מפאלה רויאל לשער הניצחון – מסלול טיול בגדה הימנית בעקבות נפוליאון בונפרטה מאת ארז לבנון

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp

נפוליאון בונפרט קיסר צרפת (1769-1821 Napoléon Bonaparte) זכור לנו בראש ובראשונה בתור מצביע גאון, אשר כבש את רוב אירופה ובמקביל עסק בחקיקה (קוד נפוליאון), פיתוח עירוני ונושאים רבים אחרים. הורסטיליות של נפוליון ואישיותו המיוחדת הופכים אותו ללא ספק לדמות המרתקת ביותר בהיסטוריה הצרפתית (ודאי זאת המודרנית).

ולמרות שנפוליון השאיר אחריו מורשת עצומה הרי שבפריז שמו מונצח ברחוב צנוע יחסית ברובע השישי. אולם למרות שבמובן הזה הנצחתו לוקה בחסר הרי שמזכרות מתקופת נפוליאון פרוסים לכל אורכה ורוחבה של פריז וגם אלו שאינם ממוקירי זכרו אינם יכולים להתעלם מהם.

המטרה שלי היא לאפשר לכל אלו שמתעניינים בחייו של נפוליאון ומורשתו להכיר אותם דרך הרגליים באמצעות סיור בפריז. הבעיה העיקרית שנתקלתי בה היא שישנה כמות עצומה של אתרים כאלו ולא ניתן להכניס את כולם למסלול טיול שיהיה הגיוני מבחינה גיאוגרפית. על מנת לפתור את הבעיה יצרתי שני מסלולים במקום אחד. הראשון יתמקד בגדה הימנית ואילו המסלול שני בגדה השמאלית. מכיוון שגם במקרה שכזה יהיו אתרים שקשורים לנפוליון שישארו מחוץ למסלול הרי שבסוף כל מסלול אני אציין אותם בקצרה על מנת שתוכלו לבקר בהם בשלב מאוחר יותר.

מסלולי הטיול מבוססים באופן חלקי על ההרצאה “לילה עם נפוליאון בפריז” אותה ניתן לראות כאן:

לפני שנמשיך, כבר נרשמתם לעלון שלי?

הכתבות המעניינות ביותר, מידע על טיולים בצרפת, הרצאות, ערבי שאנסונים ועוד דברים שפרנקופילים אוהבים אצלך במייל פעם בשבוע.

הבטחה של פרנקופיל – מכיוון שאני לא נפוליאון אין לי שום כוונה להפגיז את תיבת הדוא”ל שלכם או להעביר את פרטי הדוא”ל לגורמים אחרים.

מפת מסלולי הטיול בעקבות נפוליאון

את הטיול נתחיל בפאלה רויאל ביציאה מהמטרו Palais Royal Musée du Louvre (קוים 1 ו 7).

פאלה רויאל (Palais Royal) הכיבוש הראשון של נפוליאון

הפאלה רויאל נבנה בין השנים (1633 – 1639) ע”י הקרדינל רישלייה, יועצו של המלך לואי השלושה-עשר והאיש החזק ביותר בממלכה באותם הימים. הארמון נבנה במקום בו הייתה ביצה, שהדיפה ריחות רעים. המחזאי קורניי, בן אותה תקופה, אמר:

עיר שלמה קמה באורח פלא מן התעלה הבוצית.

הארמון נבנה ממערב לרובע המארה, שהיה מרכז החיים החברתיים של פריז באותן השנים, ושאף הוא נבנה על גבי ביצה כפי שמעיד שמו שכן פירוש השם “מארה” בצרפתית הוא ביצה. בתחילה נקרא המקום “ארמון הקרדינל” אולם לאחר מותו של לואי השלושה-עשר עברה אשתו האלמנה, המלכה אן מאוסטריה ובנם הקטן בן העשר – מי שיהא לימים המלך לואי הארבעה-עשר לארמון ששינה שמו ל”ארמון המלכותי”.

רוצים לראות איך נראה הפאלה רויאל זמן קצר לפני שנפוליאון הגיע לשם? צפו בסרטון הזה.

הארמון הפך למקום משכנם של מקורבים למשפחת המלוכה מבית אורליאון, המתייחסים לבנו הצעיר של לואי השלושה-עשר, ואחיו הצעיר של לואי הארבעה-עשר. אחד מהם, הדוכס דה שארטר, ששמו: לואי – פיליפ המכונה “אגליטה”, אביו של המלך לואי פיליפ “האזרח” הסב את המקום בשנת 1781, שש שנים לפני הערב עליו אנחנו מדברים, למרכז מדהים של פעילות מסחרית, בידורית וארוטית.

נפוליאון מגיע לפאלה רויאל בהיותו קצין צעיר בשנת 1787, אשר הגיע לפריז על מנת לדרוש את הסובסידיה, שהובטחה לאביו בעבור נטיעת עצי תות, באדמת המשפחה במיללי שע”י אג’קסיו בקורסיקה, שם מתגוררת משפחתו.

בוקר בוקר מתדפק הקצין הצעיר על דלתותיהם של פקידים שונים ופניו מושבות ריקם אולם מדי ערב הולך הצעיר בעל הדמיון המפותח וחובב הדרמה לתיאטרון. ערב אחד הוא חזר מן התיאטרון ה”קומדי איטליין” שם הועלתה האופרטה: “ברט ופפין”. פפין הרי הוא “פפין לה ברף” , פפין ה- “הגוץ”, אביו של קרל הגדול – שרלמאן, מלך הפרנקים. אולם האופרטה אינה עוסקת במלחמותיו של פפין נגד הגותים, נגד הסקסונים נגד המוסלמים, ובחציית האלפים, אשר הכניסה אותו עטור תהילה לאיטליה, אלא במרדפים השזורים ברמזים מיניים אחר ברטה הבתולה, ארוכת רגליים, או עקומת הרגליים, שתהא אשתו.

