מלונות מומלצים במארה הצפוני (הרובע ה-3 של פריז)

יושב מאחורי כיכר ווז’ (מיקום פשוט נפלא). נכנסים מתחת לקשתות לתוך חצר מכוסה קיסוס, וכל הרעש של הכיכר נשאר בחוץ. 56 חדרים, מיני-בר חינם, ובמרתף ספא עם חמאם וג’קוזי. יש גם אופניים לשימוש האורחים וחניה פרטית עם שרות, דבר נדיר בפריז. ללא ספק השילוב בין הפינוק למיקום המושלם הופך את המלון לאחד הטובים ביותר בפריז. אם האתר הזה יהפוך אותי למליונר אני מבטיח לכם להפוך את המלון ל”מלון הבית” שלי :-).

נפתח ב-1885 כבית מרחץ של משפחת גרבואה, ופרוסט נהג לבלות בו באמבטיות גופרית. ב-1978 הוא נהיה המועדון Les Bains Douches, שפיליפ סטארק עיצב ווארהול, באסקיאט ובווי רקדו בו. מ-2015 זה מלון של 39 חדרים, והבריכה המקורית שוחזרה ועדיין עומדת במרתף, ליד המועדון. ארוחת הבוקר במסעדת Roxo נמשכת עד שלוש אחר הצהריים (מעולה לבליינים ביננו שאוהבים לקום מאוחר). בסופי שבוע שומעים את המועדון אז מומלץ לבקש חדר בקומה גבוהה. מיקום של המלון מאוד מרכזי והוא נמצא במרחק של כחמש דקות הליכה מלה האל.

נמצא ברחוב טמפל (Rue de Temple), על שם מסדר הטמפלרים, ואת הרעיון הזה המלון לוקח עד הסוף: ויטראז’ים, פמוטים, מקושי דלת כמו של כנסייה, וקריפטה מוארת נרות ממול לקבלה. 43 חדרים, ובכל אחד פטיפון עם אוסף תקליטים. במרתף ספא עם בריכה מחוממת בהשראת המרחצאות הרומיים והמאם. על ההיסטוריה של המארה כתבתי בנפרד, וזה עוזר להבין מאיפה באה כל האסתטיקה הזאת. התאורה חשוכה מאוד, גם בעשר בבוקר וזה לא באג, זה פיצ’ר. מי שצריך אור טבעי כדי להתעורר שיחפש מקום אחר.

נפתח ב-2017 מאחורי חזית אוסמנית רגילה לחלוטין, עם 66 חדרים בעיצוב של רפאל נבות. בקומת הקרקע מסעדה איטלקית ובר קוקטיילים בשם Herbarium, שבו הקוקטיילים בנויים כמו בשמים ומגישים לכם בקבוקוני ריח לבחירה. לחלק מהחדרים יש מרפסת. שימו לב: הבר שעל הגג פתוח רק בעונת הקיץ, אז אם אתם מגיעים בינואר בשביל הנוף, אל תזמינו כאן. גם ארוחת הבוקר יקרה יחסית לשכונה שמלאה בתי קפה.

19 חדרים ברחוב ארשיב (Rue des Archives), דקה מקארו דו טמפל (Carreau du Temple). את ארוחת הבוקר מכינים במקום ומגישים עד הצהריים ותמצאו שם בגט טרי, פן פרדו (Pain Perdu) וביצים לפי הזמנה.  בלובי יש בר עם קוקטיילים וג’אז ברקע. אין מסעדה, אבל ברדיוס של שלוש דקות יש מלא אופציות. החדרים בקטגוריה הבסיסית קטנים ואני ממליץ לשדרג לחדר גדול יותר אם אתם באים  לשבוע.

31 חדרים ברחוב קומין (Rue de Commines), ובקומת הקרקע בית קפה אמיתי שפתוח גם לרחוב. שם מגישים את ארוחת הבוקר, ש/כולל טוסט אבוקדו וביצים. בהגעה מחכות על המיטה שתי עוגיות מדלן. גודל החדרים משתנה מאוד: יש כאלה של תשעה מטר ויש של עשרים וחמישה, וההפרש מורגש בעיקר בחדר האמבטיה. המעלית זעירה ולא מגיעה לכל הקומות, אז אם יש לכם מזוודה כבדה מומלץ לציין את זה בהזמנה כדי שיתנו לכם חדר עם גישה למעלית. מוזיאון פיקאסו חמש דקות משם.

הבניין היה אחת המאפיות הראשונות של פריז, עוד מימי אנרי ה-4 (Henri IV, 1589–1610), והחזית עם השלט Boulangerie מ-1900 נשמרה כמו שהיא — הקבלה יושבת בתוך החנות הישנה. את 17 החדרים עיצב כריסטיאן לקרואה, וכל אחד שונה לגמרי מהשני: טפטים עם הדפסי חיות, צבעים חזקים ווילונות כבדים. בחלק מהחדרים המקלחת ידנית בלבד, אז אם זה מפריע לכם,  תשאלו לפני שאתם סוגרים.

