ב-1848 נחרדה פריז כולה. גופות נשים צעירות, שזה עתה נפטרו, הוצאו מקבריהן והתגלו על ידי שומרי בית הקברות מונפרנאס. במשך שנה שלמה נמשך הסיוט עד אשר נמצאה תחבולה שהודות לה נחשף הנקרופיל שזכה לתואר “הערפד ממונפרנאס”.
תעלומה מקברית
ב-1848 נבעתו התושבים בקראם את כותרות העיתונים. גופות נשים צעירות, שזה עתה נפטרו, הוצאו מקבריהן והתגלו על ידי שומרי בית הקברות מונפרנאס במצב מחריד. עיקר הפעילות הזוועתית בוצעה במונפרנאס אך גם בבתי קברות אחרים, כולל פר לשז, נרשמה התופעה.
על גופות הנשים, שבוצעה בהן התעללות מינית, זוהו סימני נשיכות ובטנן הייתה מרוטשת. גם גופות של גברים, במספר קטן יותר, הוצאו מקברם ורוטשו. דו”חות הרופאים קבעו שבעוד שגופות הנשים נבעלו, גופות הגברים שימשו קרקע לאוננות. מדובר, אם כן, בנקרופיליה ובנקרוסדיזם. בתקופה ההיא לא ידעו עדיין ממש מה פירוש הסטייה הזאת, למרות שיש עדויות לה כבר מימי מצרים העתיקה. גם כיום, אגב, מתקשים אנשי המקצוע להסביר את התופעה הנדירה.
מיהו היצור שנכנס ללא רשות, בלילה, לבתי קברות? שמוחק גבולות בין חיים ומוות? שמחלל כבוד מתים? שעושה מעשים כל כך מפלצתיים? ערפד? בן אנוש? שנה שלמה נמשך הסיוט. עד שכוחות הסדר מצאו תחבולה: הם התקינו מלכודת ליד המקום בחומת בית הקברות שדרכו נכנס היצור כדי לבצע את זממו. נגיעה בחוט ברזל הייתה אמורה להפעיל מכונת יריה שתפגע בפורץ.
הערפד הוא בן אנוש
התחבולה עבדה. היצור שביצע את המעשים המחרידים היה חייל בצבא הצרפתי, סמל מכובד, ממשפחה טובה, מחונך כיאות, שאי אפשר היה לחשוד בו אילולא נתפס. ויותר מכך: החייל היה גבר בלונדיני נאה בעל פני מלאך. והיו לו אפילו חברות שבכיבושיהן נהג להתפאר. בתחילה נפצע החייל קלות והצליח להימלט. בפעם שנייה נפצע קשה יותר ונאלץ להתאשפז. כך התגלתה זהותו.
פרנסואה ברטראן הגיע לבית החולים הצבאי וול דה גראס, שם הודה במעשיו ונשפט לשנת מאסר. לאחר מכן הצטרף שוב לצבא צרפת והשתתף בסלילת דרכים באלג’יריה. אחרי שהשתחרר מהצבא, עבר לעיר לה אבר בנורמנדי והתחתן. הוא עסק בכל מיני עבודות זוטרות אך כנראה לא נגמל מהמחלה. בעיר בה התגורר, לה אבר, התגלו עוד כמה גוויות של נשים צעירות שהוצאו מקברן. האם המשיך פרנסואה ברטראן בסטייתו? יש לשער שכן. מישל דנסל, סופר שהקדיש לו ביוגרפיה מפורטת, מייחס לו עוד שני מעשי ביזוי גוויות. ב-1878 נפטר פרנסואה ברטראן בגיל 54.
השראה
- על פרנסואה ברטראן, שכונה “הערפד ממונפרנאס” ו”הסמל הנקרופיל”, נכתבו לא מעט ספרים, מסות ורומנים. גי דה מופסאן שאב השראה מהמקרה בסיפור הנקרא “הקבר” ,La Tombe מ-1884. הנובלה מספרת על שומר בית קברות בעיר בזייה שמפתיע עורך דין צעיר, יפה ועשיר בשעה שהוא מוציא מהקבר גוויה של בחורה שנטמנה בעפר ביום האתמול. אך בעוד שבמציאות פרנסואה ברטראן התעלל בגופות אנונימיות כדי להשביע את יצריו האפלים, בסיפור של מופסאן עורך הדין מתקשה להיפרד מאישה אהובה שנגזלה ממנו לאחר מחלה פתאומית.
- הסופר מישל דנסל Michel Dansel הקדיש לאיש, כאמור, ביוגרפיה מפורטת בשם: “הסמל ברטראן: דיוקן של נקרופיל מאושר“, שיצאה לאור ב-1991.
גם כמה רומנים נכתבו בהשראת האיש. האמריקאי גי אנדור פרסם ב-1933 רומן היסטורי-פנטסטי-רומנטי שנקרא “אדם זאב“: הרומן תורגם גם לצרפתית.
- הסופר הצרפתי גי דה וורני פרסם ב-1965 רומן נוסף שגיבורו נכתב בהשראת פרנסואה ברטראן.
- פרנסואה ברטראן השאיר חותם גם באמנות. ב-1965, בתערוכת הסוריאליזם הבינלאומית, הופיע האמן הפלסטי ז’אן בנואה Jean Benoît בתחפושת של נקרופיל. המעמד הונצח בצילומים על ידי הסופר והמשורר הקרואטי
.Radovan Ivsic.
ויש גם שיר, הנקרא ,Dark Delight של הרכב גרמני, הכלול באלבום שיצא ב-2003: