בשולי הרובע ה-14, ממש סמוך לפָּארְק מונסורי המלבב – שוכן לו “רחוֹבוֹן” סמוי מן העין ויוצא דופן, שמאז הקמתו בין 1920 ל-1930 – לא עבר תהפוכות אוּרבַּאניוֹת ושימר אופי, מראֶה, ניחוח ואותנטיות של זמנים אחרים: סקוור מונסוּרי.
הסימטה בעלת אופי כפרי ואינטימי. היא צרה (5 מטר רוחב), קצרה יחסית (207 מטר אורך), מתפתלת ותלולה. היא מרוצפת אבן ונושקים לה בתים חינניים נמוכים – המהווים עֵדות לעובדה, שהקרקע במקום הייתה מחוּרֶרת (עקב המחצבות שפעלו שם בעבר) ולא התאפשרה בנייה גבוהה יותר.
60 הבתים הנושקים לסימטה – מתהדרים בשלל סִגנונות אדריכליים, בחזיתות פלסטיוֹת מקוֹריות, בחיפויים צבעוניים מגוונים ובדֶקוֹרציה מגוּנדרת ועשירה. התפאורה הציורית, מעניקה לאזור אופי חד פעמי…לעיתים אפילו אגדי – כמו במאי 2013 ההוא, עֵת צולמו התמונות – כשהפריחה המרהיבה והססגונית עטפה את כל הרחוב הפַּסטוראלי בשובל צבעוני קסום.
ואם לא די באווירה כזו – הרי שזיכרון רוּחם של לֶה קוֹרבּוזְיֶיה והאחים פֶּרֶה – אדריכלים שהטביעו חותם על מִבנים ברחוב, של פוז’יטה וסוּטין – הציירים שהתגוררו, שאבו השראה ויצרו בסדנאותיהם בסימטה, ושל וָון דונגן, קיזלינג, וְולָמנק, בּלייז סנדראר וקוֹקטוֹ – שהתארחו אצל חבריהם שחיו במקום – כל השמות האלה שרוחם שורה על פני הסימטה – מטעינים אותה בפיוּטיות ובשאר רוח.
