שאנז אליזה (CHAMPS-ÉLYSÉES) – האם באמת כדאי לבקר שם?

שתף אותי בפייסבוק
צייץ אותי בטוויטר
שלח אותי באימייל
נעץ אותי בפינטרסט
שדרות השאנז אליזה הן אולי המונומנט הכי מפורסם בפריז אחרי מגדל אייפל. אולם האם באמת מדובר באתר חובה? בכתבה הזאת אשתדל לענות על השאלה הזאת.
ניווט מהיר בתוך הכתבה

שאנז אליזה, רק אומרים את המילה הזאת וישר רואים שדרה פריזאית מנצנצת עם פנסים של אלפי מכוניות ושער הניצחון ברקע. בשביל לא מעט ישראלים מדובר באחד הסמלים הגדולים של פריז ואולי אפילו למילה נרדפת לעיר האורות. אין ספק שהשדרה הזאת הפכה למיתולוגיה שרק מתחזקת בזכות העובדה שמכאן יוצא המצעד המפורסם של יום הבסטיליה וכאן גם מסתיים הטור דה פראנס.

חבל רק שמדובר באשליה שגורמת למליוני תיירים להגיע לשדרה שחלקה המערבי (זה שמתחיל באיזור של תחנת המטרו Franklin D. Roosevelt ומסתיים בשער הניצחון) הוא ממוסחר, מגעיל ולעיתים לא כל כך בטוח. ואם אתם לא מאמינים לי תקשיבו לשארל דה גול שאמר את המשפט האלמותי הזה בעודו נשיא צרפת:

שאנז אליזה היא השדרה היפה ביותר בעולם, אם מתעלמים מהבניינים שנמצאים משני צדדיה.

אז היום הרשו לי לנפץ (או לפחות לסדוק מעט) את המיתוס הזה שנקרא שאנז אליזה ואעשה זאת בדרך האהובה עלי: באמצעות ההיסטוריה. בכתבה הזאת אספר לכם איך נולדה השדרה, מדוע היא הפכה לכל כך מפורסמת ולבסוף מדוע היום היא רחוקה מאוד מהעבר הזוהר שלה. אולם, אל דאגה, אם בכל זאת החלטתם לבקר בה, תמצאו גם עשר אטרקציות, חלקן חשובות יותר וחלקן פחות, כך שבן אם אתם מאוהבי השאנז אליזה ובין אם לא, מהכתבה הזאת לא תצאו בידיים ריקות.

אבל לפני שנתחיל את הכתבה בואו ניכנס לאווירה בעזרת שיר שרוב רובנו בוודאי מכירים, ושאחראי לחלק לא קטן מהמעמד המיתולוגי של השדרה.

סיפורה של השאנז אליזה

במאה ה-17 היה הלובר המבנה המערבי ביותר של פריז ואם חציתם את גני טווילרי  כל מה שהייתם רואים זו חומה ושדות שם גידלו ירקות. הראשונה שהחליטה להרחיב את גבולות העיר מערבה לעבר הרובע ה-8 הייתה מארי דה מדיצ'י.

הכל החל בכך שהמלכה התקנאה בגני ארמונה של המלכה מארגו, אשתו הראשונה של בעלה אנרי ה-4. המלכה מארגו (או בשמה המלא מרגריט דה ולואה) הקימה בכספי הגירושים שקיבלה ממלך צרפת ארמון וגנים יפהפיים, אשר נמצאו היכן שהיום נמצא בית הספר לאומנות של פריז. על מנת להתחרות בגנים הללו, אותם פתחה המלכה מארגו לציבור, בנתה מארי דה מדיצ'י את גני ה Cour La Reine בחלקם הדרומי של גני הטווילרי.

בשנת 1670 מצווה קולבר, שר האוצר של לואי ה-14 על אדריכל הגנים המפורסם לה נוטר (André Le Nôtre) לנטוע שדירת עצים שתתחיל היכן שנגמרים גני הטווילרי ותסתיים בגבעת שאיו (Chaillot), שם יבנה בעתיד שער הניצחון. לה נוטר הספיק לעצב את החלק המזרחי של השאנז אליזה והפך אותו לגן יפהפה.

