בין האטרקציות התיירותיות של פריז נמצאים בתי הקברות של העיר, ובראשם הפר לאשז (Pere Lachaise). אולם, מעט מחוץ לפריז, בפרבר המערבי אנייר סיר סן (Ansières-sur-Seine) שוכן בית קברות לא מוכר אך מרתק, בו נחים לעד החברים הטובים ביותר של בני האדם – חיות המחמד שלהם.
בעיני, זהו בית הקברות העצוב ביותר בעולם ואסביר לכם מיד מדוע. בני אדם, בין אם הם צדיקים גמורים ובין אם הם רשעים, יזכו לקבר ומצבה בכל מקרה. לכן, כשתטיילו בין הקברים באחד מבתי הקברות בפריז לא תדעו תמיד אם האדם מתחת למצבה היה אהוב על משפחתו או חבריו או לא.
לעומת זאת, רוב החיות אינן זוכות להיקבר כמו בני אדם. גוויותיהן מועברות לחצר האחורית של המרפאה הווטרינרית, במקרה הטוב, או אל המזבלה במקרה הרע. על מנת לקבור בעל חיים בבית הקברות של אנייר, על הבעלים להשקיע כסף רב על מנת לקנות חלקת קבר ולבנות מצבה. מכאן, אפשר לומר בוודאות של 100%, שכל בעל חיים שקבור שם היה אהוב מאוד על בעליו ומשפחתו.
בכתבה הזאת אקח אותכם לסיור קצר ומרגש בין כמה מהקברים המפורסמים ביותר בבית הקברות הזה, ואני מבטיח לכם שבסיומו לא תישאר אצלכם עין אחת יבשה.
בית הקברות אנייר – מידע שימושי
איך מגיעים לאנייר?
הדרך הכי קלה להגיע לבית הקברות הזה היא לקחת את קו 13 לכיוון Les Courtilles. רדו בתחנה Gabriel Peri. חשוב מאוד לשים לב לכך, מכיוון שקו 13 מתפצל, ובעוד חלק אחד ממנו מגיע לאנייר, החלק השני מגיע לסן דני.
אחרי שירדתם בתחנה הזאת, תצטרכו ללכת כעשר דקות לכיוון נהר הסיין עד שתראו את בית הקברות.
ימי ושעות פתיחה
בית הקברות לחיות פתוח כל יום, להוציא ימי שני. השערים נפתחים בשעה 10:00 ונסגרים בשעה 18:00 בין מרץ לאוקטובר או ב-16:30 בין אוקטובר למרץ.
כרטיסים לבית הקברות של אנייר
למרות שמדובר בבית קברות, הכניסה לכאן היא בתשלום. המחיר לא גבוה: מדובר ב-3.5 יורו למבוגר ו-1.5 לילד, והכסף מושקע בשימור וטיפוח בית הקברות.
סיור בבית הקברות של אנייר
כיצד נוצר בית הקברות של אנייר?
לפני שנגיע לכמה מהקברים המפורסמים של בית הקברות של אנייר, כמה מילים על ההיסטוריה שלו.
הכל החל בשנת 1898, בה הועבר חוק עזר עירוני בפריז שאסר על זריקת נבלות של כלבים וחתולים אל הסיין ודרש קבורה היגיינית. בעקבות החוק, החליטו עו”ד ז’ורז’ ארמואה (Georges Harmois) והעיתונאית מרגריט דוראן (Marguerite Durand) להקים בית קברות לחיות בפרבר הצפון מערבי של פריז. העבודות החלו ממש ליד הסיין, ובית הקברות נפתח לשימוש בשנת 1899.
מאז נקברו שם יותר מ-40,000 אלף בעלי חיים מכל הסוגים והמינים, ובהם חתולים, כלבים, דגים ציפורי שיר ואפילו סוסי מירוץ וקופים. בית הקברות ממשיך להיות פעיל גם היום, ובהחלט קיים סיכוי שתיתקלו בהלוויה של חיית מחמד בדיוק בזמן הביקור שלכם. במקרה כזה, תתבקשו לכבד את המעמד ולהתרחק מהאיזור בו מתרחשת ההלוויה.
