דף הבית » תרבות צרפת » היסטוריה » שעה שאני מחפש את הבסטיליה

שעה שאני מחפש את הבסטיליה

אין סרט יותר מתאים ליום העצמאות מאשר “גבעת חלפון אינה עונה, אשר סיפק לנו אין ספור של משפטים אלמותיים. אחד מהם הוא “שעה, שעה שאני מחפש את הים. לא יכלו לשים שלט קטן – ים”. בכל פעם שאני שומע את המשפט הזה אני נזכר באותה שיחת טלפון, אשר קיבלתי לפני שנים רבות מחבר טוב, אשר התקשר אלי מפריז ואמר לי שכבר שעה הוא מחפש את מצודת הבסטיליה ולא מוצא אותה. אז לטובתו, לטובת שאר הפרנקופילים ולתפארת מדינת ישראל הרשו לי לספר לכם כמה עובדות שלא בטוח שידעתם על הבסטיליה:

הבסטיליה החלה את דרכה לא בתור בית כלא

שני המגדלים הראשונים של הבסטילייה נבנו בשנת 1357 לא בתור בית כלא מלכותי אלא בתור מצודה שתפקידה להגן על גבולה המזרחי של פריז. למען האמת המגדלים הללו לא נבנו על ידי מלך צרפת אלא על ידי אטיין מרסל (Etienne Marcel) ראש הסוחרים של פריז וראש העיר הלא רשמי שלה (באותה תקופה תפקיד ראש העיר לא היה קיים). במהלך שנות ה – 70 של המאה ה-14 נבנו ששת המגדלים הנוספים והבסטיליה הפכה לאחת מהמצודות המרשימות ביותר של ימי הביניים. מה שלא הפריע לאנגלים שכבשו אותה בשנת 1420…

האסיר הראשון של הבסטילייה היה הארכיטקט שלה…

האנגלים הם גם הראשונים, אשר הפכו את הבסטילייה לבית כלא, כאשר האסיר הראשון שלה היה לא פחות ולא יותר מאשר הארכיטקט שלה הוג אובריאו (Hugues Aubriot). אין ספק, כבר במאה ה-15 היו האנגלים חזקים בשימוש באירוניה…

הבסטילייה הייתה כלא דה לוקס

במהלך המאות ה-17 וה-18 הפכה הבסטילייה לסמל הברוטליות של השלטון האבסולוטי למרות שבפועל המצודה הייתה סוג של “כלא דה לוקס” בו שהו לרוב אצילים לתקופה שארכה לא יותר מחצי שנה. להבדיל מבתי כלא אחרים, יכלו האסירים לשמור על חלק ניכר מאורח חייהם הקודם והתאפשר להם להביא ריהוט, משרתים, בידור ואף להנות מביקוריה של המאהבת. הגדיל לעשות הקרדינל דה רואהן (de Rohan), אשר הזמין לתאו שבבסטיליה כ-20 מחבריו הקרובים לארוחת ערב מפוארת.

והיו שם כמה אורחים מפורסמים מאוד…

אחד מהאסירים המפורסמים של הבסטיליה היה וולטר, אשר נכלא שם בשנת 1717 לאחר שלעג לדוכס מאורליאן עוצר צרפת. וולטר ניצל את תקופת מאסרו על מנת לכתוב את המחזה אדיפוס ובסך הכל חי לא רע שם. על כך יעידו דבריו לעוצר לאחר שזה שחרר אותו: “רציתי להודות לך מקרב לב על האוכל המצויין שכבודו מימן לי. בפעם הבאה אין צורך לממן לי גם את המגורים”. אסיר מפורסם נוסף היה המרקיז דה סאד, אשר נכלא בבסטיליה לבקשת משפחתו ושם כתב את אחת מיצירותיו המפורסמות “120 ימים בסדום”. גם המרקיז חי לא רע בבסטיליה ואף אושר לו לשתות את היין שהופק באחוזותיו בפרובאנס. אולם, 10 ימים לפני כיבוש הבסטיליה הועבר המרקיז דה סאד לבית החולים לחולי נפש בשראנטון (Charanton) לאחר שבתגובה לכך שמושל הבסטיליה ביטל את הזכות שלו לטייל על מגדלי המצודה, בנה המרקיז מעין מגאפון מנייר והחל לצרוח בפני העוברים ושבים מתחת לחלונו, שהאסירים בכלא נטבחים על ידי שומריהם.

אז מי באמת רצה להרוס את הבסטיליה?