החלק המערבי הפך לשדרת עצים פשוטה. במאה ה-18 הפכה השדרה לעורק תחבורתי משמעותי לכיוון מנזר לונשאן (Longchamps), בו נהגו נשות האצילים לנפוש, וכתוצאה מכך הפכה גם למאוד יוקרתית. לכן אין זה מפתיע שבתקופה הזאת החלו מוקמות האחוזות הראשונה משני צדדי השדרה, אחוזות שלצערי לא נותר מהן זכר.

במהלך המהפכה הצרפתית הפכה שדרת השאנז אליזה למקום בילוי מועדף על הפריזאים. הסיבה לכך הייתה שהגיליוטינה עמדה תקופה ארוכה ב"כיכר המהפכה" (שהפכה מאוחר יותר לכיכר קונקורד) ואחרי שהפריזאים צפו בראשים מותזים הם הלכו לשתות איזו כוס יין באחד הפונדקים או המסעדות שהוקמו בשדרה.

תוסיפו לכך שאם הייתם מטיילים בשדרה באותה תקופה היה לכם סיכוי טוב לפגוש שם גם את רובספייר מטייל שם עם כלבו בראנט (Brunt) ותקבלו שילוב של בילוי והתחככות עם סלבריטיז (ממש כמו תל אביב בשישי בצהריים). בתקופת נפוליון ה-1 המשיכה השדרה לצבור פופלריות ובשנת 1807 בחר הקיסר במקום הזה על מנת לערוך ארוחה חגיגית אליה הוזמנו כ- 10,000 איש על מנת לחגוג את נצחונו הדיפלומטי של נפוליון בטילזיט (Tilsit).

אולם לא הכל היה נוצץ בשדרת השאנז אליזה באותה תקופה. בערב, עם רדת החשכה היו יוצאים כל מיני טיפוסים שליליים לצוד להם טרף בשדרה האפלה. מי שניסה למצוא פיתרון לבעיה הזאת היה פיליפ לבון (Philippe Lebon 1767-1804), אשר המציא את תאורת הגז שבעזרתה החלו להאיר את הרחובות בלילה. לצערו הרב זה לא ממש עזר לו מכיוון שהוא נרצח בחלק הלא מואר של השאנז אליזה ב 1 בדצמבר 1804, בדיוק בזמן שנפוליון הוכתר לקיסר…

בשנת 1814 נפוליון מאבד את השלטון והשאנז אליזה הופכת לזמן קצר לבסיס של כוחות הקואליציה שכבשו את צרפת והחזירו את לואי ה-18 על גבי כידוניהם.  אולם דווקא כמה עשרות שנים אחרי נקודת השפל הזאת החלה העלייה המטאורית של השדרות והפיכתן למיתולוגיה אורבנית.

ימי הזוהר של השאנז אליזה

בשנת 1840 מקבל על עצמו האדריכל היטורף (1792-1867 Jacques Ignace Hittorff) את המשימה לבנות מחדש את השאנז אליזה. הוא מעצב מחדש את השדרה, מציב כ 1200 פנסי גז והופך אותה לסמל של עיר האורות. נפוליאון ה-3 ממשיך בתנופת הבניה ומבקש מאדריכל הגנים אדולף אלפן (1817-1891 Adolphe Alphand) להפוך את הגנים בשאנז אליזה לגנים אנגליים הדומים לאלו שהוא כה אהב בזמן גלותו בלונדון. התוצאה היא החלק המזרחי של השדרה שכולנו מכירים (זאת שמתחילה מכיכר קונקורד ומסתיימת ב Rond Point).

כתוצאה מהעבודות הללו הופכת השאנז אליזה למקום הבילוי מספר 1 בפריז ומוקמים בה תיאטראות, קרקסים ובתי קפה. ואם כל זה לא מספיק הרי שבעוד הילדים נהנים מסוסי העץ שבקרוסלה, הוריהם יכלו לצפות בסוסים אמיתיים הגוררים מרכבות פאר שבתוכן נמצאים כל המי ומי של התקופה. ולאן נסעו כל ה"מי ומי"? אל לונשאן כמובן! המנזר, עליו כתבתי קודם נעלם בזמן המהפכה הצרפתית ובמקומו נבנה אצטדיון מירוצי סוסים. וכך במאה ה-19 מחליפים הצרפתים את הדת מנצרות להימורים על סוסים ומאמצים בהתלהבות את הספורט שהגיע מבריטניה.