קברו של בארי: כלב הסן ברנרד המפורסם בתבל
הפסל שמקדם את הבאים אל בית הקברות נוצר לזכרו של בארי (1800-1814), הכלב המפורסם ממנזר סן ברנאר (שעל שמו קרוי גזע הכלבים הזה).
בארי הסתובב תמיד עם חבית קטנה של משקה אלכוהולי מחמם, והציל 40 אנשים שנתקעו בשלג בהרים. על פי האגדה, בארי נהרג דווקא על ידי האיש ה-41 אותו ניסה לחלץ. הגופה עצמה פוחלצה ונמצאת במוזיאון בברן שבשוויץ, אבל הפסל המרגש הזה, שבו נראה בארי מציל ילדה, מזכיר לנו מדוע הכלב הוא חברו הטוב של האדם.
רין טין טין
בבית הקברות ניתן למצוא גם “גיבורי מלחמה”. לדוגמא, אם תחפשו היטב, תמצאו שלט המציין את מעלליו של הכלב מוסטאש, אשר נלחם כמעט בכל מלחמות נפוליאון, עד אשר נהרג בספרד בשנת 1811. גם מקומם של כלבים שזכו לקריירה בימתית לא נפקד, וניתן למצוא כאן לדוגמא את “הנסיך מווילס”, אשר על המצבה שלו כתוב שעלה על הבמה 406 פעמים.
ללא ספק, הכלב המפורסם ביותר הקבור בבית הקברות של אנייר, הוא רין טין טין (1918-1932). כלב זה ניצל בתור גור על ידי חייל אמריקאי בשדות הקטל של מלחמת העולם הראשונה. זמן קצר אחר כך הוא הפך לאחד מהכוכבים הגדולים ביותר של הוליווד, והופיע בלא מעט סרטים. למען האמת, הוא הפך לכוכב כה גדול עד כדי כך שנאלצו לתקן את תקנון פרס האוסקר, ולקבוע שרק בני אדם יוכלו לזכות בו, לאחר שרין טין טין זכה במרבית הקולות בשנת 1929.
מכיוון שרין טין טין היה רועה גרמני, הפך זן הכלבים הזה לזן הפופולרי ביותר בארה”ב ושמר על המקום הראשון במשך עשורים רבים. אחרי שרין טין טין המקורי מת, החליפו אותו רועים גרמנים אחרים, אך רין טין טין המקורי קבור באנייר.
קברים של בעלי חיים “אלמונים”
לצד ה”סלבריטיז”, קבורות כאן עשרות אלפי חיות מחמד אנונימיות, כולל כלבים, חתולים, ציפורי מחמד, דגים, סוסים ואפילו קוף אחד. לחלקם בנו מצבה מעניינת ואילו לאחרים שלט פשוט. אם תחפשו היטב, תגלו שם לדוגמא את המצבה של לולו, אשר נבנתה על ידי אמא, אשר את בנה הציל הכלב מטביעה בנהר בשנת 1895.
לחתולים יש אזור משל עצמם, והוא נקרא “בית החתולים” (Le maison des chats). בין השאר, קבור כאן קרומיר (Kroumir), חתולו של הפוליטיקאי אנרי רושפור (Henri Rochefort), אשר לפי האגדה מת מצער 4 ימים אחרי בעליו.
ולבסוף, הקבר האנונימי ביותר שייך לכלב, אשר מת מול שערי בית הקברות בשנת 1958 ומכיוון שהיה בעל החיים ה-40,000 שנקבר שם, החליטה ההנהלה להקים לו מצבה מיוחדת.
אז אם אתם אוהבים בעלי חיים ובמקרה הזדמנתם לאיזור אל תפספסו את המקום המיוחד הזה ותנו כבוד לחברים הכי טובים שלנו.
רוצים לבקר בבתי קברות נוספים בפריז?
אם הסיור הזה “פתח לכם את התיאבון” ואתם רוצים לבקר בעוד בתי קברות בפריז, אתם מוזמנים לקרוא את הכתבה בתי הקברות של פריז: לו רק יכלו הקברים לדבר
