מלונות מומלצים ברובע ה-13 בפריז (צ’יינה טאון, Place d’Italie, Butte Aux Cailles)

בניין אוסמני משנת 1903 בשדרות סן מרסל (Boulevard Saint-Marcel), עם ארבעים ושניים חדרים שעוצבו מחדש בארבעה נושאי צבע. מה שמייחד אותו: אגף בריאות הכלול במחיר החדר, עם סאונה ומקלחת חוויתית, ומזמינים בו שעה בקבלה. חדר הכושר פתוח מסביב לשעון, בכל חדר מכונת נספרסו ובקבלת הפנים מחכה בקבוק מים. עד רחוב מופטאר ולגן הצמחים הולכים כעשר דקות. שימו לב שארוחת הבוקר בתשלום נפרד ושאין חניה במלון. אני ממליץ לבקש חדר בקומה גבוהה, מכיוון שמכמה מהם רואים את מגדל אייפל.

זה לא בדיוק מלון אלא בית אירוח: חמישה חדרים בלבד, בבית פרטי משנת 1920 ברחוב דה לה פונטן א מולאר (Rue de la Fontaine à Mulard), בדרום הרובע. יש חדר ספרייה עם קפה ותה, טרסה, וארוחת בוקר שמוכנת בהזמנה עם נקניקים, סלט פירות טרי, מיצים ומאפים צרפתיים בכ-11 יורו. פארק מונסורי והקמפוס הבינלאומי במרחק שש דקות הליכה, ותחנת סיטה אוניברסיטר של ה-RER B, שנוסעת ישירות לשארל דה גול, כשמונה מאות מטר משם. שימו לב שאין קבלה מסביב לשעון ושחמישה חדרים נתפסים מהר. אני ממליץ להזמין חודשים מראש.

חמישים חדרים ברחוב אדואר מאנה (Rue Edouard Manet), רחוב שקט שלוש דקות הליכה מכיכר איטליה. בקומת הכניסה יש גינת חורף מזוגגת, ספרייה ובר סלון שמגיש בערב יין וגבינות, וזה בדיוק מה שרוצים אחרי יום הליכה. החדרים אטומים לרעש ומוגדרים נטולי אלרגנים, עם מכונת אספרסו ומגש תה. ארוחת הבוקר בופה בכ-19 יורו ובסופי שבוע מוגשת עד אחת עשרה. כיכר איטליה היא צומת של קווים 5, 6 ו-7. שימו לב שהחדרים לא גדולים. אני ממליץ לבקש חדר לצד הגינה, מכיוון שזה החלק הכי שקט בבניין.

המלון הצף הראשון בפריז, עוגן ברציף אוסטרליץ (Quai d’Austerlitz): שתי גחונות של קטמרן שמחוברות בגשר מזוגג, חמישים וארבעה חדרים וארבע סוויטות, וביניהן בריכה קטנה על הסיפון שפתוחה רק לאורחים. הבר והמסעדה משקיפים על הסיין מבעד לחלונות ענק, ארוחת הבוקר מתחילה בשש וחצי ונמשכת עד הצהריים, ובסופי שבוע יש ברנץ׳. יש גם מרינה צמודה שממנה אפשר לשכור סירה פרטית לשייט על הנהר. שימו לב שהמלון זז קלות על המים, כך שמי שסובל ממחלת ים כדאי שיוותר, ושהרציף ער מאוד בלילות הקיץ. אני ממליץ לבקש חדר בצד הפונה לגדה השמאלית.

שמונים ושמונה חדרים בשדרות ונסן אוריול (Boulevard Vincent Auriol), עם עיצוב שכולו הצדעה לספרות, בהתאם לשכנה הגדולה: הספרייה הלאומית פרנסואה מיטראן. הבר והמסעדה לה פאז׳ (La Page) פתוחים משש וחצי בבוקר עד אחת בלילה, ולארוחת הבוקר יש שלוש אפשרויות: בופה, לחדר, או קפה ומאפה מהיר בבר. ילדים עד גיל 12 אוכלים ארוחת בוקר בחינם. תחנת קה דה לה גאר (Quai de la Gare) על קו 6 נמצאת ממש מול המלון. שימו לב שהחדרים הם 14 עד 17 מטר. אני ממליץ לבקש חדר פריווילג׳ עם מרפסת.