גני השאנז אליזה. צילם: יואל תמנליס
גני השאנז אליזה. צילם: יואל תמנליס

אולם בואו נתעלם לרגע מרעש הכרכרות ונחזור לשאנז אליזה עצמה. לא מעט אנשים שנולדו במאה ה-19, ובהם סופרים מפורסמים, מספרים לנו בזכרונותיהם איזו ילדות נפלאה הם חוו שם. כך לדוגמא אנחנו למדים שמרסל פרוסט אהב לשחק שם בתור ילד עם ילדה, שתיכנס להיסטוריה הספרותית בתור ז'ילבט, בתו של סוואן מסדרת הספרים "בעקבות הזמן האבוד". גם ז'אן קוקטו מספר לנו על ילדות מאושרת, ילדות של תיאטרוני בובות, ממתקים, וואפלים, משחקים ותמימות.

בשעה חמש אחר הצהריים היו הילדים חוזרים הביתה ובמקומם היו מגיעות הקורטיזנות הגדולות. לבושות במיטב מחלצותיהן הן היו יוצאות אל בתי הקפה, המסעדות והתיאטראות של השאנז אליזה (באחד מהם הוצגה האופרה המפורסמת La belle Hélène של אופנבך).

שם הן כמובן היו מנסות לצוד להן את אחד מעשירי פריז שיממן את דירתן המפוארת ואוסף התכשיטים המרשים שלהן. גם היום עדיין ניתן למצוא בגנים עוד כמה מסעדות בהן ישבו הקורטיזנות הללו. אולם, להבדיל מהמאה ה-19 עת גם אדם עם הכנסה בינונית יכל לשבת במסעדות הללו, הרי שהיום מדובר במסעדות מכוכבות מישלן, בהן כף רגלו של בן תמותה לא ממש יכולה לדרוך.

הדוגמא הטובה ביותר למסעדה כזו היא Ledoyen בה נהגו לסעוד רובספייר ונפוליאון לפני שהפכו לשליטים הכל יכולים של צרפת. היום תמצאו שם מסעדה בעלת 3 כוכבי מישלן שעל מנת לאכול בה תצטרכו להיפרד מכ-400 יורו (לא כולל יין).

הנפילה של שאנז אליזה

אם הגעתם עד כאן בוודאי תשאלו את עצמכם, היכן הם כל אותם התיאטראות, אחוזות ושאר הדברים שהפכו את השאנז אליזה ל "כישוף אותו לא ניתן להשוות לשום דבר שאת מכירה" (על פי דבריו של בלזאק לרוזנת הנסקה)? פשוט מאוד: שדרת השאנז אליזה הפכו לקורבן ההצלחה של עצמן.

החלק המערבי של השאנז אליזה (זה שמסתיים בשער הניצחון) הפך לאזור מסחרי עוד ב 1860 עת הוקמו בו החנויות הראשונות. אולם לאט לאט ככל שהערך הסנטמנטלי של השדרה צמח כך צמח לו גם שכר הדירה של החנויות. כתוצאה מכך אט אט נאלצו חנויות קטנות ובוטיקים לפנות את השדרה לטובת חנויות גדולות יותר. במחצית השנייה של המאה ה-20 התהליך הזה צבר תאוצה ואת האחוזות שפעם היו בשדרה והחנויות הקטנות החליפו רשתות ענק ומסעדות של מזון מהיר, דוגמת מקדונלדס (מון דיה)!.

אני זוכר שבתור נער וילד עוד אהבתי את השאנז אליזה ואף טיול לפריז לא היה שלם ללא ביקור ב FNAC וב VIRGIN, שתי חנויות ענק שמכרו דיסקים, ספרים וסרטים. אולם האינטרנט חיסל את התחום הזה ו-VIRGIN נסגרה לפני אי אלו שנים (במקומה הוקם לאחרונה סניף של גאלרי לאפייט). FNAC עוד איכשהו שורדת בזכות מכירת כרטיסים לאטרקציות ומכשירים אלקטרוניים אך היא צל חיוור של מה שהיא הייתה בשנות ה-80, ה-90 וראשית שנות ה-2000. במקום זאת תמצאו שם סוכניות של מכוניות ורשתות ענק כמו SEPHORA. אולי חובבי הקניות יאהבו את זה אך בעיניי לשדרה הזאת כבר אין שום טעם או ריח (זולת עשן הפליטה של המכוניות).

