיפדיה.

לואי ה-14 בונה את פריז פיזית ותרבותית

אם תטיילו בפריז תפגשו דרישות שלום מלואי ה-14 בלא מעט מקומות. המקום הראשון שתבחינו במעשי ידיו הוא הלובר לו הוסיף את חזית העמודים המזרחית והחצר המרובעת (Cour carrée). ואם כבר מדברים על ארמונות, כמובן שלא ניתן שלא להזכיר את ארמון האינוולידים המפורסם שבנה לואי ה-14 ברובע ה-7, על מנת לשכן בו את נכי המלחמה שלו. גם בתחום הכיכרות תרם לואי ה-14 באמצעות כיכר ונדום המפורסמת וכיכר הנצחונות (Place des Victoires) המפורסמת מעט פחות. אולם התרומה הגדולה ביותר לואי ה-14 לפריז היו ללא ספק הבולבארים. כאמור, כשעלה לואי ה-14 לשלטון פריז הייתה מוקפת בחומה מהמאה ה-14 שנבנתה על ידי שארל ה-5. לאחר מספר מלחמות הגיע לואי ה-14 למסקנה שפריז לא זקוקה עוד לחומות והביא פועלים הולנדיים להרוס אותן ולבנות במקומן שדירות עצים. ההולנדים קראו לאתר הבניה/הריסה הזה Bulwerk ומכיוון שלצרפתים הייתה בעייה לבטא את המילה הזאת היא התגלגלה והפכה לבולבאר (Boulevard). וכך חלק גדול מהשדרות ברובע התשיעי ושדרות השאנז אליזה (Champs-Élysées) הם בעצם ירושה של לואי ה-14 (ולא של נפוליון ה-3 כפי שרבים חושבים).

יש לציין שתקופתו של לואי ה-14 התאפיינה בפריז לא רק בבנייה פיזית אלא גם בבנייה תרבותית. לא במקרה נקראת תקופת שלטונו “המאה הגדולה” (Le grand siècle) כי בדיוק באותה זמן התרכזו בפריז גאונים בכל תחומי האומנויות הקיימות. מולייר (1622-1673) יצר קומדיות שגם כ 400 שנה לאחר מותו לא נס ליחן (התיאטרון של יורשיו “הקומדי פראנסז” צמוד היום לפאלה רויאל). לולי (Jean Baptiste Lully 1632-1687) הלחין את הקומדיות הללו ולמרות היותו איטלקי (הוא הגיע מפירנצה) הוא היה אחראי על יצירת המוזיקה הצרפתית הקלאסית שהיוותה משקל נגד למוזיקה האיטלקית. ולבסוף בתקופת לואי ה-14 הגיעה תרבות הסלונים לאחד השיאים שלה כאשר מולייר, לולי ויוצרים גדולים אחרים כגון סקארון, מדאם דה סבינייה ובואלו (1636-1711 Nicolas Boileau) התקבצו להם בסלונים ספרותיים של מדאם דה סקודרי ומדאם דה ראמבויה. הפגישות הללו גרמו להפרייה הדדית בין האומנים, הפילוסופים ונשות החברה וחלק גדול מהיצירות הגדולות, דוגמת המחזה “טרטוף” מאת מולייר הוקראו שם לראשונה.

מפת פריז בשנת 1705. שימו לב לבולבארים החדשים שבנה לואי ה-14 על חורבות החומות של שארל ה-5. מקור תמונה: ויקיפדיה.
מפת פריז בשנת 1705. שימו לב לבולבארים החדשים שבנה לואי ה-14 על חורבות החומות של שארל ה-5. מקור תמונה: ויקיפדיה.

במהלך שנות ה-80 של המאה ה-17 עובר המלך לוורסאי ואיתו עוברים החצרנים. הדבר משפיע מאוד על פריז כאשר האצילים מתחילים לעזוב את המארה, שנמצא במזרח פריז ולעבור לשכונות פובור סן ז’רמן ופובור סן אונורה שנמצאות בחלקה המערבי של פריז ולכן קרובות יותר לוורסאי. התוצאה היא התחלת הידרדרות רובע המארה שתגיע לשיאה במחצית הראשונה של המאה ה-20 ובמקביל בניית ארמונות יפהפיים ברובעים ה-6, ה-7 וה-8 שאת חלקם ניתן למצוא גם היום. החל מראשית המאה ה-18 מתחילה התקופה השחורה של לואי ה-14. בהפרש של מספר שנים מועטות הוא שוכל את בנו, נכדו הבכור, נכדו הצעיר, כלתו של נכדו ואת אחד מניניו והמשך השושלת עומד בפני סכנה משמעותית. במקביל מתרחשת בכל אירופה מלחמת הירושה הספרדית (1701-1713) וצבאות צרפת מובסים לא פעם. מעין אפלה של עצבות יורדת על פריז וורסאי והיא נמשכת עד מת לואי ה-14 ב-1 בספטמבר 1715.עם מותו מסתיימת אחת מתקופות השלטון הארוכות ביותר בהיסטוריה האנושית (רק אליזבת ה-2 מלכת אנגליה הצליחה בשנת 2014 לשבור את שיאו של מלך השמש).