גני ההפאלה רויאל - צילום: יואל תמנליס
גני ההפאלה רויאל – צילום: יואל תמנליס

הקצין הצעיר יוצא נסער מן התיאטרון ואינו רוצה לחזור אל הבדידות שבחדרו בבית המלון – חדר מס’ 9 בקומה השלישית במלון “שרבורג” ברחוב סן הונורה – והוא תר אחר הרפתקה ב- הפאלה רויאל. על עלילות אותו הלילה אנחנו יודעים מדברים שכתב אותו קצין בזמן אמת במחברת מרוטה, ששרדה, דרך פלא, עד ימינו אנו, וכך כותב הקצין במחברתו:

יצאתי מהאיטליין ופסעתי לאורך השרה של הפאלה-רויאל נסער מעוז הרגש האופייני לנפשי. הייתי אדיש לקור, אך ככל שדמיוני נרגע והצטנן חשתי בצינת העונה ומצאתי מחסה בפסאז’ים. עמדתי על סף אחד משערי הברזל ועיניי נחו על בת המין הנשי. עפ”י שעת היום גזרת בגדיה וגילה הצעיר במיוחד הסקתי ללא היסוס שהיא זונה. הבטתי בה והיא נעמדה במקומה ולא בארשת מתריסה הטיפוסית לחברותיה, אלא בהבעה שעלתה בקנה אחד עם הופעתה. התרשמתי מהתואם שבין הופעתה להתנהגותה. ביישנותה נסכה בי עוז ופניתי אליה בדברים – אני החש בחריפות רבה יותר מכל אדם אחר את התועבה שבמשלח ידה. אני החושב שדי במבט אחד של יצורים אלה על-מנת לזהם אותי. אך, גוון עורה החיוור, מבנה גופה השברירי וקולה הענוג, הניעוני לפעול ללא דיחוי. אולי אמרתי ביני לביני, היא תעזור לי להגיע לתובנות שאני מבקש ואולי היא סתם שוטה.
“ודאי קר לך” אמרתי “איך את יכולה לאלץ את עצמך ללכת לאורך השדרות בקור כזה?”.
“התקווה היא המדרבנת אותי, מיסייה. אני חייבת להשלים את עבודת הלילה”.
קור הרוח שבו הביעה את הדברים והשלווה שהייתה בתשובתה כבשו את ליבי והלכתי לצידה.
“נראה שגופך חלוש” אמרתי “אני מופתע שלא עייפת מעבודתך זו”
“כן מיסייה, אדם צריך לעשות משהו עם עצמו”
יתכן, אך האין משלח יד הולם יותר למצב בריאותך?”
“לא מיסייה, אדם חייב להתפרנס”.
שמחתי לגלות שהיא השיבה לפחות על שאלותיי. אף אחד מן הניסיונות שעשיתי עד אז לא נחל הצלחה שכזו.
“את מתגברת על הקור” אמרתי “אם כך, בוודאי באת מארץ צפונית?”
“באתי מנאנט שבבריטאן”.
“כן, אני מכיר את האזור” אמרתי “את חייבת לתת לי להינות, מדמואזל, מסיפור אובדן הבתולים שלך”.
“קצין אחד לקח אותם ממני”
“ואת כועסת?”
“כן, תהיה בטוח”
באומרה זאת שפע קולה קשב ועושר שלא קלטתי קודם.
“תהיה בטוח מיסייה. אחותי כבר מבוססת ואין סיבה שלא אהיה כמוה”.
“איך הגעת לפריז?”
“הקצין שהשפיל אותי, ושאותו אני שונאת בכל ליבי, נטש אותי, והייתי חייבת לברוח מזעמה של אמי. הגיע אדם שני. הוא לקח אותי לפריזן נטש אותי. אחריו בא שלישי ואתו אני חיה כבר שלוש שנים. הוא צרפתי, אך יש לו עסקים בלונדון ושם הוא נמצא כרגע. נלך לחדר שלך מיסייה?”
“ומה נעשה שם?”
“אנחנו נתחמם מיסייה, ואתה תספק את תאוותך”
לא נתתי למצפון לייסר אותי. עוררתי אותה כדי שלא תברח כאשר אעלה בפניה את ההצעה שרציתי להציע לה. ביקשתי לזייף את הכוונות הנאצלות, שרציתי להוכיח לה שאין לי בליבי….

כאן הניח הקצין הצעיר את עטו, והעולם לא יידע מה התרחש בחדר מספר תשע בקומה השלישית של מלון שרבורג.

העולם גם לא יידע מה היה שמה של אותה זונה. מבין שש מאות אלף תושבי פריז באותן השנים היו 12,700 זונות, מהן, לפי הרישומים, חמישים ושלוש באו מחבל בריטאן, אולם אלה לא נרשמו בשמותיהן האמתיים אלא בכינוייהן המסחריים כמו: “ז’סמין”; “אבריקוט” (שפרושו משמיש); “סרפנטין” (נחשית); “אנזני” (התמימה) וכיו”ב.

האם עמדה אותה ז’סמין או אנג’ני בינות ההמונים שצפו במסע ההלוויה של הקיסר חמישים ושלוש שנים מאוחר יותר? בוודאי שלא. תוחלת החיים באותה תקופה נעה בין שלושים וחמש וארבעים שנה ותוחלת חייה של זונה פריזאית הייתה קצרה מכך. אבל יתכן מאוד, כי שמונה שנים לאחר מכן, בשנת 1795, עדין הלכה אותה סרפנטין או אבריקוט לאורך הפסאג’ים של הפאלה רויאל, כאשר אותו קצין צעיר שב לפריז, אלא שעתה ענד דרגת גנרל דה בריגד, אם כי היה דלפון בהיעדר הצבה צבאית.