ועל כל זה תוסיפו שבשנים האחרונות הפכה השאנז אליזה למקום לא הכי סימפטי בלילה. נכון, לא מדובר על ימי לבון העליזים בהם יכולתם לקבל סכין בגב בסמטה חשוכה, ועדיין לא פעם ניתן לפגוש שם, כשהחושך יורד, טיפוסים לא סימפטיים. בשנים האחרונות הפך המקום גם לזירת המאבק של ה"אפודים הצהובים" (במיוחד החלק הקרוב לשער הניצחון) ולא מעט מההפגנות האלימות התרחשו שם מה שלא הגדיל את הפופולריות של השדרה.

אז האם זה אומר שכדאי לכם להימנע לחלוטין מלהתקרב לשדרות הללו? ממש לא. יש עדיין כמה מקומות מקסימים הפזורים שם ובסביבה הקרובה ועליהם אני אדבר בפרק הבא.

10 אטרקציות בשאנז אליזה ובסביבה הקרובה שכדאי לראות

אז אם הפרק הקודם לא גרם לכם לעשות "אחורה פנה" ולהתרכז באיזורים אחרים של פריז, הרשו לי לספק לכם מספר אטרקציות ומונומנטים בהם בהחלט מומלץ לבקר. המונומנטים הללו נמצאים לא רק על השדרה עצמה אלא גם ברחובות השכנים כך שבהחלט מומלץ להכין נעליים נוחות.

אז בואו נצא לדרך!

שער הניצחון

שער הניצחון. צילום: יואל תמנליס
שער הניצחון. צילום: יואל תמנליס

שער הניצחון הוא הפרויקט המפורסם ביותר של נפוליון ה-1ואחד מהמונומנטים המפורסמים ביותר של עיר האורות. לא ניתן להתעלם ממנו והוא המקום הטוב ביותר ממנו ניתן להשקיף על השאנז אליזה.

שימו לב: שקניית הכרטיס לא תתן לכם את הזכות לעלות במעלית שמיועדת לנכים וזקנים. כל השאר יצטרכו לטפס במדרגות על מנת להנות מהמוזיאון הקטן למעלה וכמובן מנוף מדהים שנשקף מהפסגה.

קניית כרטיס טיסה לשער הניצחון

מידע שימושי

כתובת:Place Charles de Gaulle

מטרו:Charles de Gaulle-Etoile

ימים ושעות פתיחה: בין אפריל לסוף ספטמבר שער הניצחון פתוח למבקרים בין 10:00-23:00. בשאר החודשים שער הניצחון פתוח עד 22:30.

ה- Grand Palais וה- Petit Palais

הכניסה ל Petit Palais. צילם: צבי חזנוב
הכניסה ל Petit Palais. צילם: צבי חזנוב

שני המוזיאונים הללו נבנו לטובת התערוכה של שנת 1900 על ידי האדריכל שארל ז'ירו (Charles Girault 1851-1932) והם בעיני מהמבנים היפים ביותר של פריז. בשני המוזיאונים הללו הוצגו כמה מהתערוכות החשובות ביותר של המאה ה-20.  המפורסמת ביותר התרחשה בשנת 1905 ובה התגלו מאטיס ואנשי תנועת הפוביסטים (Les Fauves). כמה שנים אחר כך היה זה הגראן פאלה שהפך למוזיאון שבו נולד הקוביזם בעקבות התערוכה המפורסמת של פיקאסו שם.

כיום ניתן למצוא בגראן פאלה כל סתיו את תערוכת ה FIAC (ראשי תיבות בצרפתית של "היריד הבינלאומי של האומנות המודרנית") ואילו בפטי פאלה תוכלו למצוא תערוכה קבועה וחינמית של אומנות בעיקר מהמאה ה-18 וה-19 פלוס תערוכות מתחלפות נהדרות. במידה ותרצו לדעת על התערוכות המתחלפות המוצגות בשני המוזיאונים, אתם מוזמנים להציץ בדף התערוכות המומלצות שלי.