פריז בתקופת לואי ה-15 וה-16 או אחרינו המבול

כאשר מת לואי ה-14 עבר השלטון לידי נינו לואי ה-15 (1715-1774), שהיה אז בן 5. מי שנבחר להיות עוצר היה קרוב משפחתו פיליפ ה-2 דוכס אורליאן, אשר עבר מוורסאי להתגורר בארמונו בפאלה רויאל. בתקופת חייו של הדוכס מאורליאן הפך הפאלה רויאל לזירה של אורגיות ומשתאות אין סופיים (כשהולכים היום בגנים השקטים של הארמון, קצת קשה להאמין לכך). האורגיות הללו והשתייה המרובה גרמו למותו של פיליפ מאורליאן בשנת 1723 ובמקומו הגיעו עוד מספר עוצרים, אשר ליוו את לואי ה-15 עד שהגיע לבגרות. כאשר נגמרה תקופת העוצרות החל לואי ה-15, כמו קודמיו, לבנות את פריז על מנת להשאיר את חותמו על בירת צרפת. ישנם לא מעט ארמונות ומבנים אחרים מתקופתו של לואי ה-15 אך ראוי לציין בעיני שלושה מבנים עיקריים.

המבנה הראשון היא כנסיית סן ז’נבייב, אשר נבנתה בעקבות נדר אותו נדר המלך בעת שפחד שהוא עומד למות ממחלה. כנסייה מרשימה זו שנבנתה על ידי סופלו (Soufflot) על ראש גבעת סן ז’נבייב, תהפוך אחר כך לפנתיאון ושם יקברו סופרים, משוררים, אנשי רוח וכל מי שצרפת חפצה ביקרו. המבנה השני הוא אוטל דאברה (Hotel d’Everux), אשר יקנה על ידי המאהבת של לואי ה-15, המרקיזה דה פומפדור ויהפוך לארמון מפואר שראוי לארח את מלך צרפת. כמו כנסיית סן ז’נבייב, גם הארמון הזה שינה את יעודו ומאז המאה ה-19 הוא משמש כמשכנם של נשיאי צרפת וידוע בתור ארמון האליזה. ואפרופו, המרקיזה דה פומפדור, היא אחראית בעקיפין גם ליצירה הארכיטקטונית האחרונה עליה רציתי לדבר: כיכר לואי ה-15. את הכיכר בנה המרקיז דה מריניי (Le marquis de Marigny) , אחיה, אשר מונה להיות האחראי על המבנים המלכותיים. במהלך המהפכה הצרפתית שונה שמה של הכיכר ל”כיכר המהפכה” ובה הוצבה הגיליוטינה שכרתה לא מעט ראשים מפורסמים כולל אלו של לואי ה-16 ומארי אנטואנט. לאחר המהפכה, שונה שמה של הכיכר שוב, במטרה למחות את זכר מאורעות הדמים והיא קיבלה את השם המוכר לכולנו “כיכר ההסכמה” או Place de la Concorde.

הפנתיאון - מקום קבורתו של ויקטור הוגו. מקור צילום ויקיפדיה.
הפנתיאון  מקור צילום ויקיפדיה.

