עד המאה ה-19 רוב הנסיכות לא פגשו את בעליהן אלא אחרי שכבר התחתנו אתם. אתם בוודאי שואלים את עצמכם כיצד היה ניתן להתחתן עם מישהו מבלי להיות נוכח שם פיזית? התשובה לכך פשוטה, באמצעות המוסד שנקרא “חתונה באמצעות שליח” (Marriage by proxy). מדובר בטקס שבו שליח של החתן המיועד היה מגיע לעיר מגוריה של הנסיכה ו”מתחתן” איתה בטקס ממלכתי בכנסיה. אחר כך היו עוברים בני הזוג לארמון נשכבים זה לצד זה במיטה (כאשר כל אורחי החתונה צופים בהם).
ה”חתן” היה נוגע עם רגלו ברגלה החשופה של ה”כלה” ומאותו רגע הנישואים היו נכנסים לתוקף. לחתונה מסוג זה היו יתרונות רבים מכיוון שהיא אפשרה לאשרר חוזים כלכליים וצבאיים שהיו קשורים לנישואים בין שני בני זוג, מבלי לחכות שהחתונה תתרחש בפועל. יתרון נוסף היה שהכלה והחתן המיועדים לא יכלו להמלט אחד מהשני אחרי שגילו עם מי הם התחתנו…
הפגישה הטראומטית עם הדוכס מאורליאן
כזה היה המקרה עם פיליפ מאורליאן (Philippe d’Orleans 1640-1701), אחיו ההומוסקסואל של לואי ה-14, ואשתו השנייה אליזבת שארלוט מהפלטינאט (1652-1722 Elizabeth Charlotte de Palatine). כאשר הכלה והחתן נפגשו בפעם הראשונה שניהם השתנקו מרוב בהלה.
היא ראתה אף אריסטוקרטי ארוך מציץ מתוך פיאה שחורה וענקית, עגילים גרוטסקיים, שורות של צמידים מרשרשים, מכנסיים מקושטים באופן מגוחך ונעלי עקב ענקיות. הוא לעומת זאת ראה למול עיניו פרצוף שטוח ורחב, עור אדמדם, עיני חזיר קטנטנות, וישבן גרמני ענק.
אכן, זה היה ללא ספק מקרה קלאסי של תיעוב ממבט ראשון… לפני שתמשיכו לקרוא, הרשו לי להמליץ לכם לעצור לרגע ולהקשיב לשירה המקסים של רחל “פגישה חצי פגישה”, בביצועו של חנן יובל. כך תוכלו הן להנות משיר ענק והן מאירוניה דקיקה…
סצינות מחיי הנישואים של הדוכסית מאורליאן
מאותו הרגע חיי הנישואין של הדוכסית הפכו לסיוט מתמשך. למרות שהדוכס היה הומוסקסואל מוצהר הוא נאלץ לשכב עם אשתו על מנת שיהיה לו יורש. על מנת לעמוד במשימה הקשה (תרתי משמע) הוא החליט לקשור מדליונים עם תמונות של קדושים לאיבר מינו… לאחר שנולד להם בן זכר הסכימו שני בני הזוג להפסיק לשכב אחד עם השני.
וכך הדוכס יכל לחזור למאהבים שלו ולהשאיר את מדליוני הקדושים במגירה. לדוכסית מאורליאן הדבר לא הפריע כלל אולם מה שהפריע לה מאוד הייתה העובדה שהדוכס דאג לחלק את כל התכשיטים והבגדים שלה למאהבים שלו. כך לדוגמא תפסה הדוכסית את בעלה בחדרה יום אחד בעודו לוקח את כל כלי הכסף שקיבלה מהיידלברג (Heidelberg) מבלי להשאיר לה אפילו את הקופסא הקטנה בה שמרה את הממחטות שלה…
בעוד שעם מאהביו היה פיליפ נדיב באופן מיוחד הרי שעם אשתו נהג פיליפ בקמצנות כמעט חולנית. וכך בזמן שפיזר כסף רב בין מאהביו השונים, אשתו וילדיו הגיעו כמעט לחרפת רעב ונאלצו להתחנן בשביל לקבל חולצות או סדינים.
גם זו דרך לתקשר
מכאן אין זה מפתיע שבני הזוג כמעט ולא דיברו אחד עם השני. הדוכסית מאורליאן סיפרה במכתבה לדוכסית סופיה מהנובר על ארוחת ערב אחת שבה היא ובעלה לא החליפו מילה במשך מספר שעות. אחרי שתיקה שנמשכה נצח קם הדוכס מכסאו, שחרר נפיחה רועשת, הסתובב לעבר אשתו ושאל אותה “רצית לומר לי משהו מדאם”?
הדוכסית בנון שלנטיות סובבה את גבה אליו ושיחררה גם היא נפיחה. “זה בדיוק מה שרציתי לומר לך מסייה”, אמרה לו הדוכסית. בנם פיליפ, לעתיד העוצר של לואי ה-15, אשר נכח בארוחה אמר להוריו “אם זה מה שאתם יכולים לומר זה לזו אז אני יכול לעשות זאת טוב יותר משניכם”. אתם יכולים לדמיין מה הוא עשה מיד אחר כך…
חיי הנישואים האומללים הללו הסתיימו בשנת 1701 עם מותו של פיליפ מאורליאן משבץ. על פי חוזה החתונה הייתה אליזבת אמורה להישלח למנזר אולם היא הצליחה לשכנע את לואי ה-14 להשאיר אותה בחצר המלכות ואף לזכות לפנסייה נדיבה.
עכשיו סוף סוף היא לא הייתה צריכה להתחנן בפני אף אחד כאשר רצתה לקנות תחתונים. היא מתה בגיל 70 והשאירה לנו אוסף של מכתבים כתובים בלשון עסיסית שמתארים לנו את חצר המלך בוורסאי מנקודת הראות היחודית שלה (כך למשל מדאם דה מנטנון, המאהבת האחרונה של המלך ואשתו השנייה, מופיעה שם בתור “המכשפה הזקנה”). ואם אתם רוצים לפגוש את הדוכס והדוכסית של אורליאן, אתם מוזמנים לראות את הסרט “A little Chaos” שעוסק אומנם בסיפורם של גני וורסאי אולם שני בני הזוג מופיעים בו בהופעת אורח.