הגראן פאלה מבט מכיוון הסיין. צילם: צבי חזנוב
הגראן פאלה מבט מכיוון הסיין. צילם: צבי חזנוב

אם במקרה אתם מטיילים בפריז עם ילדים תשמחו לגלות שבגראן פאלה ישנו אגף שלם שנקרא Palais de la Découverte (מוזיאון התגליות). מדובר במוזיאון מדע עם מוצגים אינטרקטיביים שלא מעט ילדים יאהבו. שימו לב שלמוזיאון הזה יש לקנות כרטיס בנפרד (עוד מידע בהמשך).

אה, ועוד דבר שאולי לא שמתם לב אליו. בגראן פאלה תמצאו גם את הפקולטה לבלשנות של הסורבון. מה היא עושה שם הרחק מהרובע הלטיני? לאלוהים ועיריית פריז פתרונים.

מידע שימושי

מטרו:

Champs-Élysées – Clemenceau (קווים 1 ו- 13)

כתובת:

  • גראן פאלה: 3 Avenue du Général Eisenhower,
  • פטי פאלה: Avenue Winston Churchill

שעות פתיחה:

  • גראן פאלה: 10:00-20:00 (סגור ביום שלישי)
  • פטי פאלה: 10:00-18:00 (סגור בשני)

קניית כרטיסים:

אוטל דה לה פייבה (Hôtel de la Païva)

החזית של אוטל דה פייבה. צילם: Tangopaso. מקור צילום: ויקיפדיה
החזית של אוטל דה פייבה. צילם: Tangopaso. מקור צילום: ויקיפדיה

האחוזה המרשימה הזאת היא האחרונה שנשארה בשלמותה בשאנז אליזה והיא אחת היפות ביותר בפריז. על פי האגדה היא נבנתה בדיוק במקום בו נפלה היצאנית תרז לכמן (לעתיד המרקיזה דה לה פייבה), אחרי שנזרקה על ידי אחד מלקוחותיה. אחרי שהיא התאוששה מהנפילה וקמה מהכביש היא נשבעה שכאן היא תקים אחוזה מפוארת כשהיא תהפוך לאישה עשירה ואכן עשתה זאת. את סיפור חייה וסיפורה של האחוזה המפוארת אתם מוזמנים לקרוא בכתבה המרתקת של ד"ר אורנה ליברמן לה פייבה: היהודיה הענייה שהפכה למלכת השאנז אליזה.

היום יש כאן מועדון פרטי ואם תרצו לבקר במקום אתם מוזמנים להיכנס לקישור הזה ולראות מתי הם עושים סיורים מודרכים.

כתובת: 25 Av. des Champs-Élysées

Théâtre du Rond-Point

Theatre du rond point. צילם: Ralf.treinen. מקור צילום: ויקיפדיה.
Theatre du rond point. צילם: Ralf.treinen. מקור צילום: ויקיפדיה.

התיאטרון הזה נמצא ממש לא רחוק מהגראן פאלה והוא נקרא על שם לואי בארו (Louis Barrault) ומדלן רנו (Madeleine Renault), עליהם אספר עוד מעט. התיאטרון הזה נבנה על ידי גבריאל דויאו (1824-1891 Gabriel Davioud) והתחיל את הקריירה שלו דווקא בתור אולם להחלקה על הקרח. כאשר לואי בארו ואשתו סולקו מתיאטרון האודאון, בעקבות תמיכתם במרד הסטודנטים, הם הגיעו לכאן על מנת לפתוח את התיאטרון שלהם (לא לפני שניהלו את התיאטרון שלהם כמה שנים במבנה בו יושב היום מוזיאון ד'אורסה).

התיאטרון בהנהלת הזוג הצליח מאוד ותפקד גם בתור אולם קונצרטים. אולם אחרי שבני הזוג מתו בשנת 1994 הוחלט להעביר את הקונצרטים לאולם גדול יותר. היום המקום עדיין מתפקד בתור תיאטרון ואם אתם רוצים לדעת מה מוצג בימים אלו אתם מוזמנים להיכנס לקישור הזה. כל השאר מוזמנים להגיע ולו על מנת לצלם את המבנה המקסים הזה.