בשדרה מוצלת של עצי דולב, מאה מטר מכיכר איטליה, מסתתר מאחורי חזית גבוהה מה שנראה כמו וילה ולא כמו מלון. המלון שופץ ב-2022 ויש בו 60 חדרים, גינות פנימיות וטרסת גג בקומה השלישית שעליה ניצבים פסלים קלאסיים. הפרט שאני הכי אוהב כאן: היצירות התלויות בחדרים נעשו בידי תלמידי בית הספר אסטיין (École Estienne) שנמצא בשכונה, ויש גם סדרת צילומים שהוקדשה למנופקטורה של הגובלן, השכנה ההיסטורית של המלון. ארוחת הבוקר בסגנון בראנץ’ עם מוצרים אורגניים, ונבטים שגדלים בגינה. אולם החדרים המשולשים צפופים לשלושה אנשים, אז משפחות כדאי שיקחו שני חדרים.

ארבעים ואחד חדרים ברחוב ז׳אן קולי (Rue Jean Colly), בלב הרובע האסייתי של פריז, כלומר בטווח הליכה מכמה מהמסעדות הסיניות והווייטנאמיות הטובות בעיר. על הגג יש טרסה עם נוף, בחדרים מיזוג ומיני בר, ויש חדרים לשלושה ולארבעה. בקבלה אפשר לבקש מתאם חשמל ומשקל למזוודות, ולמשפחות יש מיטת תינוק, עגלה, כיסא אוכל ומחמם בקבוקים. תחנת אולימפיאד (Olympiades) על קו 14, שלוקח ישירות לשאטלה ולגאר דה ליון, נמצאת ארבע דקות הליכה. שימו לב שאין מסעדה במלון. אני ממליץ לעלות לטרסה בשקיעה, כי זה הדבר הכי יפה שיש כאן.

חמישים ושבעה חדרים ברחוב דה לספרנס (Rue de l’Espérance), בלב בוט או קאיי, השכונה שנראית ומרגישה ככפר קטן בתוך פריז. החדרים מודרניים עם רצפות עץ, בחלקם מקרר ומרפסת, ויש חדרים לארבעה ושתי סוויטות. יש גינה וטרסה פרטית, בר סלון, ומיטות ארוכות מהרגיל, מה שיעניין את הגבוהים בינינו. ארוחת הבוקר בופה או קונטיננטלית לחדר. תחנת קורביזאר (Corvisart) על קו 6 וכיכר איטליה עם שלושה קווים במרחק הליכה קצר. שימו לב שהחדרים קטנים. אני ממליץ לבקש חדר עם מרפסת אל הגינה.

שבעים ושניים חדרים ברחוב בארו (Rue Barrault), במלון שהעיצוב שלו לוקח את הסטריט ארט של השכונה פנימה: פרסקו בכל קומה עם מונומנטים ודמויות פריזאיות, ופוד טראק בכניסה. ארוחת הבוקר כלולה במחיר החדר, ובלובי יש פינת אירוח פתוחה כל היום עם קפה, תה ומתוקים חינם. יש בר עם שולחן כדורגל ופינת ילדים, וגם השכרת אופניים. תחנת קורביזאר על קו 6 נמצאת שתי דקות הליכה. שימו לב שהרחוב עולה במעלה גבעה, מה שלא נעים עם מזוודות כבדות, ושחדרי הרחצה קטנים. אני ממליץ לקחת מונית עד הדלת ביום ההגעה.

חמישים ושבעה חדרים ברחוב ורונז (Rue Véronèse), מאחורי חזית קלאסית עם מרפסות מעוטרות. זה מלון רשת פשוט אבל ממוקם היטב: ארבע דקות הליכה מכיכר איטליה עם קווים 5, 6 ו-7, וחמש דקות מגובלן. בכל חדר מיזוג, קומקום ומוצרי רחצה אקולוגיים, יש חדרים מקושרים, וילדים לנים בחינם. ארוחת הבוקר בופה בכ-15 יורו, והקבלה מאוישת מסביב לשעון. בקומת הכניסה יש עמדת מחשב לשימוש האורחים ופינת ישיבה עם טלוויזיה. שימו לב שהחדרים הם כשנים עשר מטר ושהריהוט סטנדרטי לגמרי. אני ממליץ עליו למי שרוצה בסיס זול ומחובר היטב ולא מחפש אופי.

