מסע ספרותי בפרובאנס בעקבות לאה גולדברג ופטרארקה מאת רונית גרומן

מי הייתה תרזה די מון, עליה כתבה לאה גולדברג את השיר המפורסם, אשר הפך ללהיט בביצועה של אילנית? רונית גרומן פותרת לנו את התעלומה הזאת ומוציאה אותנו למסע בפרובאנס בעקבות תרזה די מון, לאה גולדברג ופטרארקה.
מסע ספרותי בפרובאנס בעקבות לאה גולדברג ופטרארקה
ניווט מהיר בתוך הכתבה

"אהבתה של תרזה די מון" מאת לאה גולדברג

מחלוני וגם מחלונך
אותו הגן נשקף, אותו הנוף,
ויום תמים מותר לי לאהוב
את הדברים אשר ליטפה עינך.

מול חלונך וגם מול חלוני
בלילה שר אותו זמיר עצמו,
ועת ירטיט ליבך בחלומו
אעור ואאזין לו גם אני.

האורן הזקן, שבו כל מחט
את מבטך נושאת כטל טהור,
(האורן הזקן, שבו כל מחט)
עם בוקר יקדמני בברכה

דברים רבים מאוד אהבנו יחד,
אך לא זרח באשנבך האור
(דברים רבים מאוד אהבנו יחד),
עת בדידותי נגעה בבדידותך.

מול חלונך וגם מול חלוני…

במוצאי חג העצמאות שנת תש"ל ( 1970 ), עלתה על הבמה בבנייני האומה הזמרת אילנית, זמרת מצליחה מאד. המאורע היה פסטיבל הזמר העיברי. אילנית שרה שיר שכתבה המשוררת לאה גולדברג, שנפטרה רק ארבעה חודשים קודם לכן. את הלחן תרמה המלחינה נורית הירש ולשיר קראו "אהבתה של תרזה די מון".

השם שנבחר לשיר מסקרן. מי היא תרזה די מון שמוזכרת בכותרת השיר?

כדי לענות על השאלה נחזור במנהרת הזמן לפרובאנס של המאה ה – 14.

בין פטרארקה ללאה גולדברג

פרנצ'סקו פטרארקה ( 20 ביולי 1304 -19 ביולי 1374 ) היה משורר והוגה דעות ממבשרי הרנסאנס האיטלקי. כתביו היוו בסיס ליצירת השפה האיטלקית הספרותית.

פסלו של פטררקה במוזיאון האופיצי בפירנצה. צילום: Frieda. מקור צילום: ויקיפדיה.
פסלו של פטררקה במוזיאון האופיצי בפירנצה. צילום: Frieda. מקור צילום: ויקיפדיה.

ב- 1302, אביו של פטרארקה, גורש מהעיר פירנצה ועבר להתגורר עם אשתו הצעירה בעיר ארצו. שם נולד פטרארקה ב – 1304. ב – 1313, היגרה המשפחה לפרובנס והתגוררה בקרפנטרה שליד העיר אביניון. אחרי מות אביו, חזר פטרארקה לאביניון שבה שמש ככומר מחליף, מה שהותיר לו פנאי כדי להתמסר לכתיבה. פטרארקה היה איש ימי הביניים בגופו, אך איש הרנסנס ברוחו. הוא הושפע משירי הטרובדורים בימי הביניים ומשירת דנטה אליגרי .

מה שזיכה אותו בתהילת עולם הוא מחזור שירי האהבה המוקדש לגבירה לאורה.

פורטרט של הגבירה לאורה דה נובס (1310-1348). מקור תמונה: ויקיפדיה.
פורטרט של הגבירה לאורה דה נובס (1310-1348). מקור תמונה: ויקיפדיה.