באותם הימים התגורר הקצין בעליית גג קטנה ב Rue Vivienne , הסמוך ל”פאלה רויאל” עם חברו ז’ונו, מי שיהא לימים גנרל ז’ונו. ואם כן, בוודאי שמעה חודשים ספורים לאחר מכן, בנובמבר 1795, את רעם התותחים שהתגלגל מכיוון ארמון הטולרי הסמוך, שם הדף אותו קצין באש תותחים ובמרחץ דמים את ההמון שהסתער על הארמון, הציל את הדירקטואר, שהיה הגוף ששלט בצרפת באותם הימים, ונתמנה לתפקיד המושל הצבאי של פריז.

הארקדות של הפאלה רויאל. הקניון הצרפתי הראשון. צילום: יואל תמנליס
הארקדות של הפאלה רויאל. הקניון הצרפתי הראשון. צילום: יואל תמנליס

ואם האריכה אותה “אבריקוט” ימים מעבר לגיל 35 ועדין שרכה רגליה לאורך הפסאג’ים של “הפאלה-רויאל”, 13 שנים מאוחר יותר, וודאי שמעה את קול הפיצוץ האדיר, שהחריד את חשכת הליל של ה- 24 בדצמבר שנת 1800. הרעש הזה נגרם כאשר עגלת תופת, שהייתה עמוסה עשר חביות מלאות חומר נפץ התפוצצה ברחוב Saint Nicaise הסמוך, שניות ספורות לאחר שאותו קצין, שבינתיים מינה עצמו לקונסול, חלף במקום בכרכרתו מלווה בפרשי המשמר הקונסולרי, בדרכו אל בית האופרה הסמוך שם עמדה להתקיים הפרמיירה של האורטוריה “בריאת העולם” ( La Creation) של יוסף היידן. עשרים ושניים איש נהרגו ועשרות נפצעו, אך הקונסול, הקונסול יצא ללא שריטה.

בעודי מהרהר בניסיון ההתנקשות, חשתי גם אני את צינת הערב ונכנסתי אל ה- Palais Royale. רגליי הוליכוני אל מסעדת Trois Frères Provençaux (שלושת האחים הפרובנציאלים) שנמצאה בעבר ב 88 Galerie de Beaujolais. שם הזמנתי כמובן מאליו Poule a Marengo (עוף בנוסח מרנגו). האגדה מספרת, כי ערב קרב מרנגו שהתקיים ב- 14 ביוני 1800 חשקה נפשו של הקונסול בעוף מבושל, וטבחו הצליח לאלתר מן המוצרים שהיו תחת ידו אותה שעה תבשיל מקורי אשר היה האב הקדמון של ה- Poule a Marengo.

האמת היא, כי תבשיל זה נולד במטבחם של שלושת האחים הפרובינציאלים, שהיה אחת מאבני היסוד של המטבח הצרפתי ה”גורמה” המהולל. התבשיל פשוט, כל שצריך:

עוף חתוך לרבעים, בצל חתוך, קמח, כף מרק, כוס יין לבן, רסק עגבניות, שום, פלפל, פטריות חתוכות, פטרוזיליה, להגיש עם טוסט מלחם צרפתי.

המסעדה הזאת כבר לא קיימת בפאלה רויאל, אולם אם תרצו בכל זאת לאכול במסעדה בה אכל נפוליאון אתם מוזמנים ללכת למסעדת Le Grand Vefour בה אכל נפוליאון עם ז’וזפין. לחלופין אתם מוזמנים לקפוץ ל קפה לה רז’אנס (Café de la Régence) שנמצא ב 167 Rue Saint-Honoré. שם נהג נפוליאון לשחק שחמט ולפניו שיחק שם גם פילידור, אשר המציא את פתיחת פילידור המפורסמת.

המופעים הכי טובים בפריז

דרך מעולה לבלות ערב בלתי נשכח

מוזיאון הלובר (Le Louvre)

הרעיון לפתוח מוזיאון בלובר קדם למהפכה הצרפתית. Marigny, שהיה שר הפנים תחת המלך, לואי החמישה-עשר ואחיה של מאדאם פומפאדור, המאהבת של המלך. הגה זאת.

רוצים לראות איך נראה ארמון הטיולרי ז”ל וארמון הלובר בתקופת נפוליון? צפו בסרטון הזה.

נפוליאון אימץ רעיון זה ופיתח אותו בגדול. הוא מרכז בלובר את יצירות האמנות שבזז מן הארצות שכבש ובעיקר מאיטליה. Vivant Denon הצייר המחונן, שליווה את בונפרט במסעו למצרים (ואשר כונה “העין של הצבא” L’Oeil de L’Arme) התמנה כמנהל המוזיאון, אשר פתח את שעריו לקהל הרחב ב- 1803.

התאוותנות של נפוליאון ליצירות אמנות לא ידעה שובע. ב- 1802 נגררת הוונוס של מדיצ’י, הפסל שכונה ” Le Gloire de Florence” (“הגאווה של פירנצה”) לפריז, במסע שארך עשרה חודשים. ב- 1810 נפוליאון אומר לפסל האיטלקי הידוע Antonio Canova:

הנה כאן בלובר כל יצירות האמנות החשובות של פירנצה. מה שחסר זה רק פסל הרקולס.

Canova הנבוך השיב:

אולי הוד מלכותו יסכים להשאיר משהו באיטליה.

יש המייחסים לפסל אומץ לב וטוענים שהשיב לקיסר בחידוד לשון:

הרי לא נשאר דבר באיטליה, הוד מלכותו לקח כבר את ה”בונה – פארטה” (באיטלקית- “בונה פרטה” פירושו “החלק הטוב”). 

