אומרים שלצרפת יש יותר סוגי גבינות מאשר ימים בשנה. חלקן רכות, חלקן קשות, חלקן נמכרות רק בכפר בו הן נוצרות ואילו האחרות כבר זכו לתהילה וניתן למצוא אותן בכל חנות גבינות שמכבדת את עצמה. אולם המשותף לכמעט כל הגבינות הללו היא הריחניות שלהן.
כל מי שנכנס אי פעם לחנות גבינות בצרפת בפעם הראשונה מבין מיד “שמשהו מסריח בממלכת דנמרק”. מי שנתן את הביטוי המוחשי ביותר לאוסף הניחוחת, אשר תוקף ללא רחם את המבקרים בחנות הגבינות הוא הסופר המפורסם אמיל זולא, אשר בספרו “הבטן של פריז” מקדיש לא פחות מ 3 עמודים לתיאור הריחות של כל גבינה וגבינה, במה שהוא מכנה בדרכו הפואטית “סמפוניית הגבינות”. בתוך תזמורת הענק, אשר אחראית על הסמפונייה הזאת ישנו סוליסט אחד מוביל, הגבינה המסריחה בצרפת – הליבארו (Livarot).
תחרות אכילת הליבארו
גבינת הליבארו קרואה על שם הכפר ליבארו במחוז קלבדוס שבנורמנדי ומכונה גם “הקולונל” על שם חמשת הפסים הנמצאים על גליל הגבינה ומזכירים את הפסים על מדי הקולונל. מדובר בגבינת בקר רכה בעלת 40% (!) שומן וריח המזכיר תוצרים אחרים של הפרה… תקופת האכילה המומלצת היא בין מאי לספטמבר לאחר שהגבינה תיישנה בין 6-8 שבועות ולמי שהצליח להתגבר על הריח ועל מבטה המאשים של הדיאטנית צפוי תענוג קולינרי. לגבינה יש מרקם נוזלי מעט וטעם חמצמץ לימוני, מעט חריף ועם טעם לוואי של אגוזים ורבים טוענים שטעמה לא פחות מאלוהי.
לחובבי הגבינה אסור להחמיץ את פסטיבל הליבארו המתרחש במקום הולדת הגבינה במהלך חודש אוגוסט. במהלך הפסטיבל מתרחשת תחרות אכילת הגבינה המסורתית בה המתמודדים צריכים לחסל 1.8 ק”ג גבינה והמנצח הוא מי שעושה זאת בתוך הזמן הקצר ביותר. כללי התחרות נוקשים ביותר וכל ניסיון להחביא חלק מהגבינה או להפטר ממנה, שלא על ידי אכילה, גורר פסילה מיידית של המשתתף. על מנת לעזור למשתתפים לשטוף את כמויות הגבינה העצומות, ניתנת להם הזכות לשתות קלבאדוס (שיכר תפוחים בעל כ – 40% אחוזי אלכוהול ) במהלך התחרות, כך שאם הלב או המעיים לא יהרגו אותם, הכבד ישלים את המלאכה…
אז בפעם הבאה שתבקרו בצרפת, אל תוותרו וכנסו לחנות הגבינות המקומית, צאו עם נתח גבינה ארומטי מכיוון, שכפי שאמר סבארין (Brillat Savarin), “ארוחה ללא גבינה היא כמו אישה יפהפיה עם עין אחת”.