פטרארקה ראה את לאורה בכנסיה באביניון בהיותו בן 23. יופייה נראה בעיניו שמימי, קרן השמש של מבטה הכניעה אותו לנצח. בכל חייו ראה אותה פחות משנה אחת ותמיד בנוכחות אנשים. שלוש מאות שירים, רובם סונטות, כתב לכבוד דונה לאורה בימי חייה ותשעים כתב לאחר מותה במגפת הדבר השחור.

השירים נכתבו בשפה איטלקית, התפרסמו באיטליה וזכו להצלחה רבה. אהבתו של פטרארקה הייתה יצירת הדמיון שלו, הייתה זאת אהבה רבת חרטות וייסורים, עם זאת עלתה ממנה שירת הלל לכל מבט ומילה של לאורה.

פטרארקה נחשב לאחד מגדולי כותבי הסונטות. סונטה (Sonnet ) היא דגם שיר לירי קצר בן 14 שורות ומקורה במאה ה – 13 באיטליה. מקור המילה ב"סונטו" – משמעותה צליל.

בדיוק הצורני של הסונטה ( שני בתים של ארבע שורות ושני בתים של שלוש שורות) מצליח המשורר להביע רגש עמוק, לתאר את האופי האמביוולנטי של האהבה, מקור העונג ומקור הכאב.

לאה גולדברג מתרגמת את שירי פטרארקה

כאשר לאה גולדברג לימדה באוניברסיטה עברית בירושלים קורס על ספרות הרנסנס, נוכחה לדעת שאין כמעט תרגומים לעברית מיצירות המופת של פטרארקה. היא למדה איטלקית ותוך זמן קצר רכשה לה בקיאות כזאת שאפשרה לה לתרגמן. דמותו רתקה אותה והיא בקשה להעמיק עוד ועוד בקורותיו וכתיבתו.

לשם כך נסעה בתחילת שנת 1951 לספריית מכון ורבורג בלונדון, שם עמד לרשותה אוסף ספרים נרחב על אודותיו. במשך כחודשיים שקדה על חבור מקיף ומעמיק על אודות חייו ויצירתו. בהמשך חבור זה צורף לתרגומי שירתו.

לאה גולדברג. צילום: פריץ כהן. מקור: אוסף התמונות הלאומי.
לאה גולדברג. צילום: פריץ כהן. מקור: אוסף התמונות הלאומי.

בשיר שכתב על מותה של לאה גולדברג, יהודה עמיחי הבדיל באופן חד בין הפן האקדמי והפן האומנותי שלה.

הפרופסור שֶבָּה, הָיָה מוכן אולי לחיות עוד שנים רבות. אך המשוררת, לא רצתה להזדקן וניצחה

("לאה גולדברג מתה", מתוך: "ולא על מנת לזכור", 1971)

דיכוטומיה זו בין האקדמיה לשירה אכן אפיינה את חייה של לאה גולדברג. נראה שתחום הפעילות שמיזג את "הפרופסור" עם "המשוררת" הוא זה של תרגומי השירה שלה. בתרגומיה, גם אם המקור מרוחק בזמן, נשמע "קולה שלה החוזר כהד משיריהם של אחרים".

מחזור הסונטות " אהבתה של תרזה די מון "

בהשראת המשורר האיטלקי לאה גולדברג חיברה את מחזור הסונטות "אהבתה של תרזה די מון". המחזור הוא אחד היפים בשירה העברית. אז מי הייתה תרזה די מון?

לאה גולדברג ספרה שתרזה די מון ( בצרפתית : מן ההר) הייתה אצילה צרפתיה שחיה בסוף המאה ה – 16 סמוך לעיר אביניון שבצרפת. כשדימון הייתה כבת 40 ( גילה של גולדברג בעת פרסום השירים ) התאהבה בצעיר איטלקי שהגיע לביתה לחנך את ילדיה, וכתבה לו כמה עשרות שירים, שנשמרו במגירה. כשהגיעה שעתו של האיטלקי הכובש לעזוב, שרפה תרזה די מון את כל השירים הללו, והיא בעצמה הצטרפה למנזר.