הייתה זאת שעת לילה, והמוזיאון היה סגור, אך לפתע קול המולה. דלת גדולה נפתחת, אלומת אור פורצת לרחוב ואנשים גוררים החוצה את הוונוס של מדיצי. כן, הייתה זו שנת 1815, הוונוס דה מדיצ’י נגררה בחזרה לפירנצה לאחר נפילתו של נפוליאון. והצרפתים? הצרפתים המאוכזבים פותחים במסע אדיר של יחסי ציבור למען אחותה כרותת הידיים – הוונוס ממילו –שנותרה בלובר, עד שהם מצליחים לעמעם ולהשכיח את זכרה של אחותה מפירנצה העולה עליה.

ועוד דבר אחרון לגבי נפוליאון והלובר לפני שנמשיך מערבה. צאו החוצה והביטו על החזית המרכזית שעיצב הפסל קלוד פרו (Calude Perrault 1613-1688). שם למעלה תראו פסל שעליו כתוב Ludovico Magno, דהיינו לואי ה-14. והאמת זה הגיוני מכיוון שהחזית הזאת נוצרה בתקופת שלטונו של מלך זה.

אולם, למען האמת אתם צופים דווקא בראשו של נפוליאון, אשר נבנה שם בראשית המאה ה-19. אולם אחרי שהבורבונים חזרו לשלוט הם החליטו למחוק כל זכר לנפוליאון ולכן ביקשו מפסל אחר לשים לנפוליאון פיאה נוכרית על הראש ובכך להפוך אותו ללואי ה-14.

נפוליאון הופך ללואי ה-14 בחזית המזרחית של הלובר. צילום: יואל תמנליס
נפוליאון הופך ללואי ה-14 בחזית המזרחית של הלובר. צילום: יואל תמנליס

שער הניצחון של הקרוסל

כיכר הקרוסל נמצאת בחלקו המערבי של הלובר ונקראת על שם תחרות הקרוסל שהתקיימה שם בימי לואי ה-14. בראשית ימיו של נפוליאון התקיימה שם שכונת מגורים שהתפרסה צפונה להיכן שנמצא היום רחוב ריבולי (עליו נדבר עוד מעט). נפוליאון החליט להרוס את השכונה הזאת ולבנות בה שער ניצחון בדומה לשערי הניצחון שבנה לואי ה-14 ב Porte Saint Martin ו Porte Saint Denis.

בניתו של השער בחזית ארמון הטולרי (ז”ל) החלה בשנת 1806 לצורך הנצחת הניצחון בקרב אוסטרליץ. על השער מוצב פסל ארבעת סוסי הברונזה שנבזז מוונציה. הפסל נוצר במקורו ביוון באי כיוס במאה הרביעית ולימים התגלגל ל-קונסטנטינופול משם נבזז ע”י הוונציאנים במסע הצלב הרביעי. ניתן לומר כי הבוזז מן הבוזז פטור, אולם לא כך אירע בענייננו. לאחר נפילתו של נפוליאון הוחזרו הסוסים לוונציה, ושם תוכלו לפגשם בתוך כנסיית סן מרקו או לראות את העתקיהם מתנוססים מעל שערי הכניסה של הכנסייה.

שער הניצחון של הקרוסל. צילום: יואל תמנליס.
שער הניצחון של הקרוסל. צילום: יואל תמנליס.

בנוב’ 1807, לאחר הסכם טילזיט, נכנס המשמר הקיסרי בפיקודו של מארשל Bessieres במצעד חגיגי דרך Porte de la Villete לפריז ומשם לשער הניצחון של הקרוסל המוקף עדין פיגומים. נפוליאון מביע מורת רוח למראה הפיגומים ומתעניין בסיבת העיכוב בבניה. נאמר לו, כי ממתינים להשלמת הפסל שלו שיוצב במרכבה הנגררת על ידי הסוסים. נפוליאון רותח מזעם ומשיב:

על איזה פסל אתה מדבר. אני לא ביקשתי שום פסל, וגם איני מעוניין כי הפסל שלי יהווה נושא עיקרי בשער שיזמתי ושאותו מימנתי על חשבוני, למען תפארת הצבא אשר היה לי הכבוד לפקד עליו.

כיום תוכלו לראות על השער את העתק פסל ארבעת הסוסים ובכרכרה הרתומה לסוסים ניצב לא נפוליאון אלא אלת השלום – אותה הציבו הבורבונים לאחר נפילתו של נפוליאון.

רחוב ריבולי (Rivoli)

משער הניצחון של הקרוסל נלך מעט מערבה ונפנה צפונה לעבר רחוב ריבולי שחלקו המערבי הוא יצירתו של נפוליאון ה-1 ואילו חלקו המזרחי הוא יצירתו של נפוליאון ה-3.

תחילתו של בניית רחוב ריבולי, הנקרא על שם אחד הקרבות של נפוליון באיטליה בשנת 1797, הוא במעשה התנקשות. ב-24 בדצמבר שנת 1800, התפוצצה עגלת תופת, שהייתה עמוסה עשר חביות מלאות חומר נפץ התפוצצה ברחוב Saint Nicaise, שניות ספורות לאחר שנפוליאון חלף במקום בכרכרתו, מלווה בפרשי המשמר הקונסולרי. עשרים ושניים איש נהרגו ועשרות נפצעו, אך נפוליאון יצא ללא שריטה.

רחוב ריבולי. צילום: יואל תמנליס
רחוב ריבולי. צילום: יואל תמנליס

כתוצאה מהפיצוץ נהרסו ארבעים וששה בתים באופן שהפך אותם לבלתי ראויים למגורים. נפוליאון הרס אותם עד היסוד ועוד הוסיף כהנה וכהנה לרבות שני מנזרים שהיו בסמוך. המטרה הייתה לפתוח לרווחה את האזור שמצפון ללובר, שהיה עמוס עמוס בסימטאות צרות ובבניינים שחלקם עוד מימי הביניים. כך נולדו Rue Castiglione ו Rue Napoleon, ששמו שונה בתקופת הרסטורציה באופן אירוני ל-Rue de La Paix. במקביל הורחבה כיכר הקרוסל והוחל בסלילתו של רחוב רחב ומהודר ה- Rue Rivoli – הרחוב העתיד לחבר את Place de la Concorde עם Place de la Bastille.