שבעים חדרים שתי דקות הליכה מתחנת פלאס ד׳איטלי, שהיא אחד מצומתי המטרו הנוחים בפריז עם שלושה קווים. החדרים עוצבו סביב נושא המוזיקה, כולם ממוזגים עם קומקום ואמבטיה, וחלקם מקושרים למשפחות. בקומת הכניסה יש בר בשם לה קוליזה (Le Colisée) ושלושה חדרי ישיבות, ויש חניון פרטי עם מעלית ישירה למלון, דבר שחוסך הרבה כאב ראש למי שמגיע ברכב. ארוחת הבוקר עולה כ-15 יורו, הקבלה מאוישת מסביב לשעון וכל הקומות נגישות במעלית. שימו לב שהחדרים פונקציונליים ולא מרגשים. אני ממליץ להודיע מראש אם אתם מגיעים אחרי שמונה בערב.

ונסה סקופייה (Vanessa Scoffier), סטייליסטית אופנה לשעבר, קנתה את הבניין ברחוב דה גובלן (Rue des Gobelins) ושיפצה אותו לבדה, בלי אדריכל פנים. היא ביררה את הרהיטים אחד אחד בשווקי הפשפשים במשך חודשים, וכך 32 החדרים יצאו שונים זה מזה לחלוטין: טפטים פרחוניים, אריחי מלט, פרקט בעצם דג וראשי מיטה שהיו פעם דלתות ארון. היא עצמה קוראת לסגנון הזה broc’n’roll. ארוחת הבוקר מוגשת מתחת לגג זכוכית בסגנון סדנת אמן, ובקיץ בחצר הפנימית, וכוללת מאפים, גרנולה אורגנית ונקניקים. רחוב מופטאר במרחק חמש דקות הליכה. אולם אין כאן מסעדה, אז את הצהריים והערב תצטרכו לתכנן בחוץ.

הבניין הזה היה במאה ה-19 קברט בשם ‘הקברט של מדאם גרגואר’, ואליו נהגו לבוא ויקטור הוגו, שטובריאן, למרטין והשנסונייר בֶּרַנז’ה, שאף כתב שיר על בעלת המקום. על קיר הקומה התחתונה של המסעדה תלויה פרסקו ענקית שבה כולם יושבים סביב השולחן. מאז 1962 מנהלת את המקום משפחת לבורד ממוצא באסקי, והמסעדה, אוברז’ אצ’גורי (Auberge Etchegorry), מגישה מטבח באסקי ודרום-מערבי מתחת לתקרה שתלויים בה נקניקי חזיר ומחרוזות פלפלים. המלון עצמו קטן, 17 חדרים בלבד שכולם פונים לגן פרטי של 250 מטר, וארוחת הבוקר מוגשת באוברז’. אולם המסעדה סגורה בימי ראשון ושני, אז אם אתם מגיעים לסוף שבוע כדאי לתכנן את ארוחת הערב בהתאם.

חמישים ושבעה חדרים בבניין מהמאה ה-19 ברחוב פיליפ דה שמפן (Rue Philippe de Champaigne), חמישים מטר מתחנת המטרו כיכר איטליה. השם מתייחס למנופקטורה של הגובלן שבשכונה, ובעיצוב הפנים בחרו בקו שהם קוראים לו קולוניאלי עכשווי: מנורות מפוטינות, ארונות בגזרת כובע ז’נדרם ובדים נוצצים. החדרים בקומה השביעית משקיפים על גגות פריז, ומאחד מהם רואים את מגדל אייפל. מזנון הבוקר מוגש בין שבע לעשר וחצי, עם אפשרות למוצרים ללא גלוטן וללא לקטוז. למשפחות יש כאן עגלה, כיסא אוכל, מחמם בקבוקים ומשחקים. אולם החדרים הסטנדרטיים קטנים, אז שווה לשקול קטגוריה גבוהה יותר.