על פי גולדברג, היא כתבה את השירים כמחווה לאותה אצילה נשכחת ולרגשותיה. כך, כאמור, אפשר גם להסביר את הבחירה בסונטות, פורמט שירי שהיה פופולרי באותה תקופה שבה לכאורה חיה האצילה הצרפתיה. אך למעשה, כפי שהתברר כשנחשפו יומניה של גולדברג, תרזה די-מון לא הייתה ולא נבראה.

לאה גולדברג היא שבדתה מליבה את הסיפור הרומנטי והנועז, והיא שהמציאה את דמותה של די-מון. שמה הצרפתי ההררי של הגיבורה העיד גם על מעמדה הרם לכאורה של האצילה; אך גם מזכיר לשומעיו את המילה "דמון" – שד. לאה גולדברג כתבה את מחזור השירים על שד האהבה

לכאורה על האישה, שהתאהבה מבלי יכולת לגלות זאת לאהובה.

מסע בפרובאנס בעקבות לאה גולדברג

בקיץ 1953 בשעה שפרסמה טיפין טיפין את שירי "אהבתה של תרזה דימון" , ביקשה המשוררת לערוך מעין מסע צליינות ספרותית בעקבות פטרארקה בפרובנס.

"נדמה לי שאין בכל העולם כולו מחוז אחד…אשר בו יתרכזו כל כך הרבה זיכרונות על משוררים גדולים כפרובאנס אשר בדרום צרפת. פרובאנס היא באמת ארץ ברוכה. האנשים נחמדים, אדיבים ועליזים, נוף נהדר. בכל עיר קטנה אפשר לבלות בכנסיות, ארמונות ומוזיאונים…עיירות קטנות…והן יפות עד לשגע". כך כותבת לאה גולדברג ביומנה.

מפת המסע בפרובאנס של לאה גולדברג
מפת המסע בפרובאנס של לאה גולדברג

פונטן דה ווקלוז (Fontaine de Vaucluse)

פונטיין דה ווקלוז. צילמה: רותי שמעוני.
פונטיין דה ווקלוז. צילמה: רותי שמעוני.

אחד משיאי טיולה באזור היה השהות בעיירה פונטן דה ווקליז שעל נהר סורג.

כאשר גולדברג ביקרה כאן שרר בעיירה שקט רב, והיא התפעלה ממנו. מוזיאון פטרארקה בו ביקרה היה עלוב ביותר אך מעניין בשבילה בכל זאת. "על המוזיאון איש לא שמע כאן, וכשניסיתי לשאול על אודותיו נפערו לעברי עיניים תמהות". המוזיאון נמצא בבית בו פטרארקה גר בזמנו.

מוזיאון פטרארקה בפונטן דה ווקלוז. צילמה: Véronique PAGNIER. מקור צילום: ויקיפדיה.
מוזיאון פטרארקה בפונטן דה ווקלוז. צילמה: Véronique PAGNIER. מקור צילום: ויקיפדיה.

 

פונטן דה ווקליז הייתה רק תחנה אחת בחייו של פטרארקה , אליה הגיע כמשורר החצר של קיסרות רומי ששכנה באביניון .