פעם עמד כאן בית מלאכה לעיבוד מתכות יקרות, ומכל זה נשאר רק שלד העץ מהמאה ה-18 שמחזיק היום את הבר. 23 חדרים בשלושה בניינים סביב שתי חצרות מרוצפות. את הבר אי אפשר לראות מהרחוב: נכנסים דרך הקבלה, יוצאים לחצר, ושם דולקת אש פתוחה בחורף. המסדרון בכניסה משמש גלריה מתחלפת ליוצרים מקומיים, והעבודות למכירה. ארוחת הבוקר לא זולה. חדרי Jules הם הקטנים ומתאימים לנוסע יחיד; לזוג תבקשו Hi-Macs או דופלקס.

19 חדרים ברחוב גרנייה-סן-לזאר (Grenier Saint Lazare) במיקום מצויין (מרכז פומפידו נמצא חמש דקות הליכה משם). כל חדר מוקדש לזרם אחר באמנות המודרנית: פופ ארט, דאדא, אופ ארט, לנד ארט. זה נשמע כמו גימיק, וזה עובד בגלל שעשו את זה ברצינות. בצ’ק-אין מוזגים לכם כוס שמפניה, בלובי יש בר בשירות עצמי, וגרם המדרגות עם מעקה העץ נשמר מהבניין המקורי. החדרים קטנים ואין הרבה מקום לתלות בגדים אז אל תביאו את התכולה מלאה של ארון הבגדים שלכם מהבית.

הבניין היה ביתו של סלומון דה קו (Salomon de Caus, 1576–1626) — מהנדס, מתמטיקאי ומתכנן מזרקות וגנים. היום זה מלון ארבעה כוכבים שנמצא ממש מול גן מקסים. את ארוחת הבוקר מגישים באולם עם גג זכוכית בסגנון אר-נובו ויש אפשרויות ללא גלוטן וללא מוצרי חלב (בונוס: יש שם סלט פירות שחותכים לכם מול העיניים). בחדרים אין מיני-בר ואין בקבוקי מים,  אך מקבלים קנקן. החדרים הסטנדרטיים קטנים והמעלית אחת וצרה. תבקשו קומה גבוהה עם מרפסת. חמישים מטר מתחנת המטרו ראומיר-סבסטופול.

מלון בבעלות יהודית הנמצא בבניין אבן מ-1910, מהסוג שבנו בסוף הבל אפוק, ורואים את זה כבר בכניסה: קמרונות אבן ורצפת פסיפס מקורית. בקומת הקרקע יש שלושה מקומות לשבת בהם: לובי עם כורסאות, סלון עם ספות, ובית קפה עם דלפק מתכת בסגנון הישן. המיקום ברחוב טורביגו (Turbigo) הואפשוט נהדר: צמוד למארה מצד אחד, אך גם לא רחוק כל כך מאיזור לה האל  מהצד השני, והכול ברגל (אם בכל זאת אתם רוצים לנסוע למקומות רחוקים יותר ממש צמוד למלון יש את תחנת המטרו Temple, וכשתי דקות הליכה יש את תחנת המטרו Republique, ממנה תוכלו להגיע אפילו למגדל אייפל מבלי להחליף קו). הריהוט בחדרים מיושן יחסית והחדרים פונים לחזית ולשטחים הציבוריים, מה שעלול להפוך את המלון למעט רועש.

הבניין מהמאה ה-17, והשם מגיע מארמון טורנל שעמד באזור שבו נמצאת היום כיכר ווז’ — שם נפצע אנרי ה-2 (Henri II, 1547–1559) בתאונת טורניר ומת מפצעיו. 24 חדרים, ששופצו כולם ב-2016. את ארוחת הבוקר מגישים במרתף מקומר מהתקופה, וזה החלק היפה במלון. בלובי יש בר על בסיס אמון וספרייה. החדרים קטנים וחדרי הרחצה קטנים עוד יותר ולכן זה מלון לזוג עם מזוודת יד, לא למשפחה עם ציוד.

התגוררתי במלון הזה פעמיים ומאוד נהנתי. מדובר במלון שלושה כוכבים ברחוב מונגולפייה (Montgolfier), שלושים מטר מתחנת המטרו Arts et Metiers, עם קווים 3 ו-11. 29 חדרים, וחדר זוגי סטנדרטי הוא בערך שנים עשר מטר, כך שזוג עם שתי מזוודות ירגיש את זה. ארוחת הבוקר סבירה, אבל אם תקשיבו לי יש בולנז’רי במרחק דקה הליכה שמגישה סנדוויצ’ים נהדרים, ואם אתם מעט יותר הרפתקנים ישנן מסעות סיניות במרחק כמה דקות הליכה שיגישו לכם מרק סיני לארוחת בוק. ממליץ לבקש חדר בקומה גבוהה שפונה לחצר כי אלו החדרים הכי שקטים.

