פושון בתל אביב - הכי רחוק מפריז שאפשר

יש דברים שפשוט לא כדאי לעשות. אחד מהם הוא להגיע למתחם שרונה ואיזור רחוב הארבעה בשבת בצהריים ללא הזמנת מקום מראש. כמו ילד שאמרו לו אלף פעם לא לדחוף אצבעות לשקע ולמרות זאת הוא ניסה,אז גם אני, למרות שהוזהרתי החלטתי לקחת סיכון והגעתי לשרונה עם הורי. על כך הוספתי חטא על פשע והגענו די רעבים. אחרי שבדקנו כמה מסעדות באזור וכולן היו מלאות עד אפס מקום עם רשימת המתנה עד יום ראשון לפחות, הגענו פתאום לפושון.

פושון בשרונה מבט מבפנים
פושון בשרונה מבט מבפנים

וודאי תגידו לי, איך זה שפרנקופיל כמוך עוד לא כתב על סניף פושון התל אביבי (על הסניף הצרפתי כבר כתבה גל שטיינר בעבר)? יש לכך שתי סיבות, הראשונה היא שלרוב אני לא ממש מחבב את מתחם שרונה בגלל שהוא די צפוף והמוני ולכן אני כמעט ולא מגיע אליו. הסיבה השנייה היא שעל פי ביקורות שקראתי בכל מיני מקומות פושון התל אביבי רחוק באיכותו מהסניף הפריזאי המפורסם כמרחק פלאפלייה באזור מוסכים שכוח אל בפתח תקווה ממסעדת לה דסאנס. אולם, מכיוון שלהבדיל משאר המקומות בשרונה, פה היה מקום פנוי, השילוב בין הסקרנות לרעב עשה את שלו והחלטנו לשבת שם.

הזמנו מרק פטריות עם כמהין, קיש חקלאים וסנדוויצ’ים של ממרח סלמון, מוסלין גבינת שמנת ומנגו. מרק הפטריות היה דווקא לא רע בכלל, למרות שטעם הכמהין לא כל כך הורגש. אין מה לעשות, קשה מאוד לטעות כשמזמינים מרק מוקרם בשמנת (אלא אם כן אתם באמצע דיאטה) והשילוב בין החמימות של המרק לבין הקור בחוץ (אף אחד לא חשב להעמיד תנור גז לטובת אלו שיושבים שם) היה מצויין.

מרק קרם פטריות וכמהין
מרק קרם פטריות וכמהין

הסנדוויץ’ לעומת זאת היה די בינוני. מדובר היה בחמישה סנדוויצ’ונים קטנים ממולאים בממרח סלמון. על טעמו של הסנדוויץ’ אין לי יותר מידי דברים רעים או טובים לומר – הוא היה פשוט סתמי. מה שהיה יכול להציל את הסנדוויץ’ מסתמיות היה המנגו שבהחלט יכל לספק טוויסט מעניין למנה. אולם לצערי חתיכות המנגו היו קרובות לגודל מיקרוסקופי ולכן הן כמעט ולא הורגשו. ואפרפו, גודל מיקרוסקופי, לקחת יותר מ 60 ש”ח על 5 סנדוויצ’ונים זעירים זה לא נובל קוויזין – זה פשוט עושק. על הצי’פס אין לי הרבה מה לומר, כמו הסנדוויץ’ אותו הוא ליווה הוא היה פשוט סתמי.

סנדוויץ' סלמון
סנדוויץ’ סלמון

עד כה המאכלים שטעמתי נעו בין חביבות לבינוניות, אולם אז הגיעה הנפילה. קיש החקלאים, אשר על פי התפריט היה אמור להכיל מרכיבים שונים כגון חזה אווז, התגלה כלא יותר מאשר חתיכת בצק דק וחרוך, אשר שאר מרכיביו שיחקו מעין משחק של מחבואים קולינארי עם הסועד מכיוון שהיה קשה לגלות אותם (להוציא אותו חזה אווז שהיה יבש לחלוטין). כמו הסנדוויצ’ים גם המנה הזאת הייתה די קטנה ביחס למחיר מה שגרם לי לחשוב שאולי השפים של פושון הישראלית מנסים לבדוק את רזי המטבח המולקולרי…

קיש החקלאים
קיש החקלאים

הן בגלל שנשארנו רעבים והן מכיוון שביקורת על פושון לא יכולה להיות שלמה ללא ביקור בגזרת המתוקים, החלטנו לקחת פאי ג’אנדויה, עוגת מוס שוקולד ושוקו חם. פאי הג’אנדויה (הצרפתים קוראים לזה ג’יאנדוג’ה) היה למען האמת לא רע בכלל. הן המילוי השוקולדי בטעם האגוזים והן הבצק עמדו במשימה וסיפקו קינוח חביב אך לא כזה שיגרום לכם לאורגזמה קולינארית.