האם העם הצרפתי הוא זה שיזם את הרס הבסטיליה? לא בדיוק. החזקת הבסטיליה עלתה לצרפת הון עתק ובשנת 1784 הוחלט לסגור את הכלא, להרוס את רוב שטח הבסטיליה ולהשאיר רק 2 מגדלים כעדות היסטורית. על הריסות הבסטיליה הייתה אמורה לקום “כיכר לואי ה-16” שבמרכזה פירמידה עשויה משרשראות ברזל ומנעולים בהם השתמשו בבסטיליה. על הפירמידה היה אמור לקום פסל של המלך המושיט יד לעבר הריסות הבסטיליה ובאופן סימבולי משחרר את פריז. אולם, כמו לא מעט תוכניות, גם תוכנית זו התעכבה בגלל הבירוקרטיה הצרפתית וכתוצאה מכך המהפכנים הגיעו לבסטיליה קודם והשאר היסטוריה.

היכן ניתן למצוא את הבסטיליה היום?

לאחר שהבסטיליה נהרסה הקימו המהפכנים מיזרקה. נפוליאון שלא אהב את הסמל המהפכני חשב בתחילה להקים את שער הניצחון המפורסם שלו בכיכר הבסטיליה אולם לאחר מכן החליט להקים במקום פסל ענקי של פיל עשוי מטיח. הפסל עמד במקום בין השנים 1814-1846 ולצידו הוקם בשנת 1833 עמוד עם פסל הברונזה המציין את הרוגי מהפכת יולי 1830, אשר קיים עד היום. רוצים בכל זאת לטייל על הבסטיליה? לכו לכיכר קונקורד וחצו את הסיין. מזל טוב, ברגע זה עמדתם על הבסטיליה מכיוון שבוני הגשר השתמשו באבנים שנלקחו מהמצודה. שאר האבנים מהמצודה נמכרו על ידי פייר פרנסואה פאלוי (Pierre Francois Paloy) לתיירים ובכך הפך פרנסואה לאדם עשיר מאוד ובאותה הזדמנות לאבי ענף המזכרות לתיירים.

אהבתם את הכתבה?

אני משקיע באתר אינסוף שעות בחודש (בכיף גדול) על מנת להביא לכם את הכתבות האיכותיות ביותר שיהפכו את תכנון הטיול שלכם לצרפת לקל ומהנה. רוצים לעזור לי לפתח את האתר ולהמשיך לספק תוכן איכותי ובחינם?

האמת שאין דבר פשוט מזה. אם במקרה אתם נוסעים לצרפת תוכלו לתמוך באתר על ידי הזמנת מלונות, דירות, כרטיסים למוזיאונים ואטרקציות בפריז או מחוצה לה, מופעים ומסעדות (או בקיצור כל מה שאתם צריכים בשביל הטיול שלכם).  ההזמנות הללו לא יעלו לכם שקל אחד נוסף (חלקן אפילו יחסכו לכם כסף) אבל לי הם יתנו עמלה קטנה שתאפשר לי להמשיך ולהשקיע באתר על מנת להפוך אותו לטוב עוד יותר.

ואם לא יוצא לכם לנסוע לצרפת בקרוב ובכל זאת בא לך לעזור אשמח אם תשתפו את הכתבה כדי שגם החברים שלכם יהנו.

המון תודה מראש.

צבי חזנוב (הפרנקופיל)

הרשמה לעלון שלי

הכתבות המעניינות ביותר, מידע על טיולים בצרפת, הרצאות, ערבי שאנסונים ועוד דברים שפרנקופילים אוהבים אצלך במייל פעם בשבוע.

הבטחה של פרנקופיל – מכיוון שאני לא נפוליון אין לי שום כוונה להפגיז את תיבת הדוא”ל שלך.

8 תגובות על “שעה שאני מחפש את הבסטיליה”

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    תודה על המידע המעניין, כפרנקופילית אני מאוד נהנות לקרוא את הכתבות שלך הכתובות בכישרון רב.
    שאלה קטנה: כאשר חוצים את הסיין מהקונקורד, מגיעים לארמון בורבון , די רחוק מכיכר הבסטיליה. שם עמד הכלא ?

    1. צבי חזנוב

      תודה רבה על הפירגון 🙂

      לגבי שאלתך, הבסטיליה עמדה בגבול המזרחי של פריז הישנה (היכן שהיום כיכר הבסטיליה). פשוט כשפירקו אותה לקחו חלק מהאבנים, העבירו אותם מערבה ובנו איתם את גשר הקונקורד.

  2. תודה על המאמר והסרטון המעניינים. לא יאומן עד כמה אתה מוסיף לפרנקופילים הכי כבדים…
    ביי אורנה

  3. פז אילן

    xהבתי למרות שחייתי בפאריס לא מעט שנים אתה מחדש לי דברים עלומים

  4. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    יש פער גדול בין העובדות שבכתבה ולבין המצוי בערך בסטיליה הקצר בויקיפדיה בעברית. מדוע ?
    תודה
    שמיל

    1. צבי חזנוב

      בשביל זה תצטרך לשאול את מי שכתב את הערך בויקיפדיה. המידע שלי מבוסס על לא מעט סיפרי היסטוריה.

מה דעתכם על הכתבה?

האימייל לא יוצג באתר.