עֵת כִּי יִבְכּוּ זְמִירִים, אוֹ רוּחַ קַיִץ עַנְפֵי הָעֵץ בְּיַד קַלָּה יָנִיעַ, / אוֹ קוֹל נִיחָר־עָרֵב שֶׁל זֹךְ הַמַּיִם / מִנְּאוֹת הַדֶּשֶׁא אֶל אָזְנַי יַגִּיעַ", כתב פטרארקה שבור הלב המתוודה על חוסר האפשרות לממש את אהבתו. וגולדברג, בהשראת ביקורה כאן, תעתיק את הזמירים מפרובאנס אל ארץ אהבתה־שלה: "מֵחַלּוֹנִי וְגַם מֵחַלּוֹנְךָ / אוֹתוֹ הַגָּן נִשְׁקָף, אוֹתוֹ הַנּוֹף, / וְיוֹם תָּמִים מֻתָּר לִי לֶאֱהֹב / אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר לִטְּפָה עֵינְךָ. / מוּל חַלּוֹנְךָ וְגַם מוּל חַלּוֹנִי בַּלַּיְלָה שָׁר אוֹתוֹ זָמִיר עַצְמוֹ, / וְעֵת יַרְטִיט לִבְּךָ בַּחֲלוֹמוֹ / אֵעוֹר וְאַאֲזִין לוֹ גַּם אֲנִי.

כיום העיירה היא אטרקציה תיירותית משגשגת. הנהר הנאה נובע ממעין תת – קרקעי מן הגדולים בעולם. כיכר העיירה הציורית, מוקפת עצי דולב כבירים. אחדים מהבתים שקועים בכוכים טבעיים שנחצבו בסלע. בחלונותיהם וילונות תחרה וגרניום עז צבעים צומח על אדניות ועציצי חרס.

אביניון (Avignon)

סמטה בעיר אביניון.
סמטה בעיר אביניון.

"המקום הזה משך את ליבי ביותר" כתבה לאה ביומנה. בהעדר מצלמה היא רשמה ביומנה רישום למראה שמשך את ליבה: גשר אביניון, שעליו שרים ילדי צרפת עד היום את שיר הריקוד " מעל גשר אביניון".

לאה לא פסחה על ביקור בארמון אדיר הממדים ובגן שמעל העיר ממנו ניבט המראה של כרמי הגפנים שבסביבה.

אך בשונה מפטררקה המיוסר שחי בסגפנות ושמזונו הדל הסתכם בדגים מן המעיין ובפת לחם שחורה שדייג מקומי חלק אתו, גולדברג שהגיעה מישראל, שהיתה שרויה בצנע מחמיר, הוקסמה מן הארוחה המוגשת לה:

מרק, ביצייה משתי ביצים. בשר בקר א־לה גריל עם פטריות. גבינות. פירות (שזיפים וענבים). מגוחך שמסתגלים לאכילה כזאת. אכן, יודעים הם לבשל.

קרפנטרה (Carpentras)

כיכר סן סיפריאן בקרפנטרה. צילם: Franck Grenier
כיכר סן סיפריאן בקרפנטרה. צילם: Franck Grenier

בחיבורה על פטררקה , גולדברג מתארת את קורותיו ואת המעברים שנאלצו הוא ובני משפחתו לעבור מפירנצה שבאיטליה, דרך אביניון שבצרפת ועד לעיירה קרפנטרה: "שם, בקהילה הקטנה, היה מקור ראשית חיי הרוח שלו, מקום לימודיו את התרבות הרומית, שהייתה ליסוד עולמו הרוחני".

נדמה שגולדברג הדגישה פרט זה בביוגרפיה של משוררהּ הנערץ מכיוון שאף היא חוותה טלטולים משמעותיים בחייה. כידוע, היא נולדה בקניגסברג שבפרוסיה ב-1911 וגדלה בקובנה שבליטא. במלחמת העולם הראשונה נאלצה לנדוד עם משפחתה אל פנים רוסיה, ובסוף המלחמה שבה עם הוריה לקובנה בדרך חתחתים. בסוף שנות העשרים עברה לברלין לשם לימודיה, ולבסוף הגיעה לתל אביב ב-1935.

בקַרְפּנטרַה, היא בקרה את שרידי הרובע היהודי, כולל בית הכנסת העתיק ביותר בצרפת הנמצא בכיכר טיפוסית, שבה בתי קפה, עצים נאים ומגדל העירייה. במרתף בית הכנסת ישנם תנורים ייחודיים לאפיית מצות ומקווה נדיר, שהביקור בהם הוא חוויה עצומה.