הקונסול הפקיד על המשימה את צמד הארכיטקטים האהובים עליו Fontaine ו- Percier, אדריכלי הבית שלו. הללו מתכננים בצדו הצפוני של  רחוב ריבולי שרשרת בתים צמודים זה לזה שבחזיתם אכסנדרת עמודים המשמשת כמדרכה, מראה המוכר לכל מי שמבקר במרכז פריז. הכוונה הייתה לבנות בנייני יוקרה. נאסר לפתוח במקום אטליזים, מאפיות, לבנות תנורים גדולים מעלי עשן להשתמש בפטישים ועוד כהנה וכהנה גזרות. לא פלא שהקבלנים התקשו לשווק את הבתים והיה צורך להעניק להם פטור ממס לעשרים שנה, פטור אשר הוארך בעשר שנים נוספות על מנת שניתן יהא להשלים הבנייה.

כנסיית סן רוש (St. Roche)

מרחוב ריבולי המשיכו צפונה אל רחוב St. Honoré המקביל אליו, פנו שמאלה ולכו עד שתגיעו לכנסיית סן רוש.  מחוץ לרחבת הכנסייה הבארוקית היפהפיה הזאת (בה התחתן המרקיז דה סאד בשנת 1763), התרחש אחד האירועים שהזניקו את הקריירה של נפוליאון.

השנה היא 1795 ובפריז פורץ מרד מלוכני כנגד הדירקטואר ששלט בצרפת לאחר נפילתו של רובספייר. נפוליאון, שהקריירה שלו הוקפאה בגלל קרבתו לרובספייר הוזעק להגן על השלטון החדש. ב 5 באוקטובר ניסו המלוכנים לכבוש את ארמון הטיולרי ונפוליון באמצעות מספר תותחים שעמדו לרשותו הצליח לעדוף אותם. עיקר הקרב התרחש ליד כנסיית סן רוש שם הצליח נפוליון, על פי דבריו של תומאס קרלייר (Thomas Carlisle) “לנקות את הרחובות באמצעות ניחוח של פגזים”. אם תסתכלו היטב תוכלו לזהות שרידים של פגיעות פגזים בחזית הכנסייה…

נאפוליון תוקף את המלוכנים באמצעות תותחיו. מקור תמונה: ויקיפדיה.
נאפוליון תוקף את המלוכנים באמצעות תותחיו. מקור תמונה: ויקיפדיה.

כיכר ונדום (Place Vendôme)

המשיכו ברחוב סן אונורה עד שתגיעו אל כיכר ונדום.

כך נראתה כיכר ונדום לפני שנפוליון בנה שם את העמוד המפורסם שלו

בשנת 1810, שיא תהילתו של נפוליאון, מוקם בכיכר Vendome, עמוד ניצחון. זהו עמוד המחקה את עמודי הניצחון של קיסרי רומא, טריאנוס ומרקוס אורליוס. העמוד עשוי ברונזה, שהותכה מאלף ומאתיים תותחים שנפלו שלל בקרב אוסטרליץ. בראש העמוד נועד להתנוסס פסלו של קרל הגדול, אולם כאשר הוסר הלוט ב- 15 אוגוסט 1810 נחשף במלוא הדרו פסלו של נפוליאון, שבאותו היום בדיוק חגג את יום ההולדת הארבעים ואחד.

לעמוד הזה ולפסלים שעמדו בכיכר ישנו סיפור מרתק, עליו ניתן לקרוא במאמר כיכר ונדום וקללת הפסלים ומכיוון שדרך ארוכה עוד נותרה לפנינו, אני לא אכתוב עליהם כאן. במקום זאת המשיכו ברחוב סן אונורה עד שתגיעו לרחוב Royale, שם תפנו ימינה עד שתגיעו לכנסיית המדלן.

כנסיית המדלן (L’église Sainte-Marie-Madeleine)

בשנת 1807 נפוליאון מזמן את הארכיטקט Pierre Alexander Vignon על מנת להוציא לפועל תכנית גרנדיוזית. הכוונה הייתה להסב את המבנה הבלתי גמור, שעמד היכן שנמצאת היום כנסיית המדלן, למקדש לתפארתו של הצבא הצרפתי הגדול (La Grande Armee).

בעבר עמד כאן בית כנסת, אשר הוחרם על ידי מוריס דה סולי (האיש, אשר יקים אחר כך את כנסיית הנוטרדאם). על חורבות בית הכנסת הוקמה בשנת 1182 כנסייה שהוקדשה למאריה מגדלנה ומשם שמה של הכיכר והכנסייה: מדלן.

הקמת המבנה האחרון החלה עוד ב- 1764 בטרם נולד נפוליאון, אולם בנייתו נעצרה מפאת מותו של הארכיטקט. וכאשר מונה ארכיטקט חדש נקטעו העבודות שוב עקב המהפכה. אולם נפוליאון לא יצליח להגשים את תוכניתו משום שהצבא הגדול, נמוג, התפוגג ונעלם במרחביה הקפואים של רוסיה ב- 1812. כתוצאה מכך המבנה חזר ליעדו המקורי – כנסיה, אשר בנייתה תושלם רק בימי המלך לואי פיליפ- שמונים שנה לאחר תחילת הקמתה.

