לכל נהיר וידוע כי המהפכה הצרפתית, הייתה מאורע היסטורי ופוליטי בעל חשיבות עולמית, אלא שלא כולם יודעים כי היה זה גם עידן המהפכה המטרית. המהפכה הצרפתית לא רק שטלטלה את מערכת השלטון בצרפת, אלא גם הביאה לתמורות מרחיקות לכת בשיטות המדידה הנהוגות.
ב 1789 עמד השלטון המהפכני של צרפת בפני אתגר לא פשוט: כל אחד מחבלי צרפת המפולגת ומשוסעת, החזיק בשיטת מדידה שרירותית משלו. את אמצעי המדידה, קבעו למעשה המנהיגים המקומיים של כל כפר ומחוז (“שלא ראו ממטר”)… בהתאם לאופיו הגיאוגרפי של כל אזור. ואלה באו לידי בטוי ביחידות מידה שונות ומגוונות כגון: תבואה, דנייר (danier – יחידת מידה לסיבים וחוטים), אונקיות למינהם, ואפילו במשקל פסולת הענבים לאחר הסחיטה (marc). אורך “הרגל” הנהוגה בפריז נבדלה מזו שהייתה נהוגה בבזאנסון שבמזרח צרפת, בעוד נפח הכדים והחביות נמדד בבואסו (boisseau – נפח המקביל לשמונה ליטר של זמננו).
כדי להקל על המסחר הבינעירוני, ולמנוע בלבול, החליטו ראשי המהפכה על הקמתה של ועדה מיוחדת שתבחן את נושא המשקלים והמידות ברפובליקה. הוועדה, שבראשה עמדו גדולי המדענים הצרפתיים דאז, קבעה, כי על צרפת לאמץ שיטת מדידה חדשה אוניברסלית ולוגית שתתבסס על “הסדר הטבעי של היקום”. להגדרת האורך החדשה, מונתה ב- 1792 משלחת בראשותם של שני האסטרונומים, ז’אן באטיסט דלאמבר (1749-1822 Jean Baptiste Delambre) ופייר פרנסואה משאן (Pierre Francois-Andre Mechain 1744-1804). דלאמבר ומשאן קבעו כי מעתה כדור הארץ הוא שישמש בסיס למדידה, ואפיינו את מידת האורך החדשה כחלק העשר מליון (1/10,000,000) של המרחק שבין הקוטב הצפוני עד לקו המשווה העובר לאורך המרידיאן של פריז.
לא עברו אלא מספר שנים, ובשביעי לאפריל 1795 הכריזה האסיפה הלאומית על המטר (שמקורו במילה היוונית “Metron”, שמציינת “מידה”) כיחידת האורך המקובלת, ועל סטנדרטים חדשים ובינהם יחידות משקל (גרם) ונפח (ליטר). אחדות המידות, הביאה למסחר אמין ותרמה לכלכלתה ואיחודה של צרפת, ובעצם, ציינה נקודת מפנה חדשה ונקייה מן השלטון המלוכני הקלוקל שהודח מכסאו. בשורת ה”מטר” הופצה עד מהרה ברחבי צרפת, וכיבושי נפולאון סייעו להתפשטותה ברחבי אירופה. צרפת הנפוליאונית אמנם עתידה הייתה ליפול, אולם הסדר החדש נשאר על כנו, שכן מדינות רבות קיבלו את ההיגיון שמאחורי השיטה המטרית וכוננוה גם לאחר קבלת עצמאותן. גם מעבר ליבשת, עשתה השיטה נפשות, ומלבד קבוצת מדינות אנגלו-סקסיות הנצמדות עד לימים אלה, בסרבנות עיקשת לאינצ’ים ולירדים, השיטה המטרית היא הנפוצה ברחבי עולם.
ובחזרה לשנת 1796… כדי לרתום את האוכלוסיה הצרפתית, ולעודד את השימוש ביחידות המידה החדשות, החליט השלטון המהפכני להפיץ את אמצעי המדידה בכל רחבי המדינה ולהציבם במקומות סואנים והומי האדם. מתחילת 1796 ועד לשלהי 1797, הותקנו בפריז כ- 16 אמצעי מדידה ציבוריים המוכרים כ “מטרה אטאלון” (Metre Etalon). ה”מטרה אטאלון” היו למעשה, אדני שיש בולטים שעליהם הוגדרה מידתו של “מטר”, עליה יכלו האנשים למדוד וממנה גם להעתיק. מאותם 16 מתקנים מופלאים, נשתמר רק אחד במיקומו המקורי, שריד מפואר וחקוק באבן לאותה “מהפכת מידות”. מתחת לארקדה ב – 36 rue Vaugirard ממש מעברו השני של בניין הסנאט בארמון לוקסמבורג תמצאו את אדן השיש ומעליה הכיתוב – METRE.
למען האמת, התקן נוסף קיים גם בחזיתו של משרד המשפטים, בכיכר ונדום ( 13 place de la vendome), אלא שבניגוד לראשון שם לא מדובר על המיקום המקורי.
ואי אפשר לכתוב על השיטה המטרית מבלי הקטע האלמותי הזה:
אז שעה שאתם ניגשים לפוש בגני הלוכסמבורג, תוכלו לגשת ל”מטרה אטאלון” המקורי, ולהתרשם מאותו שריד מהפכני. ואולי גם למדוד את היקף המותניים, ולוודא שלא הפרזתם בחטאים הקולינריים של פריז…