התגוררתי כאן בשנת 2005 ולמרות שמדובר במלון צנוע יחסית אני בהחלט נהנתי. המיקום שלו פשוט נהדר צמוד למארה הצפוני ולתחנת מטרו. תמצאו שם 36 חדרים, והמחיר נמוך יחסית בדיוק בגלל הגודל: חדר זוגי הוא כאחד עשר מטר. חדר ארוחת הבוקר יוצא לחצר קטנה ואפשר לאכול שם כשמזג האוויר מרשה זאת. המעלית זעירה ונכנס בה אדם אחד עם מזוודה. תבקשו חדר לחצר: החזית רועשת בלילה.

עוד מלון חביב וצנוע בו התגוררתי ב 2018. הוא נמצא ברחוב מסליי (Meslay), דקה מכיכר הרפובליקה, לומר חמישה קווי מטרו מתחת לבית (מצד שני אני חייב לציין שזו הכיכר בה השמאל הצרפתי ובני דודנו אוהבים להפגין ולכן ביום שמתקיימת הפגנה מומלץ לא להתקרב אליה). ארוחת הבוקר עולה 12 יורו ומוגשת בין שבע לעשר, ויש חדרים עם מרפסת קטנה. אבל יש חיסרון אחד שחייב לדעת עליו מראש: אין מיזוג. בקיץ המקום עלול להפוך לגיהנום אך באביב ובסתיו זו תמורה מצוינת למחיר. אטרקציות הרובע כולן במרחק הליכה.

46 חדרים ברחוב מסליי (Meslay), כמה דקות מכיכר הרפובליק, כך שהוא חולק את אותם יתרונות מיקום כמו המלון הקודם עליו דיברתי. יש מיזוג, חלונות אטומים לרעש ומכונת אספרסו בכל חדר עם קפסולות בשפע. מה שאין כאן זה לובי: אין סלון לשבת בו ואין בר, וזה מלון שנועד לישון בו ולצאת. החדרים קטנים והמקלחת קומפקטית. חדרים משופצים ומודרניים.

מלון קטן ומשופץ ברחוב שקט, עם מעלית ומיזוג בכל חדר. ארוחת הבוקר עולה שמונה יורו, מהזולות באזור, ומוגשת בין שבע וחצי לעשר. יש חדר זוגי אחד עם פטיו פרטי, חדר נגיש בקומת הקרקע וסוויטה משפחתית. בחלק מהחדרים תמצאו גם מטבחון עם מקרר וכיריים. שימו לב: החדרים במלון קטנים מאוד והקירות דקים, אולם בהתחשב במחיר ובמיקום (מוזיאון הקרנוולה נמצא כעשר דקות הליכה משם), המלון בהחלט מומלץ.

נקרא על שם ז’אק דה מולה (Jacques de Molay, 1243–1314), המגיסטר האחרון של מסדר הטמפלרים, שהועלה על המוקד בפריז. 23 חדרים ברחוב Des Archives, עם קורות עץ חשופות וקירות אבן. חדר הכושר והסאונה חינם לאורחים, ואת ארוחת הבוקר מגישים תחת כיפת זכוכית, עם קרפים ומקרונים. חלק מהחדרים באמת קטנים ולכן מומלץ בחום לקחת חדרים יותר גדולים, גם אם זה אומר לשלם מעט יותר. שוק הילדים האדומים נמצא כ-150 מטר משם, ומוזיאון פיקאסו כשמונה דקות הליכה מהמלון.

התגוררתי כאן עם חבר בשנת 2006, בימים שלשנינו היה תקציב יחסית צנוע, למרות זאת אני זוכר את המלון לטובה. מדובר במלון שני כוכבים עם 53 חדרים פשוטים, ריהוט בסיסי ומחיר שכמעט לא קיים במרכז פריז. מה שכן יש זה אופי: כל חדר מעוצב בנושא אחר, עם הדפסים בסגנון קומיקס, ובחלל המשותף עומד פסנתר לצד משחקי קופסה וספרייה קטנה.  ארוחת הבוקר נפתחת כבר בשש, מה שמושלם למי שיש לו רכבת מוקדמת לתפוס. שתי דקות הליכה מתחנת מטרו ועשר דקות הליכה מלה האל (מצוין למי שרוצה לנסוע לדיסנילנד פריז או סתם לעשות קניות).