כתובת: 2Bis Avenue Franklin Delano Roosevelt

כיכר פרנסואה ה-1

כיכר פרנסואה ה-1. צילמה Celette. מקור צילום: ויקיפדיה.
כיכר פרנסואה ה-1. צילמה Celette. מקור צילום: ויקיפדיה.

חלקכם ישאלו את עצמם כיצד המלך פרנסואה ה-1 מונצח דווקא באזור בו לא יצא לו לבקר מעולם (בזמנו מה שיהיה הרובע ה-8 היה מחוץ לחומות פריז). האמת שהכל נובע ממתיחה די מוצלחת. אדם בשם קולונל בראק (Colonel Brack) החליט לקנות את השטח בו נמצאת הכיכר ולפתח את הנדל"ן שבו. על מנת להרשים את המאהבת שלו הוא פירק בית מהמאה ה-16 מהעיר מורה (Moret) ובנה אותו מחדש במקום שהיום נקרא כיכר אלברט ה-1. מכיוון שעל הדלת היה סמל הסלמנדרה, הוא סיפר שזהו הבית שבנה המלך לאהובתו הדוכסית ד'אטן (Ducehsse d'Etamps). כמובן שלא היה לבית הזה שום קשר למלך (הבית היה שייך לאיזה בורגני שמעולם לא פגש את פרנסואה ה-1). אולם המאהבת האמינה לשקר הזה וכך כנראה גם אלו שקבעו את שמות הרחובות מכיוון ששמו של המלך ושמו של ז'אן גוז'ון (Jean Goujon) האדריכל המפורסם שלו, נשארו בשכונה מאז.

Chapelle Notre-Dame de Consolation

chapelle Notre-Dame-de-Consolation. צילם: Guilhem Vellut. מקור צילום: ויקיפדיה.
chapelle Notre-Dame-de-Consolation. צילם: Guilhem Vellut. מקור צילום: ויקיפדיה.

בשנת 1897 מחליטות כמה נשות החברה הגבוהה לפתוח מעין בזאר שבו הן ימכרו כמה מהשמלות שהן פחות אוהבות (והיו להן לא מעט כידוע). את הכסף שיאסף הן תכננו לתרום לצדקה. אולם יום אחרי שהמקום נפתח הוא נשרף ויותר ממאה אנשים נספו ביניהן הדוכסית מאלנסון, אחותה של הקיסרית האוסטרית אליזבת.

על מנת לשמר את זכרם של אלו שנספו הוחלט להקים קאפלה במקום בו הייתה השריפה. כפי שאתם רואים מדובר באחת הקאפלות היפות בפריז ומעטים מאוד מכירים אותה וחבל. אז אם אתם בסביבה מומלץ מאוד להגיע לשם ולהיכנס.

כתובת: 23 Rue Jean Goujon

שעות פתיחה: כל יום בין 09:00-17:00

Avenue Montaigne

מלון פלאזה אתנה. צילם: Ralf.treinen. מקור צילום: ויקיפדיה
מלון פלאזה אתנה. צילם: Ralf.treinen. מקור צילום: ויקיפדיה

כינויה של השדרה הזאת בעבר היה "שדרת האלמנות" בגלל ה"אלמנות העליזות" שנהגו להסתובב שם ולבזבז את כספי הירושה. היום מדובר באחד ממרכזי האופנה החשובים ביותר של פריז. תמצאו שם חנויות של כל בתי אופנת העלית הגדולים ולצידם גם את מלון פלאזה אתנה שמגיש תה צהריים נהדר (לא זול אבל כדאי לנסות לפחות פעם אחת בחיים).

תיאטרון השאנז אליזה

כאן התרחש אולי סקנדל התיאטרלי הגדול ביותר של המאה ה-20, אשר בעצם בישר את בוא המוזיקה והמחול המודרניים. אני מתכוון כמובן להשקה של "פולחן האביב" בשנת 1913 ואתם מוזמנים לקרוא עליו בכתבה המצויינת של רונית גרומן פולחן האביב – הבלט שהפך לשערורייה הגדולה ביותר של פריז. מאז הספיקו להופיע כאן לא מעט מגדולי המוזיקאים ובינהם גאורג שולטי, ארתור רובינשטיין ויהודי מנוחין. וכמובן, לא נשכח את ג'וזפין בייקר, אשר הופיעה כאן במסגרת ה Revue Negre.