בשנת 1774 מת לואי ה-15 ולשלטון עולה נכדו לואי ה-16 (1774-1792). שלא כמו סבו לואי ה-16 לא השאיר מונומנטים בולטים בפריז, להוציא אולי ארמון בגטל (Bagatelle), שנבנה דווקא על ידי אחי המלך, מי שיהיה לעתיד שארל ה-10 (1824-1830). אולם בתקופתו המשיכו לבנות בסגנון ניאו קלאסי במיוחד בשכונות המערביות ברובעים ה-6 וה-7. אחת מהסיבות לכך שלואי ה-16 לא השאיר מונומנטים גדולים בפריז היה המצב הכלכלי הלא טוב של צרפת, שהוחמר על ידי המעורבות של צרפת במלחמת העצמאות האמריקאית. לואי ה-16 ניסה בכל כוחו לשפר את המצב הכלכלי באמצעות מינויים של שרי אוצר נאורים, שהציעו רפורמות מקיפות. אולם רפורמות אלו נתקלו בהתנגדות האצולה והמלך, שהיה אדם חלש, לא הצליח לעמוד מולם. כתוצאה מכך המצב הכלכלי המשיך להתדרדר עד אשר בשנת 1789 לא הייתה למלך ברירה אלא לכנס את אספת המעמדות על מנת לנסות ולגייס כסף. באספה השתתפו נציגים של שלושת המעמדות בצרפת האצולה, הכמורה והמעמד השלישי שכלל את כל שאר תושבי הממלכה. נציגי המעמד השלישי דרשו שלמעמד שלהם יהיה משקל גבוה יותר משאר המעמדות, בגלל היותם הרוב המכריע של האוכלוסייה, אולם דרישתם לא התקבלה. בתגובה נכנסו נציגי המעמד השלישי לאולם טניס נטוש והכריזו על עצמם בתור האסיפה הלאומית. המהפכה הצרפתית החלה…

פרקים מ”היה היה” שרלוונטיים לתקופה

הפרק הראשון הרלוונטי לתקופה עוסק בלואי ה-14 ותקופת שלטונו:

היה היה – פרק 18: תקופתו של לואי ה 14

הפרק שני עוסק ב”תקופת המאורות” ומתאר היטב את תרבות הסלונים של המאה ה-18 בפריז:

היה היה – פרק 20: המאה של המאורות הגדולים

סרטים מומלצים על התקופה

תקופת שלטונו של לואי ה-13 זכורה לקהל הרחב במיוחד בזכות “שלושת המוסקטרים” שכתב אלכסנדר דיומא. יש לא מעט סרטים שנעשו בעקבות הסרט ורובם גרועים בעיני. אולם אם במקרה אתם שולטים בשפה הרוסית או משיגים גרסא עם כתוביות הייתי ממליץ לראות דווקא את הגרסא הזאת:

The Musketeers' Song (Песня мушкетеров) with English lyrics

עוד דמות מוכרת מתקופתו של לואי ה-13 היא סיראנו דה ברז’ראק שאותה שיחק ז’ראר דפארדייה באופן מופתי:

Cyrano de Bergerac Official Trailer #1 – GÉrard Depardieu Movie (1990) HD

לבסוף למי שיודע צרפתית או רוסית, אני ממליץ בחום רב לראות את המיני סדרה “רישלייה” שלמרות שנוצרה בשנות ה-70 של המאה ה-20, היא עדיין נהדרת בזכות המשחק המצויין והמוזיקה הנהדרת של ולדימיר קוסמה.

על לואי ה-14 ישנם לא מעט סרטים לא רעים. אם אצטרך לבחור שניים הרי שהראשון יהיה “לרקוד עם המלך” (Le Roi Danse), אשר עוסק ביחסיו עם המלחין לולי (Lully):

"Le Roi danse" – Idylle Sur La Paix (Air pour Madame la Dauphine)

הסרט השני המומלץ הוא ואטל (Vatel) בכיכובו של ז’ראר דפרדייה, שעוסק בחייו של השף הגאון שחי בתקופת לואי ה-14 ומת מוות טארגי.

Vatel (2000) Official Trailer – Uma Thurman, Gerard Depardieu Movie HD

וכמובן, איך אפשר לדבר על לואי ה-14 בלי להזכיר את הסידרה וורסאי?

VERSAILLES – TV Series Official Trailer (English)

לגבי תקופת לואי ה-15, אין סרט שמתאר טוב יותר את האווירה ששררה באותה תקופה מאשר “יחסים מסוכנים” בכיכובם של גלן קלוז וג’ון מלקוביץ’.

Dangerous Liaisons (1988) Official Trailer – Glenn Close, John Malkovich Movie HD

ואם חיפשתם קצת אקשן מדוע שלא תנסו את “אחוות הזאבים”?

Le Pacte Des Loups (2001) – Trailer

לבסוף, אם הצרפתית שגורה בפיכם או שהצלחתם לשים את ידכם על הגרסא המתורגמת, אל תפספסו את המיני סדרה “ניקולא לה פלוש” (Nicolas le Floch) שעוסקת בחוקר המשטרה ניקולא לה פלוש שחוקר בכל פרק רצח אחר בפריז של לואי ה-15.

