דף הבית » פריז - כל מה שרציתם לדעת על עיר האורות » דאם פיפי – מלכת השירותים הציבוריים בפריז מאת ד”ר מאיה גז

דאם פיפי - מלכת השירותים הציבוריים בפריז מאת ד"ר מאיה גז

הסיפור הזה הוא אמיתי, הוא התרחש במציאות והוא בלתי נתפס. בדיוק כמו המציאות שאנחנו נקלעים אליה. כמה שבועות אחרי שעברתי לגור בפריז, טיילתי במרכז העיר ונזקקתי לשירותים. בפריז כמו בפריז, אין כמו השירותים הציבוריים שבזכות נקיונם יוצא הדופן, ותחזוקתם המצויינת הם מהווים קהל יעד גם לצרפתים הרבים וגם למטיילים הרבים לא פחות.אפשר למצוא שירותים ציבוריים כמעט בכל נקודה מרכזית ותיירותית שיש בפריז. גם התיירים שמגיעים מישראל כבר גילו את נחיצותם ואת העובדה שהשימוש בהם כרוך בתשלום.
בכניסה לשירותים חייבים להתארגן עם מה שהצרפתים מכנים  כתשלום ל״דאם פיפי״, כלומר: תשלום עבור ביקור בשירותים שמיועד למי שזוכה במכרז לתפעול המקום. את התשלום מעבירים בכניסה לידיה של הגברת שיושבת בפתח השירותים הציבוריים, אותה ״דאם פיפי״ מפורסמת, והיא זו שגם דואגת לניקיונם ולפעילותם התקינה. מה גדולה היתה הפתעתי כשגיליתי, שאת התשלום בסך שני יורו, הנחתי בכף ידו של לא אחר מאשר הפרופסור הבכיר שהיה מרצה שלי באוניברסיטה בישראל. היו לי כמה רגעים של תדהמה כדי לעכל את הבלתי נתפס, שהרי לא בכל יום אתה פוגש בפתח שירותים ציבוריים את המרצה שלך, ועוד פרופסור, כשהוא גובה תשלום עבור דמי שימוש בשירותים. גם פניו של הפרופסור העידו שהוא במבוכה גדולה. הוא בוודאי התקשה להאמין שיפגוש כאן את תלמידיו. כשהתגבר על ההפתעה והמבוכה הוא הסתכל עלי באי נוחות. שאלתי אותו: “מה אתה עושה  כאן״? הוא לא איבד את קור רוחו וענה: “לא, לא…אני רק עוזר לחבר״. כשנפרדנו חשבתי על עיסוקו יוצא הדופן של הפרופסור המוכר. האמת? שאפו גדול מתלמידתו לשעבר על האומץ. ויש לו הרבה. חודש אוגוסט הוא חודש שפריז מוצפת בתיירים, בעיקר ישראלים. ולכן היה זה רק עניין של זמן עד שאחד מתלמידיו יגלה את עיסוקו יוצא הדופן.

דאם פיפי – כוכבת תרבות

“דאם פיפי” או “מאדאם פיפי” הוא מושג היסטורי שקיים בצרפת יותר ממאה שנים. לא נמצא במילון הצרפתי המושג “מסייה פיפי”, או “גבר פיפי”. הראשון שמילא את התפקיד ב-1645 הוא אלפונז ברוס. הוא גם האחרון שמילא את התפקיד הזה לאחר שפוטר משום שבחר לגוון את תפקידו בהצצה מתחת לדלתות השירותים על קרסוליהן של הגבירות. “דאם פיפי” יושבת בפתח חדר שירותים ציבוריים, וגובה תשלום עבור השימוש השוטף. שכרה לרוב מועט וקבוע ורק עזרה בתשר נדיב מאפשר לה להתקיים. אם תסכימו לרכוש מוצרי טואלטיקה (סבונים,  דאודורנטים, מוצרי היגיינה ובשמים) אותם היא מציעה למכירה למשתמשים בחדרי השירותים, לא תהיה מאושרת ממנה. טבעי שהמקצוע הזה לא נחשב כמוביל בסולם החברתי בצרפת, למרות שברגעים של צורך דוחק, “דאם פיפי” היא האדם שהכי תשמחו לפגוש. לעומת זאת, “דאם פיפי”, מתברר, היא כוכבת לא קטנה והיא היוותה השראה לסרטי קולנוע וגם לרומנים צרפתיים רבים.