היום מוצגים בתיאטרון בעיקר קונצרטים ואם אתם מעוניינים לדעת מה מוצג בזמן שתהיו בפריז אתם מוזמנים להיכנס לקישור הזה.

כתובת:  15 Avenue Montaigne

חנות הבשמים של גרלן (Guerlain)

גרלן הוא אחד ממותגי הבשמים המפורסמים ביותר בהיסטוריה הצרפתית. הוא נוצר בשנת 1828 על ידי פייר גרלן (1798-1864 Pierre-François Pascal Guerlain), אשר זכה אף ליצור בושם מיוחד בשביל בלזאק לצורך פגישתו עם המאהבת שלו מדאם האנסקה. גרלין הגיע לשיא תהילתו בשנת 1853 עת המציא את ה האו דה קולון (Eau  de Cologne), אשר הפך להצלחה גדולה בזכות הקיסרית אוז'ני (אשתו של נפוליון השלישי). העסק שהתחיל ברחוב ריבולי הגיע בשנת 1914 לשאנז אליזה ושם הוא נמצא מאז.

מעבר לבניין היפה ולעושר הריחני במקום ישנה לחנות סוד קטן שרוב התיירים פחות מכירים. אם תעלו לקומה השנייה תגלו שם אוסף של בשמים שיצרה חברת גרלן לכבודם של אנשים מפורסמים ובהזמנה אישית. ודרך אגב, גם אתם יכולים לקבל בושם אישי מגרלן תמורת הסכום הזניח של 25,000 יורו ותוכלו למכור אותו תחת זיכיון מיוחד במשך 100 שנה. שווה, לא?

כתובת: 68 Av. des Champs-Élysées

את הטיפ על החנות הזאת קיבלתי מלירן הוטמכר, אשר עושה עושה סיורי צילום בפריז. אתם מוזמנים להיכנס לאתר שלו על מנת ללמוד עוד עליו ועל הסיורים שלו.

קניות בשאנז אליזה

הסניף החדש של גאלרי לאפייט בשאנז אליזה על חורבותיה של חנות VIRGIN ז
הסניף החדש של גאלרי לאפייט בשאנז אליזה על חורבותיה של חנות VIRGIN ז"ל. צילם: יואל תמנליס

ובהמשך למה שכתבתי על גרלן, אי אפשר להתעלם מכך שהשאנז אליזה כיום היא בעיקר מרכז קניות ענקי. בעיניי די מדובר בבזבוז של זמן איכות בפריז. אבל אם אתם מתעקשים בכל זאת לבקר בחנויות כגון Sephora או H&M אתם מוזמנים לקרוא את הכתבה המקיפה של יואל תמנליס קניות בפריז – המדריך השלם. ודרך אגב, אם בא לכם להמשיך ולבזבז את זמנכם בשדרה הזאת אתם מוזמנים גם ללכת לראות סרט בבית הקולנוע של גומון, אחד המשוכללים והמרשימים של פריז.

מסלולי טיול בשאנז אליזה

אם כל האטרקציות שהזכרתי בפרק הקודם לא מספיקות לכם ואתם רוצים לגלות עוד מהסיפורים שהתרחשו בשאנז אליזה אני ממליץ בחום על מסלולי הטיול הבאים שעוברים שם:

שאנז אליזה – מלונות ודירות נופש

הרשו לי להודות, אינני אוהב את השאנז אליזה ואינני אוהב להתגורר בסביבה. אולם אני בהחלט מבין מדוע ישנם אנשים שדווקא ירצו להתגורר שם (לדוגמא: אנשים דתיים ירצו להתגורר ליד בית חב"ד שם יוכלו לחגוג את השבת). לכן אם החלטתם להתגורר בסביבה אלו הן הכתבות עליהן אני ממליץ

הכתבה עודכנה לאחרונה בתאריך

אהבתם את הכתבה? מוזמנים לשתף :-)

שתף אותי בפייסבוק
צייץ אותי בטוויטר
שלח אותי באימייל
נעץ אותי בפינטרסט

והערה קטנה לסיום....