טארט ג'יאנדויה של פושון
טארט ג’יאנדויה של פושון

עוגת מוס השוקולד לעומת זאת הייתה סתמית לחלוטין. לא טובה ולא רעה במיוחד פשוט סתמית ורחוקה שנות אור ממה שניתן למצוא ולו בפטיסרי בינונית בפריז.

עוגת מוס השוקולד של פושון
עוגת מוס השוקולד של פושון

כפי ששמתם לב עד כה, הסניף הישראלי של פושון רחוק מאוד מהסטנדרטים של הסניף הצרפתי ואף מכל בית בית קפה או פטיסרי בינוני בפריז. אולם בדבר אחד הצליח פושון לשמור על אותנטיות מוחלטת וזאת בזכות יבוא חוויית השירות הצרפתי לארץ הקודש. ואכן לרגע הרגשתי שאני בפריז, אבל לא במובן הטוב של המילה. כידוע, על מנת להתקבל לעבוד במסעדה בעיר האורות יש לעבור מבחן באנטיפטיות ואלו שמצליחים לעמוד בתנאי המבחן הנוקשים עוברים קורס בהתנשאות למתקדמים לפני שנותנים להם להגיש ולו ספל קפה. המלצרית של פושון עברה כנראה את כל הקורסים הללו בהצטיינות בבית הספר למלצרים “אקול נורמל מיזנטרופ” לפני שנחתה בארץ הקודש. חוסר הסבלנות שלה בתחילת הארוחה התחלף אט אט באנטיפטיה מוחלטת וגסות רוח. לשיא הגיעה המלצרית, כאשר הגישה לנו את השוקו. לגימה אחת גילתה שמדובר בשוקו פושר עד קריר, רחוק מאוד מה Chocolat Chaud אותו התרגלנו לשתות בפריז. בעת שהערנו לה על השוקו היא אמרה בנון שאלנטיות שזה פשוט לא נכון ושאנחנו מדמיינים. על פיצוי או לכל הפחות על הסרתו מהחשבון (כמעט ולא נגענו בו), לא היה על מה לדבר.

אז לסיכום, אחרי סגירתם של קארם והפטיסרי של אמיל, אשר חזר לעבוד מהבית, לא נשארו הרבה פטיסרי שטעמם יחזיר אותנו לפריז ללא צורך בכרטיס טיסה. לצערי הרב, סניף פושון בשרונה הוא לא הבשורה הקולינרית לה חיכינו. הוא לא מתחיל להתקרב לפושון המקורי בפריז ואנו נאלץ להמשיך לקנות כרטיסי טיסה לעיר האורות, על מנת שנוכל להתענג על הדבר האמיתי.

עוד משהו שיכול לעניין אותך

הרשמה לעלון שלי

הכתבות המעניינות ביותר, מידע על טיולים בצרפת, הרצאות, ערבי שאנסונים ועוד דברים שפרנקופילים אוהבים אצלך במייל פעם בשבוע.

הבטחה של פרנקופיל – מכיוון שאני לא נפוליון אין לי שום כוונה להפגיז את תיבת הדוא”ל שלך.

אהבתם את הכתבה?

אני משקיע באתר אינסוף שעות בחודש (בכיף גדול) על מנת להביא לכם את הכתבות האיכותיות ביותר שיהפכו את תכנון הטיול שלכם לצרפת לקל ומהנה. רוצים לעזור לי לפתח את האתר ולהמשיך לספק תוכן איכותי ובחינם?

האמת שאין דבר פשוט מזה. אם במקרה אתם נוסעים לצרפת תוכלו לתמוך באתר על ידי הזמנת מלונות, דירות, כרטיסים למוזיאונים ואטרקציות בפריז או מחוצה לה, מופעים ומסעדות או בקיצור כל מה שאתם צריכים בשביל הטיול שלכם.  ההזמנות הללו לא יעלו לכם שקל אחד נוסף (חלקן אפילו יחסכו לכם כסף) אבל לי הם יתנו עמלה קטנה שתאפשר לי להמשיך ולהשקיע באתר על מנת להפוך אותו לטוב עוד יותר.

ואם לא יוצא לכם לנסוע לצרפת בקרוב ובכל זאת בא לכם לעזור אשמח אם תשתפו את הכתבה כדי שגם החברים שלכם יהנו.

המון תודה מראש.

צבי חזנוב (הפרנקופיל)

מה דעתכם על הכתבה?

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.