שדרות השאנז אליזה או ויהי אור

חיזרו ברחוב Royale ופנו ימינה ברחוב Faubourg St. Honoré. משם פנו שמאלה ברחוב Boissy d’Anglas ולכו עד שתגיעו לשדרות השאנז אליזה. בשדרות הללו, אשר בתקופת נפוליון הפכו למוארות ובטוחות יותר, נרצח, באופן אירוני, פיליפ לבון (Lebon) ממציא תאורת הגז בעת שנפוליאון הוכתר לקיסר.

היה זה המלך לואי הארבעה-עשר, שהורה על הארת רחובות פריז בפנסי נרות. ונפוליאון, נפוליאון הוסיף על אלה שמצא עוד 4200 פנסים. גם צורתם של הפנסים השתנתה עם השנים. בתחילה היו הפנסים תלויים על אנקולים שהיו מחוברים לקירות הבתים, חיבור שהיה חזק דיו על מנת שהמהפכנים של שנת 1789 יוכלו לתלות עליהם אריסטוקרטים או כמרים שאיתרע מזלם ונתקלו ברחובות בהמון הפרוע. מכאן הגיע השיר המפורסם Ça Ira שנוצר בעת המהפכה הצרפתית ומתאר כיצד יתלו את האריסטוקרטים על פנסי הרחוב. הנה הביצוע המפורסם שלו על ידי אדית פיאף:

תאורתה של פריז הייתה חשובה מאוד לנפוליאון. היה קשר ישיר בין רמת התאורה ובין רמת הפשיעה. מבין 600,000 תושביה של פריז כמאה אלף היו קבצנים ונוודים. רבים מהם חיילים משוחררים. פשע ואלימות היו עניינים של יום ביומו, או יותר נכון של לילה בלילו. ב-Port au Ble, מקום סואן ביותר, ששה חיילים אנסו אישה מכובדת ואח”כ השליכוה אל תוך הסיין.

אולם אור הפנסים בצירוף נוכחות משטרתית מסיבית צמצמו את היקף הפשיעה במידה ניכרת. גם בהיותו הרחק מפריז בשדה הקרב, עסק הקיסר בתאורתה של העיר. ב- 1807, ערב הקרב עם הרוסים בפרידלנד, הוא כותב מכתב נזעם לשר המשטרה, ג’וזף פושה:

אני מבין כי פריז אינה מוארת עוד. אלו האחראים על כך הינם נוכלים ובני בליעל…

שער הניצחון

המשיכו בשדרות השאנז אליזה עד שתגיעו לשער הניצחון. אם תרצו לקצר את הדרך תוכלו לקחת מטרו בתחנת הקונקורד (קו מספר 1) עד לתחנה Charles de Gaulle – Étoile.

נפוליאון לא הסתיר את אכזבתו מכך שבהשוואה לשער סן-דני, שנבנה לתפארתו של לואי-הארבעה-עשר, שער הקרוסל נראה בינוני. הוא שאף להקים מונומנט, שיפאר את ניצחונותיו מעבר לכל המונומנטים שידע העולם, וזאת ע”י הקמת שער ניצחון ענק, שלא היה דוגמתו, באטואל, מקום ממנו תסתעפנה שמונה דרכים לכיוונים שונים.

שער סן דני - צילום: יואל תמנליס
שער סן דני – צילום: יואל תמנליס

האדריכל Jean Chalgrin מתכנן את השער. אבן הפינה לשער, שיסודותיו העמיקו שמונה מטרים בתוך הקרקע, הונחה בשנת 1806, ערב יציאתו של נפוליאון לקרב יינה. אולם הבנייה התנהלה בעצלתיים. כאשר נפוליאון קצר הרוח נכנס לפריז בשלהי -1810 בתהלוכה חגיגית עם אשתו החדשה, Marie Louise, בתו של הקיסר האוסטרי, עוברת התהלוכה מתחת למודל ענק של השער העשוי עץ וקנבס המחפה על השער האמתי שהיה בחיתוליו. אבל שקיעת כוכבו נפוליאון סיכלה את השלמת הבניה בחייו, והשער יושלם כמו פרויקטים אחרים רק בתקופת מלכותו של לואי –פיליפ.

מכאן ב-15 בדצמבר 1840 יצא מסע ההלוויה של נפוליאון, אשר יסתיים בארמון האינוולידים בגדה השמאלית ובו נבקר במסלול הטיול השני שלנו.

שער הניצחון. צילום: יואל תמנליס
שער הניצחון. צילום: יואל תמנליס

מקומות נוספים הקשורים לנפוליאון בגדה הימנית של פריז שלא נכנסו למסלול הזה

Palais de Tuileries

נפוליאון, שהיה עדין הקונסול בונפרט, קבע בו את מושבו ב- 19פברואר 1800. הארמון אינו קיים כיום. נשרף בשנת 1870 והאבנים נמכרו לשימוש משני. ואכן, יריבו של נפוליאון, עוד מקורסיקה Pozzo de Borgo רכש חלק מן האבנים והקים לעצמו ארמון לא הרחק מ Ajaccio בקורסיקה, עיר הולדתו של נפוליאון, משל: צוחק מי שצוחק אחרון. אבל מי יודע היום מי היה Pozzo di Borgo?.

Hotel de Cherbourg

בונפרט התגורר במלון זה בהגיעו לפריז באוק’ 1787. במקום בו עמד הארמון נמצא כיום Coquillieres du Forum des Halles.

Hotel de la Colonnade; 24 rue des Capucines

כאן התגורר נפוליאון כאשר מונה למפקד כוחות הפנים של צרפת (General en chef de l’arme’e d’inte’rieur) ב- 26 אוקטובר 1796. בתקופת הקיסרות יתגורר ה- Marechal Berthier- בבית זה שנהרס ב- 1880.

Palais d’Élysée

כתובת:  רחוב Faubourg St. Honoré 55 (ניתן אפילו לשלב אותו בסיור בגדה הימנית, אם סוטים מעט מהמסלול ואז חוזרים אליו).