אני מאוד מקווה שהכתבה הזאת מצאה חן בעיניכם. אני משקיע המון זמן ולא מעט כסף על מנת לספק לכם מידע איכותי ובחינם. אז אם במקרה אתם מתכננים טיול לצרפת ובא לכם לפרגן לי, כל מה שצריך לעשות זה להזמין את מקומות הלינה שלכם והכרטיסים לאטרקציות השונות והמופעים דרך האתר שלי.

ההזמנות הללו לא יעלו לכם יורו אחד נוסף אך כל הזמנה כזאת תספק לי עמלה קטנה שאותה אשקיע חזרה באתר. הנה הדפים העיקריים מהם ניתן להזמין מקומות לינה וכרטיסים:

המון תודה מראש והמשך קריאה מהנה באתר!

11 תגובות

      1. וכדאי להדגיש את יופיה של השדרה לפני ואחרי noel. לא להחמיץ.

  1. תודה רבה צבי,
    נהיניתי לקרוא אותך ושוב לטייל איתך במחוזות ילדותי. אוהבת את השאנזה אליזה ואת כל נקודות הענין בה. למי שמגיע בפעם הראשונה בהחלט כדאי לא לפסוח על שדרת האורות המפורסמת ולו כדי להבין את הכבוד ההיסטורי. מרסל פרוסט הוא אחד הסופרים האהובים עלי כמו ג׳ו דאסן אותו הזכרת ועליו גדלתי. פריס מהממת בכל עת.

  2. כפרנקופילית וכקוראה מושבעת של כתבותיך, מסכימה חלקית עם דעתך לגבי השדרה המפורסמת. יצא לי לבקר בה לפני כ 40 שנה כשהייתי נערה צעירה. אכן, הייתה אוירה אחרת. אוירה של יוקרה, של תרבות ופסגת הפריזאיות.
    היום, השדרה הפכה להיות מסחרית, מלאה בתיירים ,בתי קפה מפקיעים מחירים, אך עדיין, כשמבקרת בפריס, לא מוותרת על ביקור בשאנז אליזה. מאמינה ומקווה שהשדרה תחזור לימי זוהרה .

  3. הייתי נורא מזמן אבל זוכרת שלא הבנתי מה העניין עם השדרות האלה. מאוד נהניתי לקרוא.

  4. תודה רבה על ההעמקה – מעניין להפליא (וגם הלינק לחנויות פאריס מזמין..) אם לא גרים בעיר הנהדרת הזו אף פעם אין מספיק זמן..אז הימים המעטים וודאי שלא יבוזבזו בשאנ דה אליזה ..

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

פריז למטייל

מידע על מחוזות צרפת

מחוץ לצרפת

תרבות צרפת

כתבות שיעניינו אותכם

כתבות אחרונות

בואו נשמור על קשר

הכתבות המעניינות ביותר, מידע על טיולים בצרפת, הרצאות, ערבי שאנסונים ועוד דברים שפרנקופילים אוהבים אצלך במייל פעם בשבוע. ואם זה לא מספיק קבלו עוד בונוס קטן: מפות אינטרקטיביות של צרפת שישלחו אליכם מיד עם תום תהליך ההרשמה :)

הבטחה של פרנקופיל – מכיוון שאני לא נפוליאון אין לי שום כוונה להפגיז את תיבת הדוא”ל שלכם או להעביר את פרטי הדוא"ל לגורמים אחרים.

הרשמה לעלון של פרנקופילים אנונימיים

כבר הצטרפתם לקבוצת הפייסבוק
 פריז ואיל דה פראנס?

שם תוכלו לשאול שאלות לגבי פריז ומחוז איל דה פראנס, לקבל טיפים מהקהילה, לספר לנו חוויות מהטיול האחרון שלכם ועוד…

האתר משתמש בעוגיות (ולא רק מדלן) על מנת לספק לאורחיו חווית משתמש איכותית. ניתן לקרוא על כך עוד בדף העוסק בפרטיות ותנאי השימוש.