בוז’ולה נובו – כיצד יין בוסרי הופך להצלחה שיווקית

יין בוז'ולה

צרפת ידועה ברצינות התהומית שהיא מייחסת לאוכל והיין שלה ולכן יצרה שורה ארוכה של חוקים שמגדירים בדיוק כל מאכל או יין. הדוגמא הטובה ביותר לכך היא ההתעקשות שלהם להכניס סעיף בנוגע ליין השמפנייה, בחוזה וורסאי, אשר סיים את מלחמת העולם הראשונה. דוגמא נוספת היא הבגט, אשר על פי חוק חייב להיות במשקל 250-350 גרם ובאורך 55-65 סנטימטר. חוקים אלו ובראשם החוק הנקרא AOC (ראשי תיבות של Appellation d’origine contrôlée), אשר קובע היכן וכיצד יש לייצר את נקניקיה, יינותיה וגבינותיה של צרפת, הם עתיקים מאוד. הדוגמא העתיקה ביותר של חוק כזה ניתן למצוא כבר במאה ה-15, כאשר יצא צו של הפרלמנט שקובע שגבינה כחולה יכולה להקרא רוקפור רק אם היא מיוצרת בכפר Roquefort-sur-Soulzon).

חבל הבוז’ולה נמצא במזרח צרפת ומייצר יין מענבי גאמיי (Gamay). על פי החוק שנוצר במהלך המאה ה – 20 את יינות הבוז’ולה אסור היה להתחיל לשווק לפני ה – 15 לדצמבר של שנת הבציר. אולם מספר סוחרי יין ממולחים הצליחו לכופף את החוק (דבר נדיר מאוד בצרפת) והקדימו את תחילת שיווק יין הבוז’ולה ל 15 בנובמבר. כתוצאה מהשיווק המוקדם היין, אשר נקרא בוז’ולה נובו, על מנת להבדיל אותו מיינות בוז’ולה אחרים, כמעט ולא מתיישן מה שגורם לטעם הפירותי והכמעט בוסרי שלו. מי שהפך את יין הבוז’ולה נובו לסיפור הצלחה שיווקי מדהים הוא ז’ורז’ דובף (Georges Dubeouf), אשר הגה את הרעיון של השקת יין הבוז’ולה בכל העולם באותו יום וכתוצאה מכך נוצרה מעין תחרות לגבי מי מצליח להשיג את הבקבוקים הראשונים של יין הבוז’ולה. החגיגה הפכה להצלחה כלכלית גדולה, אשר שיפרה את תזרים המזומנים של ייצרני היין מכיוון שאפשרה להם למכור כמויות גדולות של יין עוד לפני שהחלה התקופה הרשמית שבה מותר למכור את יינות הבוז’ולה.

במהלך השנים נוצרה חגיגה שלמה מסביב להשקת יין הבוז’ולה ובמהלך שנות ה-70 ההשקה הפכה לאירוע לאומי. במהלך שנות ה-80 התפשטה החגיגה למדינות נוספות ובהן ארה”ב ויפן ואף הגיעה אלינו. בשנת 1985 שונה תאריך ההשקה של יין הבוז’ולה נובו ליום חמישי השלישי של חודש נובמבר דבר שמאפשר לכל אוהבי היין אצלנו להתחיל את הסופ”ש עם מעט יותר שמחה מכרגיל. יצא לי להשתף השנה בחגיגות הבוז’ולה שהתקיימו במכון הצרפתי בתל אביב . ליוותה אותי בעלת בלוג האוכל המצויין הגרגרנית, אשר על אהבתה לצרפת ומטבחה ניתן לקרוא כאן. לצד יינות הבוז’ולה המפורסמים הוגשו גם גבינות, דגים, בשר ולחם משובח, אשר סיפקו ליווי מצויין ליין הצעיר וליינות עמק האלה, אשר קפצו לבקר והיו נהדרים. השמחה הפכה מבחינתי לגדולה עוד יותר, כאשר פגשתי כמה וכמה פרנקופילים מהאתר, אשר ברגע אחד חדלו להיות אנונימיים. השילוב בין האוכל, היין והחברה הפכה את האירוע בעיני להצלחה אדירה ואני כבר מחכה לאירוע של השנה הבאה.

  •  
  •  
  •  
  •  
  •