נפוליאון התגורר כאן החל ב- 28 פבר’ 1809. כאן הוא התפטר בפעם השנייה ב-22 יוני 1815 אחרי ווטרלו.

Hotel Chantereine כיום 58-60 rue de la Victoire

כאן התגורר נפוליאון עם ג’וזפין, לה נישא ב-9 מרס 1796. הבית נהרס למגינת הלב בתקופת הקיסרות השנייה.

Hôtel Bourrienne – 58 Rue d’Hauteville

הבית המפואר היה שייך ל- Fortunée Hamelin ידידה של ג’וזפין. מאוחר יותר התגורר שם לואי דה בוריין (Louis Antoine Fauvelet de Bourrienne), אשר למד עם נפוליאון בבית הספר לקצינים ואחר כך הפך למזכירו האישי. בעבר עוד ניתן היה לבקר בו ולהנות מחדרים מעוצבים בסגנון נפוליאון ה-1, אולם נכון לעכשיו נראה שהמקום נסגר לחלוטין לקהל הרחב.

L’Hotel Mondragon – 3 Rue d’Antin

כאן, בסלון, התקיים ב-9 מרס 1796 טקס הנישואין האזרחי של נפוליאון וג’וזפין. כיום הבניין שייך ל- BNP Paribas. ניתן לבקר בו בימי המורשת ( Journe’es du Patrimoine).

Hotel de l’Empire – 48 Rue de l’Arbres Sec

אחד הבתים הישנים מאותה תקופה אימפריאלית הפך למלון בוטיק הנמצא במרחק פסיעות ממוזיאון הלובר ומגני הטולרי. רק חזית הבניין מזכירה את העבר האימפריאלי יתר הבניין שופץ וחודש. בית הקפה L’Empire Cafe’ מציע ארוחת בוקר “בופה” המיועדת לחיך מעודן במיוחד.

רוצים להתגורר במלון? אתם מוזמנים ללחוץ על הקישור הזה.

קנאל סן מרטן – Canal St. Martin

נפוליאון ציווה לחצוב את התעלה הזאת בשנת 1802 על מנת להביא מים טריים לפריז ולקצר את הנסיעה בין החלק הצפוני של הסיין לחלק הדרומי. בנייתו של הקנאל הסתיימה בשנת 1825, ארבע שנים אחרי מותו.

כיום הקנאל הוא אחד מהאיזורים האהובים הן על הפריזאים והן על התיירים בזכות בתי הקפה, המסעדות והמועדונים שנמצאים ממש לידו.

כמה מילים על ארז לבנון והעמותה הישראלית לחקר נפוליון

הנני ירושלמי מלידה (1950). עורך דין במקצועי, וההתעסקות בנפוליאון היא אחד מתחביבי לצד פבוריטים נוספים כמו היינריך היינה שחי בפריז 26 שנה עד למותו (קבור במונמרטר).

מעריץ גדול של הספרות הצרפתית של המאה התשע עשרה – שם נותרתי תקוע. עדין לא הגעתי למאה העשרים.

העמותה הישראלית לחקר נפוליאון ותקופתו נוסדה בישראל ב-1997 ע”י פרופ’ מרדכי גיחון ז”ל מאונ’ תל-אביב.

מאז ועד היום היא קיימת באורח פלא ומקיימת פעילות שנתית סדירה, בעיקר בצורת מתן הרצאות מדי חודש בנושאי נפוליאון ותקופתו, לצד סיורים בעקבות מסע נפוליאון בארץ ישראל.

בין חברי העמותה נמנו אחד ממדעני הגרעין הישראליים, רמטכ”ל לשעבר, אחד מגדולי מנתחי המוח בישראל (שמות חסויים כמובן).

בנוסף, העמותה קיימה כנסים בינלאומיים בישראל בהשתתפות חוקרים ידועים מחו”ל. עד כה התקיימו כנסים בנושאים: “מאתיים שנה למסע נפוליאון בא”י” (ב- 1999), נפוליאון והיהודים – מאתיים שנה לכינוס הסנהדרין בפריז” (ב-2006), “מאתיים שנה לקרב ווטרלו” (2015)…

העמותה מסונפת לאגודה הנפוליאונית הבינלאומית מיסודו של בן-וידר ז”ל, יהודי קנדי, אשר תרם ממרצו הבלתי נדלה ומכספו לקידום הנושא. הוא פרסם גם מספר ספרים בנושא ביניהם: “רצח נפוליאון”, אשר תורגם לעברית.

העמותה הבינלאומית מקיימת מדי שנה כנס באחת ממדינות העולם. עד כה התקיימו כנסים באיטליה, צרפת (כמובן), מלטה, קורסיקה, גיאורגיה, רוסיה, ספרד, אירלנד, קובה (שם מצוי אחד המוזיאונים הנפוליאונים החשובים בעולם אשר נוסד לפני המהפיכה ע”י יהודי בשם וולף), גרמניה, הולנד ועוד היד נטויה.

נשמח לצרף חברים חדשים, והמתעניינים יוכלו לפנות לכתובת המייל שלי (erez@erez-law.co.il).

ואדגיש, העיסוק בנפוליאון הוא רק בגדר תחביב אצלי ואינו מחלה.

כמה מילים על יואל תמנליס שתמונותיו עיטרו את הכתבה הזאת

יואל הוא פרנקופיל, יליד פריז שמתגורר כיום במודיעין. מעבר להיותו עיתונאי הוא גם צלם ואם אתם מעוניינים להנות מתצלומי פריז היפהפיים שלו אתם מוזמנים להציץ בדף פריז דרך הזום. במידה ואתם רוצים לקרוא את הכתבות שהוא פירסם באתר כנסו לקישור הזה.

