מסעדות צרפתיות מומלצות בישראל – Et Voila

מסעדת Et Voila

דברים טובים באים לעיתים בהפתעה וללא שום תכנון מוקדם. בדיוק כשעמדתי לבלות ערב שקט מול עוד פרק של “שובר שורות” צילצל הטלפון. על הקו הייתה ידידה וותיקה שלי שהזמינה אותי להצטרף אליה ולבן זוגה לסרט “דיפלומטיה” (עליו אכתוב בקרוב) שמוצג בפסטיבל הסרטים בחיפה. בתור ירושלמי במקור, חיפה הייתה עבורי תמיד מעין “העיר מעבר להרי החושך” ומכיוון שאת מספר ביקורי בעיר ניתן לספור על זוג ידיים של לוחם הנדסה במיל’, מיד הסכמתי. הגענו בסביבות 17:30 ומכיוון שידידיי היו צריכים קודם לבקר בני משפחה ואילו ביטני החלה לקרקר, מצאתי את עצמי ברחוב הנשיא מנסה למצוא מקום לאכול בו לפני הסרט. בעודי הולך ברחוב ומסביבי אופציות קולינריות גרועות בדמות קפה גרג או מקדונלדס (רחמנא ליצלן), בעטתי בטעות בבקבוק יין עתיק שהתגלגל על הריצפה. פתאום יצא מן הבקבוק ג’יני לבוש כובע בארט והודיע שיש לי משאלה אחת. אמרתי לו שברצוני לאכול היטב לפני הסרט והג’יני חייך אלי חיוך מסתורי, הצביע ימינה, אמר et Voila! ונעלם בענן ז’יטאן.

ואכן, מעט נחבאת אל הכלים נמצאה לה דלת המסעדה ומכיוון שלא היו אופציות טובות יותר נכנסתי פנימה. מיד עם כניסתי הבנתי שלא מדובר במסעדה רגילה אלא מעין מקדש של פרנקופילים. על הקירות היו תלויים להם תמונות של רנואר לצד צילומים של ז’ראר דפרדייה ועשרות אומנים צרפתיים אחרים. ברקע התנגנו להם שיריו של בראסאנס, אשר יצרו אווירה מצויינת ופתחו את התיאבון, שהיה כאמור פתוח ממילא.

תמונות של סלבריטיז צרפתיים על הקיר
תמונות של סלבריטיז צרפתיים על הקיר

החלטתי לפתוח את הארוחה במרק פירות ים. המרק הגיע בתוך מעין סיר מתכת וכבר ממבט חטוף ניתן היה להבין שהשף עושה את מלאכתו ברצינות. להבדיל ממסעדות תל אביביות מסויימות, שאינני רוצה לומר את שמן, המרק לא הכיל שרימפס וחצי אלא כלל אוסף של פירות ים מרשים, כולל צדפות וונגולי שלא בנקל ניתן למצוא במקומותנו. עם הטעימה הראשונה מיד הבנתי שמדובר באחד ממרקי פירות הים הטובים בארץ. השרימפס במרק היו גדולים בשרניים ומלאי טעם, להבדיל מרוב המקומות בארץ בהם לשרימפס טעם ומרקם של גומי. גם שאר פירות הים היו מצויינים והתוספת של שמן זית משובח, פרוסת לימון ופפריקה מעושנת נתנו למנה הזאת טוויסט יחודי.

מרק פירות הים של Et Voila.
מרק פירות הים של Et Voila.

בעודי אוכל בהנאה את המרק הסתכלתי בשעון וראיתי שלא נשאר לי כל כך הרבה זמן לתחילת הסרט. לכן החלטתי לדלג על המנה העיקרית (ממילא, מנת המרק הייתה גדולה ומשביעה) וללכת על הקינוח. הפור נפל על גלידת “שאטו שיון”. מדובר בגלידת מרצפין ביתית (100% שמנת) מלווה ברוטב פירות יער וקצפת. הגלידה הגיעה בזריזות, מה שאפשר לי להתענג באיטיות על הטעמים הנפלאים מבלי לאחר לסרט. לצערי הרב, בגלל ענייני תאורה הצילום של הגלידה לא יצא כל כך פוטוגני אך תאמינו לי, מדובר בקינוח מצויין.

גלידת מרציפן, קצפת ופירות יער.
גלידת מרציפן, קצפת ופירות יער.

סיימתי לאכול ונאלצתי לעזוב מעט בחופזה על מנת להספיק הגיע לסינמטק בזמן. אני מאוד שמח שמצאתי את המסעדה הזאת וקצת חבל לי שהביקור הלא מתוכנן הזה לא איפשר לי לבדוק כראוי מנות אחרות. אולם, אין ספק שהביקור החפוז הזה השאיר לי טעם של עוד וובעתיד הקרוב אסע לחיפה, הפעם מלווה בתגבורת של פרנקופילים, על מנת לסיים את המלאכה ולדגום כראוי את תפריט המסעדה.

Et Voila שדרות הנשיא 119 חיפה.

  •  
  •  
  •  
  •  
  •