יש כאלו אנשים שיכולים לחיות עם הבאקט ליסט שלהם עד יומם האחרון, למלא אותו מידי פעם ולהמשיך את החיים כרגיל. אני, לשמחתי ולצערי נמניתי עם האנשים האלה, שכשמשהו נוסף להם לבאקט ליסט, הם פשוט לא ישנו בשקט ויקפצו על רגל אחת, ישגעו פילים ויטמטמו את העולם, כי המשהו הזה בבאקט ליסט שלהם מ-ש-ג-ע אותם!!! יום אחד, ללא התראה מוקדמת, פרץ בסערה לתוך הרשימה הזו וואחד חלום… שייט תעלות. ועכשיו!! כאחת שגם מנהלת עסק, גם בעלת משפחה מכובדת (4 בנות סילבופלה’) ועוד מליון עיסוקים, נלחמתי בשיניים כדי שזה יתממש. טוב, אולי זה לא מדוייק. ברגע שההורים האלופים הסכימו לשמור לכמה ימים על הבנות, הדרך היתה סלולה היישר לבאקט. או לבגט.
שייט תעלות בחבל אנז’ו – בשביל מה הינו צריכים את זה?
לקח לנו כמה חודשים טובים עד שזה התגבש לכדי גן עדן, וכך יצאנו האיש ואני לחגוג יום נישואים מאוחר, ויומולדת מוקדם על פני תעלות צרפת. החששות שניקרו לנו בראש וסילקנו אותם מהר:
-מה? נשאר על הספינה כל הזמן יחד ולא נזוז?
-מה אם זה יסתבר כשעמום גריאטרי? מה אם נרצה הביתה על השעה הראשונה?
-מה אם האזור הפחות מתוייר הזה יהיה סתם? לא חראם על החופש שקיבלנו ללא ילדים?
-מה אם לא נצליח להשיט את הסירה? כי בין החוזקות שלנו יש המון דברים, אבל פחות דברים טכניים כאלה… ועוד לנווט לבד, ישמרנו האל.
-מה אם ימצאו אותנו קניבלים בדרך? או יצודו אותנו נמרים?
אז איך זה היה באמת?
בקיצור. לא נמרים גריאטריים, לא קניבלים חסרי יכולת ניווט, עשינו את זה כמו גדולים. לאחר לבטים, נבחר אזור אנז’ו (Anjou) עבור השייט, שהתגלה כפנינה. אוויר נקי, הכל ירוק, מלא טירות (או שאולי זה בתים?) צצים על כל גבעה. שדות על גבי שדות, סוסים חמורים ופרות שנראים כאילו החיים שלהם דבש. זו הייתה חוויה פשוט מדהימה. הרגשנו את עצמנו שטים בגן עדן. כולם היו חביבים אלינו, וכמובן בונג’ור בונג’ור וחיוך חיוך לכל אחד שעובר כמקובל, עד שכואב בלחיים בערב. במיוחד עבור החוויה הזו, למדתי לרכב על אופניים וזה השתלם. לאורך כל המסלול בנהר, קיים מסלול אופניים וסוסים, מישורי ומוצל. בנקודות העגינה יצאנו לשוטט בכפרים, שרובם כפרי רפאים עם אוכלוסיה לא ממש צעירה. ובכל זאת, זו הייתה חוויה אותנטית מפנקת ונהנתנית למדי.
הדהים אותנו, שלא חשוב שאין כלום בכפר. ויש ארבעה תושבים בממוצע, ובכל זאת תמיד יהיה מקום לקרואסונים טריים בבוקר. קיבלנו את הסירה המתוקה והמאובזרת ולאחר תדרוך של שעתיים מול הצוות החמוד יצאנו יחד עם המדריך כדי לנסות את כישורי העגינה החדשים שלנו על המזח הקרוב. בתוך דקות בודדות נכנסנו בכל הכח במזח לקול זעקות המדריך שלא ציפה שיקרה לו דבר כזה. לבסוף נפרדנו בלחיצת יד, כשהוא מספר שלמרבה הבושה, הישראלים הקודמים נתנו לו טיפ של עשר אגורות ועוד סיפרו שזה שווה הרבה כסף. בושות.
ניווטנו בהנאה ולא הבנו למה מגיע לנו כל הטוב הזה. בישלנו ארוחות כמעט גורמה בסירה. נהנינו משקיעות שלא יאמנו. קשקשנו עם אנשים ששטו על המסלול שלנו בכמה נקודות לאורך השיט. הלוקים (נגיד שזה מיני סכר /מעלית זרם שמטרתה להשוות בין הגבהים השונים לאורך הנהר כדי לאפשר מעבר לסירות) היו מקור לצחוקים מבחינתנו, הוסיפו לחוויה הכללית.
בקיצור- בא לי שוב!!! ויפה קרואסון אחד קודם!
אז איך עושים את זה?
– פנינו לענבל המקסימה מחברת גרייבר, וכל הסיפור מאגדות הזה הוא הרבה בזכותה. (למעט עלות תיווך מינורית , המחיר אותו דבר כמו להזמין לבד , פה נוסף אלמנט של גב ישראלי למקרה הצורך, מאוד שמחה שככה עשינו).
– טיסת איזיג’ט לפריז + רכב מושכר. (אפשר ברכבת, לא רצינו).
ישנו לילה בשדה במלון קול ביותר, דקות הליכה מטרמינל 3- citizan N . צעיר מקסים ובבוקר אף טעים.
-אם אתם באזור ולנים שם לילה לפני או אחרי השייט, אז חובה עליכם להגיע לb&b משגע!!! עם אנשים מתוקים ומארחים ביד רחבה, אוהבים לדבר, לשאול ולהתעניין. המקום כולו לקוח מגן עדן, ערבות בוכיות ענקיות, מקיפות משטחי דשא ונושקות למים. נקי, מפנק וטעים, כי תמורת 28 יורו יש גם ארוחת ערב במקום, אל תוותרו על החוויה, ותזכרו אותי כשתלכו לשם 😎. שם המקום – Le Rideau Miné . נהדר!! יש אותם בבוקינג גם. בברכת הלוואי שזה יקרה לנו שוב. להתראות, יעל.