הכתבה עודכנה לאחרונה בתאריך

כמה מילים עלי

נעים מאוד, שמי צבי ואני פרנקופיל (אדם שאוהב את תרבות צרפת). יצרתי את האתר כדי לחלוק אתכם את האהבה שלי לצרפת ותרבותה וכולי תקווה שתדבקו בוירוס האהבה לצרפת בדיוק כפי שאני נדבקתי בפעם הראשונה שביקרתי בפריז (בגיל 3).

אם תרצו להכיר אותי יותר לעומק אתם מוזמנים ללחוץ על התמונה.

מלונות ודירות במחירים הטובים ביותר בצרפת

Booking.com

מידע שימושי

מלונות ודירות במחירים הטובים ביותר בצרפת

Booking.com

מצאתי עוד כמה כתבות שיכולות לעניין אותך

אשמח לשמוע את דעתכם

7 תגובות

  1. מעניינת מאוד ומקיפה. כל הכבוד. מחכה לימי שבת לקרוא את הכתבות על פריז. שנה טובה

להגיב על משתמש אנונימי (לא מזוהה) לבטל

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

בואו נשמור על קשר

הכתבות המעניינות ביותר, מידע על טיולים בצרפת, הרצאות, ערבי שאנסונים ועוד דברים שפרנקופילים אוהבים אצלך במייל פעם בשבוע.

הבטחה של פרנקופיל – מכיוון שאני לא נפוליאון אין לי שום כוונה להפגיז את תיבת הדוא”ל שלכם או להעביר את פרטי הדוא”ל לגורמים אחרים.

הרשמה לעלון של פרנקופילים אנונימיים

כרטיסים לאטרקציות ולמופעים של פריז

הכרטיסים לאטרקציות המרכזיות נגמרים מהר מאוד והתור בקופות ארוך. אז בהחלט מוזמן להזמין מראש את הכרטיסים כמה שיותר מהר.

התגעגעתם? סיורי הבוטיק בפריז עם הפרנקופיל חוזרים לזמן מוגבל בעוד:

ימים
שעות
דקות
שניות

הנה כמה מהסיורים שאני מציע

  • המארה
  • פסאז'ים
  • איל דה לה סיטה ואיל סן לואי
  • הרובע הלטיני
  • מונמרטר
  • ועוד

כבר הצטרפתם לקבוצת הפייסבוק
 פריז ואיל דה פראנס?

שם תוכלו לשאול שאלות לגבי פריז ומחוז איל דה פראנס, לקבל טיפים מהקהילה, לספר לנו חוויות מהטיול האחרון שלכם ועוד…

רוצים לקבל גישה למפות צרפת האינטרקטיביות שלי?

הירשמו לעלון שלי ותקבלו גישה למפות אינטרקטיביות ומלאות בכל טוב של פריז, אלזס, עמק הלואר, פריגור ועוד.

במידה וכבר נרשמתם לעלון שלי תקבלו את הקישור למפות הללו באחד מהאימיילים הקרובים. אם לא קיבלתם אתם מוזמנים ליצור איתי קשר ואשלח לכם את הקישור.

צבי חזנוב - פרנקופילים אנונימיים. צילום: לירן הוטמכר
האתר משתמש בעוגיות (ולא רק מדלן) על מנת לספק לאורחיו חווית משתמש איכותית. ניתן לקרוא על כך עוד בדף העוסק בפרטיות ותנאי השימוש.

מלונות פופולריים בפריז

מבוסס על הזמנות הגולשים באתר. המלונות מסודרים לפי הפופולריות שלהם, כאשר אלו שהוזמנו הכי הרבה נמצאים למעלה.

עד כה רוב ההמלצות שלי באו מהאתר Booking.com שהוא בעיני האתר המוביל בכל הקשור להזמנת מלונות ודירות. אולם אין זה אומר שאין אתרים אחרים ולעיתים אפשר למצוא שם דילים מעולים. כך שגם אם מצאתם מלון שאהבתם שווה לכם לחפש את אותו מלון ברשימת האתרים הללו:

Hotels Combined

 אתר השוואות מחירים ישראלי. מומלץ בחום להשתמש בו על מנת לוודא שהמחיר שקיבלתם הוא הנמוך ביותר.

Hotels.com

אתר הזמנות מפורסם שמעבר למחירים התחרותיים שהוא מספר יש לו גם מבצע: על כל 10 לילות שתזמינו בו תוכלו לקבל לילה חינם.

Expedia

עוד אתר הזמנות ותיק ומוערך שמספק ללקוחות ותיקים מגוון צ’ופרים כגון הנחות, שידרוג החדר, צ’ק אאוט מאוחר ועוד.

כרטיסים למגדל אייפל

אם אתם מחפשים מידע על מגדל אייפל תוכלו למצוא אותו בכתבה הזאת. אם אתם רק רוצים לקנות כרטיסים אז הנה כמה אופציות מעולות:

כרטיסים ליורודיסני

אם אתם מחפשים מידע על דיסנילנד פריז תוכלו למצוא אותו בכתבה הזאת. אם אתם רק רוצים לקנות כרטיסים אז הנה כמה אופציות מעולות:

כרטיסים ללובר

הלובר ידוע לא רק בזכות מונה ליזה אלא גם בזכות התורים הארוכים שלו. כדי לדלג על התורים הללו מומלץ בחום לקנות כרטיסים מראש. הנה כמה אופציות לא רעות, החל מכרטיס רגיל ועד סוגים שונים של סיורים מודרכים.

כרטיסים לארמון ורסאי

ארמון ורסאי הוא ללא ספק הארמון המרשים ביותר בצרפת. אם אינכם רוצים לעמוד בתורים הארוכים בקופות מומלץ בחום לקנות כרטיסים מראש. הנה כמה אופציות טובות: