אם חד הורית וגבר נשוי מתאהבים זה בזו במפתיע. הם מחליטים לנסות להיפגש אחד עם השנייה רק לשם ההנאה שבמפגש, ומנסים לא להתאהב אחד בשנייה, מתוך ידיעה ברורה שלסיפור האהבה ביניהם אין כל עתיד. אך ככל שעובר הזמן הם מופתעים לגלות עד כמה המצב מורכב.
הבחירה הרשמית בפסטיבל קאן
מועמד לפרס השחקן הטוב ביותר בתחרות הסזאר ובתחרות הלומייר.
צוות יוצרים
בימוי : עמנואל מורה
תסריט: עמנואל מורה, פייר ג’ירו
צילום: לורן דסמה
עריכה: מרטיאל סלומון
הפקה: פרדריק נידרמאייר
הפקה של סרטי מובי דיק, בשיתוף סרטי ארטה, קנאל פלוס ועוד
שחקנים
שרלוט : סנדרין קיברלן Sandrine Kibelain
סימון: ונסן מקיין Vincent Macaigne
לואיז : ג’ורג’יה סקאלה
מאנו: מקסן טואל
קרלוס: סטפן מרקוירול
אורך הסרט: 100 דקות // שפה: צרפתית, תרגום לעברית ולאנגלית. הסרט יוקרן החל מה-26 באוקטובר 2023 בסינמטק תל אביב ובבתי קולנוע ברחבי הארץ. הפצה בישראל: קולנוע חדש בעם.
עמנואל מורה על סרטו
מה שעיניין אותי בפרויקט הוא שאנחנו כצופים מעוניינים רק ברגעים שבני הזוג נפגשים. כשהסרט מתחיל אנחנו רואים את הדייט הראשון שלהם. הם מניחים את היסוד לדרך הפעולה שלהם, הם רוצים מערכת יחסי המבוססת רק על הנאה, יחסים ללא מחויבות, ללא אהבה מבלי לחשוב על העתיד. שניהם מחליטים להתייחס רק לרגע עצמו, לא להתבונן מעבר למה שקורה כאן ועכשיו. הציפיה של הקהל היא לראות אם הם יכבדו את החוזה ביניהם או לא. אנו רואים שזה מסתדר להם לא רע בכלל ויש להם הרבה הנאה מן המפגשים שלהם.
אבל לפתע אנחנו יכולים להבחין בלידתו של איזה שהוא רגש אותו הם לא מסוגלים להגדיר . עד מתי מערכת היחסים הקלילה הזו תמשך? האם אנחנו יכולים לבסס מערכת יחסים על תענוג בלבד? האם מישהו מסוגל לאהוב מבלי לחשוף את עצמו?
אלו השאלות שמתעוררות, שמצאתי שמעניין לדון בהן ולפתח אותן. במהלך הפגישות, הייתה לי תחושה שזה כמו סרט מתח על דמויות שחשות גלי אהבה שעליהם להחביא ולהסתיר אותם.
אני אוהב את הרעיון שהדמויות שלי אוהבות לדבר ממש כמו לעשות אהבה, לדבר משמעותו לספר על עצמך, לחפש את עצמך, ולגלות את עצמך בעינו של האחר. כשאנחנו אוהבים אנחנו רוצים לגלות את הצד השני ולחשוף את עצמנו. אבל בעצם אנחנו לא מצליחים לחשוף את עצמנו לגמרי, אנחנו רוצים לרצות לשמח, לא רוצים לומר דברים פוגעים וכיון שהם נמנעים מלומר אחד לשני שהם אוהבים אחד את השנייה, הם מדלגים מעל למה שהם רוצים לומר בעצם, הם תמיד נזהרים לא לומר את הדבר ההכרחי ואלו דברי אהבה.
עיניין אותי לצור סרט על דמויות היכולות לומר כל העולה על רוחן והם יורים לכל הכיוונים וזה מעניק להם סוג של הנאה שמפתיעה אותם בעצמם.
חלק מן הטקסטים כתבתי עם פייר ג’ירו, אותו הכרתי בסדנת כתיבה שהנחתי והוא השתתף בה. הוא כתב סיפור על מערכת יחסים בין גבר בשנות ה 50 שלו לאישה בת שלושים ורצה לעשות מזה סרט קצר, אני ראיתי בזה סרט ארוך וביקשתי ממנו לעבד את זה כך שאני אוכל לביים. שינינו את הגיל של הדמויות. אהבתי את הרעיון שיש לאישה ילדים, אחד אפילו קטן אבל היא רוצה לעשות דברים אחרים, מיוחדים, מטורפים, כמו לטפס על עצים ועוד.
דבר נוסף שהיה לי חשוב הוא שהדמויות לא יהיו מרושעות אחד כלפי השנייה ולא יצעקו אחת על השנייה. הן מתאמצות לא לצור דרמה אבל הסיטואציה יוצרת דרמה. יש הרבה רמזים לחושניות כי אני לא אוהב שהחושניות היא בולטת ובועטת ובקולנוע מובעת בצורה יותר מרומזת, נראה לי שככל שזה מאופק נוצרת יותר חושניות.
הקושי הגדול בסרט כזה הוא שהוא נשען על שני שחקנים הנמצאים בכל סצנה כל הזמן ולא הייתי יכול לעשות את זה ללא שחקנים מנוסים ומיומנים. זמן רב לקח לי למצוא את הזוג הנכון. שני השחקנים שבחרתי מביאים טון שהוא גם קומי וגם רציני. קל, סנטימנטלי, כן ועמוק. ואהבתי את ההבדל בטמפרמנט שלהם. לסנדרין יש טמפרמנט יותר רענן מלא חיים עם קצב מסוים בעוד שונסן הוא יותר עגול ויותר רך, זה עבד ביניהם מן הקריאה הראשונה.
הבחירות המוסיקליות המלוות את הסרט הן מקריות. להוציא את הקטע של ראבי שנקר שפייר גירו כתב בתסריט המקורי ואני אהבתי את זה, כי גדלתי להורים ששמעו את המוסיקה שלו.
לה ג’באנז של סרג’ גנסבורג שמופיע כמו מקהלה נבחר על ידי העורך של הסרט ואנחנו אוהבים את השיר הזה. לגבי מוצרט, התעוררתי יום אחד בזמן הצילומים לצלילי מוצרט וחשתי שזה מתכתב עם הסרט.
עמנואל מורה
בין השנים 1994 -1998 יצר ארבעה סרטים קצרים ובאורך בינוני. ומאז יצר מספר סרטים רב. מרביתם הוצגו בפסטיבלים הבולטים, ונציה, קאן, לוקרנו במסגרות שונות. סרטו מדמואזל דה ג’ונקייר מוקרן בנטפליקס.
סרטו הקודם, הדברים שאומרים והדברים שעושים, הוקרן בפסטיבל קאן, היה מועמד ל 13 פרסי סזאר וזכה בפרס לשחקנית משנה ופרס לומייר לסרט הצרפתי הטוב ביותר.
סנדרין קיברלן – שחקנית ובמאית
החלה את הקרירה בשנת 1986 ומאז הופיעה בעשרות סרטים בתפקידים בולטים. מבין סרטיה: העלמה שמבון, הנשים בקומה השישית, עולם אחר, הפטריוטים (שצולם בחלקו בארץ), גיבור בזכות עצמו, תיק נעדר, בידיים טובות, לאחרונה נראתה על המסכים בישראל בסרטים מישהו שומע אותי וחמישה ימים בנובמבר. בסרט רחוב מנדר – אפילו דיברה מעט בעברית.
הייתה מועמדת 9 פעמים לפרס הסזאר וזכתה בשניים. האחד לשחקנית ראשית על סרטו של אלבר דופונטל 9 חודשים, והשני בראשית דרכה לשחקנית מבטיחה.
ביימה שני סרטים. סרטה הארוך הראשון, נערה קורנת, זיכה אותה בשני פרסים בפסטיבל טורינו ובמועמדות למצלמת הזהב בפסטיבל קאן, סיפורה של נערה יהודייה הלומדת לימודי תיאטרון בימי עליית הנאצים.
ונסן מקיין
מקיין בן ה 44 החל להופיע בקולנוע בשנת 1998 ומאז השתתף במעל ל 60 סרטים, סרטי טלוויזיה וסדרות. כמה מסרטיו ניתן לראות בנטפליקס וכן את הסדרה אירמה ומפ. בקרוב נוכל לראותו שוב על מסכינו בתפקיד הצייר פייר בונאר בסרט על חייו, שהוצג בבכורה בפסטיבל קאן האחרון.