Nicolas Le Floch: The Man With the Lead Stomach (Trailer)

לגבי תקופת לואי ה-16 טרום המהפכה הצרפתית, הייתי ממליץ על שני סרטים. הראשון הוא הסרט הצרפתי Ridicule, שמתאר את חצר המלך בה מילה שנונה אחת יכולה הייתה לזכות את אומרה בעושר ומילה לא במקום הייתה יכולה לחסל את הקריירה.

RIDICULE — Fanny Ardant, Jean Rochefor

הסרט השני הוא כמובן “מארי אנטואנט” של פרנסיס פורד קופולה שלמרות היותו סרט אמריקאי הוא עושה עבודה לא רעה בתיאור התקופה.

כתבות ב”פרנקופילים אנונימיים” שעוסקות בתקופה

מדובר בתקופה שאהובה עלי במיוחד ומכאן כמות הכתבות באתר 🙂

ילדותו העגומה של לואי ה-13

מזרקת מדיצ’י בגני לוקסמבורג

כיצד זכתה האישה שלקחה את בתולי לואי ה-14 בארמון?

טירת שאנטיי והטבח הצרפתי שהמציא את הקצפת ומת מוות טראגי

מי המציא את השמפנייה?

מי המציא את המיונז?

סיפורה של הפיאה הנוכרית בצרפת

המרקיזה הקטלנית ושערוריית הרעלים

סיפורה של האישה ללא ראש

גני הטיולרי – מסלול הדוגמנות הראשון בפריז

הטרגדיות של אוטל דה לוזון

הנסיך שאהב נשים עם אף ארוך

חיי הנישואין של הדוכסית מאורליאן

הרופא שכמעט וחיסל את כל משפחת המלוכה הצרפתית

קללת הפסלים של כיכר ונדום

מסלול טיול בפריז בעקבות מדאם דה סבינייה

ארמון וו לה ויקונט – ההשראה לארמון וורסאי

יום בחיי לואי ה-14 בארמון וורסאי

כיכר פירסטנברג הכיכר הרומנטית בפריז

מדאם דה שאטלה – מדענית מהשורה הראשונה שזכורה דווקא בתור המאהבת של וולטר

סיפורה של מדאם דה פומפאדור

מארי אנטואנט – אייקון אופנה

מסלול טיול בוורסאי בעקבות מארי אנטואנט

סיפורם של הבוקיניסטים של פריז

אליזבת וויז’ה לברון – הציירת שנלחמה על תדמיתה של מארי אנטואנט

המלכה הריחנית בתולדות צרפת

פרקים נוספים

המדריך המלא להיסטוריה של פריז חלק 1: מימי האימפריה הרומית ועד ימי הביניים

המדריך המלא להיסטוריה של פריז חלק 3: מהמהפכה הצרפתית ועד 1914

המדריך המלא להיסטוריה של פריז חלק 4: ממלחמת העולם הראשונה ועד ימנו

מה דעתכם על הכתבה?

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

מה חדש בפרנקופילים אנונימיים?

אהבת את האתר?

רוצה לעזור לי המשיך לפתח את האתר ולספק תוכן איכותי ובחינם?

האמת שאין דבר פשוט מזה. כל מה שצריך לעשות זה להזמין מלונות, דירות, כרטיסים למוזיאונים ואטרקציות בפריז או מחוצה לה, מופעים ומסעדות או בקיצור כל מה שצריך בשביל הטיול הבא שלך לצרפת.  ההזמנות הללו יחסכו לך כסף וזמן ואילו לי הם יאפשרו להמשיך ולהשקיע באתר על מנת להפוך אותו לטוב עוד יותר.

ואם לא יוצא לך לנסוע לצרפת בקרוב ובכל זאת בא לך לעזור אשמח אם תשתפ/י את הכתבה כדי שגם החברים שלך יהנו.

המון תודה מראש.

צבי חזנוב (הפרנקופיל)

האתר פרנקופילים אנונימיים נוצר בשנת 2013. האתר כולל בין השאר מספר הפניות לתוכניות שותפים ותוכן שיווקי שנבחר בקפידה. כל זכויות הקניין הרוחני בתכנים המופיעים באתר, לרבות לוגו, שם האתר, עיצוב האתר, תמונות, קבצים גרפיים, טקסט ו/או כל חומר אחר, שייכות לי (צבי חזנוב) או לצד שלישי שהתיר לי לעשות בהם שימוש.

נגישות