בספר “חרדתו של המלך סלומון” של רומן גארי, מדמואזל קורה היא “דאם פיפי”, שלא הלשינה על אהובה לשעבר, שלמה רובינשטיין, בתקופת מלחמת העולם השנייה בצרפת; אמלי נותומב, הסופרת ממוצא בלגי, שמתגוררת בפריז וכותבת על יפן, תארה בספרה “כבוד ורעדה” כיצד התגלגלה לתפקיד “דאם פיפי” מראש בניין משרדים גבוה ביפן לאחר שנכשלה בכל התפקידים היוקרתיים שניתנו לה; בספר “הקורא ברכבת של 6:27” של ז’אן פול דידילורן, “דאם פיפי” כותבת כתב יד והיא מושא אהבתו של גיבור הסיפור שמחפש אחריה בכל בתי השירותים של צרפת; אפילו מעבר לתעלת לה מאנש, באנגליה, “דאם פיפי” קיבלה את הכבוד הראוי לה בספרה האחרון של ג’וג’ו מויס שתורגם לעברית “החיים אחריך”. אמה של לו, גיבורת הסיפור, מתיידדת עם “דאם פיפי” לונדונית ומגיעה לבקר ולפאר את עבודתה של חברתה החדשה בכל הזדמנות בה היא מזדמנת ללונדון.

סבונים ודברי טואלטיקה אותם ניתן לרכוש בשירות הציבוריים בפריז ממדאם פיפי
סבונים ודברי טואלטיקה אותם ניתן לרכוש בשירות הציבוריים בפריז ממדאם פיפי

ויש גם בית ספר

למרות שמדובר במקצוע היסטורי, אין שנה בה “דאם פיפי” לא מככבת בחדשות בצרפת. בספטמבר 2013 נפתח, לראשונה באירופה, בית ספר גבוה ל”דאם פיפי”. לא קל להתקבל ל”מכון הצרפתי לדאם פיפי” שנמצא סמוך לשאנז-אליזה וגם שכר הלימוד לא זול. הכניסה לגברים, כמובן, אסורה. בספטמבר 2015 שבתו 400 נושאות התואר ״דאם פיפי”, כולן פריזאיות, לאחר שחברה הולנדית, שהציעה לתיירים “שרותים לוקס”, סרבה לקבל אותן לעבודה. אחת מהן טענה שהסיבה לכך היא שהן לא דוברות לפחות שתי שפות. “דאם פיפי” השובתות, רובן בנות למעלה משישים, שעובדות במקצוע מעל שלושים שנה, הגיעו לעבודה במשך ימים רבים אך לא עשו דבר. הרבה שלפוחיות בפריז לא עמדו במשימת האיפוק…
גם בקיץ האחרון עלתה “דאם פיפי” לכותרות, לאחר שבתחנת חברת הרכבות SNCF במילוז במזרח צרפת, נצפתה “דאפ פיפי” עם רעלה, סממן דתי אסור לפי החוק הצרפתי במסגרת עבודה בשירות הציבורי. האם יצליחו חברות פרטיות להפריט את השירותים הציבוריים ולהפוך את “דאם פיפי” למקצוע נחשק? נראה שתהליך כזה לא יתרחש כל כך מהר. מה שבטוח הוא, שהצרפתיות הצרפתים וגם התיירים הרבים שפוקדים את פריז לא צריכים להתאפק. יש להם את ״דאם פיפי״ המסורתית וטובה, זו שמבינה בדיוק למה הם זקוקים במיקרה הצורך.

על הכותבת

ד”ר מאיה גז, מומחית לתרבות צרפת, תרצה במסגרת סדרת ההרצאות “הסודות הצרפתיים” במכללת השחר  במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב החל מסוף חודש אוקטובר. לפרטים והרשמה: 03-5248731

עוד משהו שיכול לעניין אותך

הרשמה לעלון שלי

הכתבות המעניינות ביותר, מידע על טיולים בצרפת, הרצאות, ערבי שאנסונים ועוד דברים שפרנקופילים אוהבים אצלך במייל פעם בשבוע.

הבטחה של פרנקופיל – מכיוון שאני לא נפוליון אין לי שום כוונה להפגיז את תיבת הדוא”ל שלך.

אהבתם את הכתבה?

אני משקיע באתר אינסוף שעות בחודש (בכיף גדול) על מנת להביא לכם את הכתבות האיכותיות ביותר שיהפכו את תכנון הטיול שלכם לצרפת לקל ומהנה. רוצים לעזור לי לפתח את האתר ולהמשיך לספק תוכן איכותי ובחינם?

האמת שאין דבר פשוט מזה. אם במקרה אתם נוסעים לצרפת תוכלו לתמוך באתר על ידי הזמנת מלונות, דירות, כרטיסים למוזיאונים ואטרקציות בפריז או מחוצה לה, מופעים ומסעדות או בקיצור כל מה שאתם צריכים בשביל הטיול שלכם.  ההזמנות הללו לא יעלו לכם שקל אחד נוסף (חלקן אפילו יחסכו לכם כסף) אבל לי הם יתנו עמלה קטנה שתאפשר לי להמשיך ולהשקיע באתר על מנת להפוך אותו לטוב עוד יותר.

ואם לא יוצא לכם לנסוע לצרפת בקרוב ובכל זאת בא לכם לעזור אשמח אם תשתפו את הכתבה כדי שגם החברים שלכם יהנו.

המון תודה מראש.

צבי חזנוב (הפרנקופיל)

מה דעתכם על הכתבה?

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.