קאוויון (Cavaillon)

העיירה קביון - צילם ממעוף הציפור.
העיירה קביון – צילם ממעוף הציפור.

קאוויון היא עיר גדולה למדי, בהשוואה לעיירות הקטנות בפרובאנס. אלגנטית להפליא . חנויות מפוארות מכל הסוגים. כנראה, מרכז הסביבה. יש להשיג יותר מאשר דרוש גם לאדם עשיר.

בקאוויון נמצא בית כנסת קטן ומרהיב ביופיו, בעיקר תקרתו המסוגננת וכיסא אליהו זעיר ומצועצע, במובן הטוב של המלה.. גם גולדברג בקרה והתרשמה מעתיקותו של המשכן ומיופיו .

השנים עמעמו את יופייה של העיר, אבל סביבתה עודה מרהיבה: שפע של צמחייה, שדרות עצים וגינות מטופחות. גולדברג ובני לווייתה מצאו פינת חמד לערוך בה פיקניק, ובחיק הטבע היא שבה ומצאה את ילדותה, אליה לא חדלה לשוב:

הלכתי לאחו וקטפתי פרחים. ריח ילדוּת עלה מן הכל. היה טוב מאוד. עליז ופשוט. אולי יותר טוב אפילו בהזדהות זאת עם זיכרון הילדוּת מאשר בעצם ימי הילדות, כאשר חיינו אותם עם כל מה שהעיק עלינו אז.

ניכר שגולדברג לא ויתרה לרגע על עולמה הפיוטי ועל מבטה הייחודי ומלא ההשתאות לנוכח הטבע רב העוצמה המתמזג עם מבטו של המשורר "שלה". היא מצאה בכל פסיעה את עקבותיהם של פטררקה ואהובתו לאורה. בתרגמה את שירתו ראתה בעיניה שלה את הנופים שהיו לו מקור השראה ואת הדימויים שנטל מן החוץ כדי לתאר את רגשותיו.

סיום המסע

"ידעתי גם ידעתי", תכתוב גולדברג בשובה מפרובנס, "מה מסוכן הדבר לראות במו עינינו את מקום חלומותינו. אך הפעם אמר לי לבי, שלא ייתכן כי אותו מקום אשר פקח עיני משורר גדול על יפי הטבע והיה לו מקור השראה למכתביו הנהדרים ולשירים הראשונים בספרות אירופה, אשר בהם השתלב הנוף עם הרגש האנושי שבמקום זה יכזיבני".

כמה מילים על רונית גרומן

רונית גרומן, בעלת תואר ראשון במדעים ( ביולוגיה ) תואר שני במנהל חנוך. הייתה מורה , מחנכת ומנהלת בית ספר תיכון.

Last Updated on 18/10/2020 by צבי חזנוב

שתף אותי בפייסבוק
צייץ אותי בטוויטר
שלח אותי באימייל
נעץ אותי בפינטרסט

הגענו לסוף הכתבה. אם בא לכם להמשיך לקרוא, הנה עוד כמה כתבות, שלדעתי, תאהבו:

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

הפרנקופילים נמצאים לא רק באתר:

קבוצות פייסבוק העוסקות בצרפת (למקרה ותרצו להתייעץ עם פרנקופילים נוספים לגבי הטיול הבא שלכם):

עדכונים מהבלוג ועוד דברים טובים פעם בשבוע

הבטחה של פרנקופיל – מכיוון שאני לא נפוליאון אין לי שום כוונה להפגיז את תיבת הדוא”ל שלכם או להעביר את פרטי הדוא"ל לגורמים אחרים.

האתר משתמש בעוגיות (ולא רק מדלן) על מנת לספק לאורחיו חווית משתמש איכותית. ניתן לקרוא על כך עוד בדף העוסק בפרטיות ותנאי השימוש.