אחרי האסקרגו (ואולי עוד לפניו), אין ספק שהצפרדעים הם המעדן הכי שנוי במחלוקת של המטבח הצרפתי. הצרפתים החלו לאכול אותם ככל הנראה במהלך המאה ה – 11, כאשר הכנסייה התירה לאכול אותם כתחליף לבשר בתקופת צום ה Lent ולשיא הפופלריות הקולינרית שלהן הגיעו הצפרדעים בתחילת המאה ה – 20, כאשר השף המפורסם אסקופייה (Escoffier) החל להגיש אותם במסעדותיו.
מי שחי בדרום צרפת פוגש בצפרדע בתפריט לעיתים נדירות מכיוון שהיא זקוקה לאיזור קריר ולח על מנת להתרבות. לכן אם יתחשק לכם לסעוד את לבכם במנת צפרדעים מומלץ להגיע לאיזור הווז’ בצפון מזרח צרפת, אותו הטבע חנן בהרים נהרות ואלפי מקווי מים בהן מתגוררות הצפרדעים הנחשבות לטעימות בצרפת. שם בעיר ויטל, הידועה בעיקר בזכות המים המינראליים שלה, מתקיים ביום הראשון האחרון של חודש אפריל פסטיבל הצפרדעים המאורגן על ידי “אחוות טועמי הרגליים” ובמהלכו נאכלים כ – 7 טון צפרדעים.
פסטיבל הצפרדעים של ויטל
את רעיון הפסטיבל הגה רנה קלמנט (Rene Clement), מסעדן ובעל חווה לגידול צפרדעים בשנת 1972, אשר בזכות פועלו קיבל את הכינוי “רנה הצפרדע”. האגדה מספרת שהכל החל בכך שרנה גילה שבמהלך האביב הצפרדעים “השתלטו” על הברכה שלו. להבדיל מהמצרים הקדמונים, רנה לא איבד את העשתונות אלא החל לצוד הצפרדעים במרץ רב ולמכור את רגליהן המטוגנות בתוספת צ’יפס לתושבי העיר. השמועה על המעדן נפוצה בכל צרפת ולאחר שאלפי אנשים החלו לזרום לעיר על מנת למלא את כרסם ברגלי צפרדעים שמנמנות, החליט רנה ליצור את הפסטיבל. בשנים הראשונות לפסטיבל הוגשו בפסטיבל אך ורק צפרדעים מהאיזור אולם זיהום המים ורגולצייה של האיחוד האירופי פגעו בענף גידול הצפרדעים באיזור, דבר שהצריך יבוא צפרדעים מאסיה וקיצור הפסטיבל במארבעה ימים ליומיים.
מעטים האנשים אותם אני מכיר, אשר יהיו מוכנים לטעום צפרדע אולם כמעט כולם סקרנים לדעת מה הטעם שלה. לי אישית יצא לטעום רגלי צפרדעים פעם אחת בחיי בעיר ננט (Nantes) שבחבל בריטאני. רגלי הצפרדעים נראו ככנפי עוף והן אף הריחו כך, אולם להפתעתי כאשר טעמתי אותן היה להן טעם…של דג. מאז לא יצא לי לטעום את המאכל הזה, אשר הפך לנדיר יחסית בצרפת אז אם יצא לכם לטעום אנא שתפו אותנו בחוויה בתגובות למטה.
עדיין רעבים?
אז הרשו לי להמליץ לכם על דף המסעדות המצויין שלנו שמכיל מסעדות שפרנקופילים מדופלמים המליצו עליהם.
